האינתיפאדה הראשונה, האבנים שבנו את הסכם אוסלו

השבוע בהיסטוריה: האינתיפאדה הראשונה פורצת ומתחילה סערה של שש שנים באזורי יהודה ושומרון. המדור השבועי של תא"ל (מיל') אפרים לפיד

ראש הממשלה והרמטכ"ל, רבין ושומרון ז"ל

ב - 8 בדצמבר 1987 נסע נהג משאית ישראלית ברחוב ראשי בעזה ופגע למוות בארבעה תושבי מחנה הפליטים ג'בליה. מייד נפוצו שומעות כאילו הנהג דרס בכוונת נקם על ישראלי שנדקר יום קודם בעזה. הלווית הענק של ההרוגים מג'בליה למחרת הייתה אות פתיחה למהומות והפרות סדר בהיקף שלא היה כמותו בעשרים שנות הממשל הצבאי מאז ששת הימים.

זו היתה התקוממות עממית ללא נשק, אבנים וסלעים וכל הבא ליד נזרקו לעבר חיילי צה"ל בכל ערי הגדה והרצועה. הפלסטינים כינו את המהומות הללו אינתיפאדה שפירושה בערבית הקלסית התנערות הגמל מרבצו. למערכת הביטחון הישראלית על כל מרכיביה זו היתה הפתעה, אם כי רבים נזכרו שהרגישו בחודשים שלפני כן את המצב בשטחים "ערב התפוצצות חבית נפץ". צה"ל לא היה ערוך למצב החדש. הרמטכ"ל דן שומרון, חצי שנה בתפקיד, ראה את ייעודו לקדם את הנשק המדויק החכם, והנה הוא נדרש לשנות את כל גרף התעסוקה של יחידות המילואים והסדיר למשימות בעלות אופי של שיטור ופיזור הפגנות.

התשובה של חיילים בירי אש חיה לעבר מפגינים הזורקים אליהם אבנים היתה תמונה גרועה במהות ובתדמית. השטח היה נתון לסיקור צמוד ורחב של תקשורת בינלאומית וכל העולם ראה את חיילי צה"ל חמושים ומצוידים באלות מול נער פלסטיני "תמים". סגן הרמטכ"ל אהוד ברק נרתם למצוא תשובות באמצעי לחימה חדשים : מיכליות מים צבועים, חצצית – מכונה יורה אבני חצץ קטנות ומעל לכל הקמתן של שתי יחידות סודיות – דובדבן ושמשון – של חיילים מסתערבים אשר הצנזורה מנעה את פרסום עצם קיומן בשלבים הראשונים.

היתה זו תקופה ארוכה של מתח בין הצבא והתקשורת. הפלסטינים ידעו להזמין תקשורת, בעיקר בינלאומית, מדי יום לנקודה אחרת ולעורר פרובוקציה, לגרום לחיילים סכנת חיים ולאלצם לפתוח באש מול המון נסער. התפתח קרב על התודעה. עד מהרה אירעו גם המקרים החריגים: חיילים נאלצו להפעיל כוח, לעתים בניגוד לפקודות פתיחה באש , אשר נעשו מסורבלות ועודכנו מדי כמה חודשים. חיילי גולני וגבעתי ונוספים אשר הועמדו לדין בפקודת הפרקליט הצבאי הראשי אמנון סטרשנוב התמרמרו כי אינם זוכים לגיבוי על שרות בתנאים בלתי אפשריים. גם מפקדים בצה"ל והציבור הרחב חשו כי מפקירים את החיילים. הייתי דובר צה"ל בשנתיים הראשונות של האינתיפאדה. זו היתה דוברות אחרת. לא עמדנו בזמינות הנדרשת לדיווח על האירועים.

הפלסטינים יצאו מיד עם גרסאות משלהם חלקן נכונות ורבות מאד מרושעות חסרות יסוד על התנהגות חיילי צה"ל. הודעות דובר צה"ל נדרשו לשרשרת בדיקת העובדות כדי להיות אמינות, אך כשהופצו באיחור היו "מיושנות". תדרכנו את החיילים בסרט הדרכה שהופק במיוחד "המצלמה רואה הכל". האינתיפאדה שהחלה בילדים וצעירים זורקי אבנים הובילה להקמת "תנועת המאבק האיסלאמי"– חמאס – בראשות השיח' יאסין. מעולם לא היתה אחדות פנימית כזו בין ערביי יהודה שומרון ועזה. זו היתה התקופה המבצעית של השב"כ שעליו היה לסכל , למנוע ולחקור. חוסיין מלך ירדן הרגיש ביולי 1988 כי הצעד הנכון מצדו – לוותר על הגדה ולהפקיד את גורל עתידה בידי אש"פ. ואכן , אש"פ הזדרז לנסח מסמך עצמאות פלסטיני באוגוסט 1988 שהיווה בסיס להכרזה על מדינת פלסטין במועצה הלאומית הפלסטינית ה-19.

בשש השנים עד סוף 1993 בוצעו יותר מ-30 אלף פיגועים כנגד אזרחים וחיילים ישראליים. נהרגו 190 ישראלים ונפצעו כאלף. בתקופה זו נהרגו יותר מאלף פלסטינים ויותר מ-3000 נפצעו. האינתיפאדה הובילה לתהליך מדיני – שסופו ( הזמני עד אז) היה החתימה על הסכם אוסלו ב- 13 בספטמבר 1993.

You might be interested also