ג'ון קרי פועל לסכל ייצוא נשק ישראלי

חשיפה: האם תתפוצץ עסקת הטילים בהודו בגלל ארה"ב? השוק באסיה הופך להיות המשענת המרכזית של התעשיות הביטחוניות בישראל. עמיר רפפורט בילה שבוע בתערוכות הביטחוניות באסיה וחזר עם רשמים. טור שבועי מיוחד

הודו התכוונה לחתום באחרונה על עסקה גדולה לרכש טילי "ספייק" של חברת רפאל. הכל כבר סוכם: הטילים הישראליים, המוכרים בצה"ל בכינוי "גיל", עברו בהודו סדרה של ניסויים, והצבא ההודי הענק עמד לקנות כמות עצומה של "ספייקים" תמורת מיליוני דולרים.

אלא שממש ברגע האחרון חלה תפנית מפתיעה: מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי (הוא ולא אחר) ובעקבותיו כל הצמרת של המעצמה הגדולה בתבל (עדיין) החלו להתערב ולהפעיל על ההודים לחץ מדיני בלתי מתון כדי שיגרסו את כל הניירות שהכינו עם הישראלים ותחת זאת יקנו טילי ג'אבלין אמריקאיים. האמריקאים נתנו הבטחה קוסמת על הנייר: לשתף את ההודים בפיתוחו של טיל הנ"ט (נגד טנקים) האמריקאי הבא, אם רק יקנו את הג'אבלין מהדור הנוכחי במקום את ה"ספייק".

ההתערבות של הצמרת האמריקאית נובעת מכך שתקציב הביטחון האמריקאי קוצץ באופן חד, והממשל עושה כל שביכולתו כדי לספק עבודה לתעשיות הענק של ארה"ב, כדי שלא "יתייבשו" מחוסר פרנסה. לאור ההתערבות הזו, עדיין לא ברור האם ההודים יחזרו בהם מהעסקה עם ישראל, שכבר הייתה סגורה, אבל הפרשה, שנחשפת כאן בראשונה, היא רק קצה הקרחון של שינויים דרמטיים בהרגלי צריכת הנשק בעולם.

מאות בכירי ביטחון ישראליים, החל משר הביטחון עצמו ומטה, שנהרו בשבוע האחרון לשתי התערוכות הביטחוניות הגדולות של אסיה – תערוכת DEFEXPO בניו דלהי הודו, והסלון האווירי של סינגפור - יודעים את מה שהרוב המוחלט של הישראליים אינם מכירים: להחלטה של מדינה כמו הודו יש השפעה עצומה על הכלכלה הישראלית ועל הביטחון הישראלי. לא פחות. וההשפעה הזאת רק עומדת לגדול מאוד, כשהעתיד אינו ברור.

ליבם במזרח

כדי להבין את הקשר בין החלטות שמתקבלות במזרח ובין הכלכלה והביטחון הישראליים חשוב לדעת כי מודל פיתוח הנשק הישראלי מבוסס על ייצוא. כצבא של מדינה קטנה, צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו להצטייד בכל אמצעי הלחימה שעליהם מפנטזים הדרגים הצבאיים.


על מנת לפתח בישראל הרבה יותר ממה שצה"ל יכול להרשות לעצמו, המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת) מפתח חלק מן האמצעים בשיתוף פעולה עם מדינות ידידותיות אך זרות. בנוסף, הקים משרד הביטחון אגף שלם לסיוע לייצוא הביטחוני (אגף סיב"ט).

בדרך כלל, המכירות לחו"ל מאפשרות לתעשיות הביטחוניות לממן את עלויות הפיתוח העצומות (לפעמים נמכרים לצה"ל אמצעים גם במחירי הפסד, רק כדי שניתן יהיה להגיד בחו"ל ש'צה"ל משתמש'). ואולם, לעתים נוצרים מצבים אבסורדיים: מדינות זרות מצטיידות באמצעים שצה"ל אינו יכול להרשות לעצמו.

בכל מקרה, היקף הייצוא הביטחוני צמח בעשור האחרון עד כדי כך שהוא עומד על לא פחות משבעה מיליארד דולר בשנה – כרבע מכלל ייצוא ההיי טק הישראלי, שהתעשיות הביטחוניות הישראליות נחשבות חלק בלתי נפרד ממנו (כולל מכירות כמו עסקת וייז). היקף הייצוא הביטחוני גבוה עד כדי כך שלמעלה מ-80 אחוזים מהייצור של ארבע התעשיות הביטחוניות הישראליות המובילות (תעשייה אווירית, אלביט מערכות, רפאל ותעש) מיועדים לצבאות זרים ולא לצה"ל.

הנתונים אינם כוללים ייצוא עצום של מוצרי אבטחה והגנה שנחשבים אזרחיים ואת מוצריה של תעשיית הסייבר הישראלית - אם כי לא תמיד ניתן לקבוע באופן חד איזה מוצר הוא "ביטחוני" ואיזה "אזרחי". בכל מקרה, עד לפני כמה שנים, התחלק הייצוא הביטחוני הישראלי לשלושה חלקים שווים (פחות או יותר) - ארצות הברית, אירופה ו"שאר העולם".

אלא שהשנים האחרונות, שבהן חלה קפיצת מדרגה משמעותית בייצוא הביטחוני, הן בסימן מכירות עיקריות לדרום מזרח אסיה ולמדינות מסוימות בברית המועצות לשעבר. גם וייטנאם נחשבת מבחינת ישראל שוק עם פוטנציאל (חברת הנשק IWI פתחה שם למשל מפעל נשק קל בשותפות עם הממשלה, שרואה בו פרויקט לאומי). ואולם, מבין כל המדינות באסיה, מי שנחשבת יעד גדול במיוחד של הייצוא הביטחוני הישראלי – היא הודו.

לדברי שרלי בן שטרית, סמנכ"ל השיווק של התעשייה האווירית, שעמד בעבר בראש משרדי החברה באסיה, המגמה של התחזקות השוק הביטחוני באסיה רק הולכת להתעצם. מהערכות שגובשו בתעשייה האווירית עולה כי המגמה תביא לכך שתקציבי הביטחון באסיה יהיו גבוהים בשנת 2020 בלא פחות מ-53 אחוז לעומת מה שהיו ב-2012. לעומת זאת, תקציבי הביטחון בארה"ב ובאירופה, שכבר הצטמקו, יהיו נמוכים בעוד 6 שנים ב-20 אחוזים לעומת התקציבים באותן מדינות ב-2012.

הסיבות לשינויים הם כלכליים (הכלכלות במזרח מתפוצצות בעוד ששוקי המערב דועכים) וגם גיאופוליטיים: מדינות ברית נאט"ו שבעות ועייפות ממלחמות וסובלות מעודפי ציוד לאחר היציאה מעיראק ומאפגניסטן - בעוד שבאסיה המצב רק הולך ומתחמם. הסכסוך ההודי-פקיסטני חם כמו תמיד, אבל הסכסוכים על איים ואזורי שליטה בים סין, שבהם נמצאו בשנים האחרונות משאבי אנרגיה אדירים, רק הולכים ומתגברים, ככל שסין מבססת את מעמדה כמעצמת עולמית מובילה, שתובעת לנכס לעצמה עוד שטחים.

"המצב משפיע על כל אסיה", אומר בן שטרית. "אנחנו סימנו כיעד שורה של מדינות במזרח הרחוק, כולל יפן שנפתחת לשוק הישראלי ואפילו הפיליפינים שהחליטה במפתיע על תקציב התעצמות שנתי בסף 1.8 מיליארד דולר". לא הכול ניתן לספר על היחסים הביטחוניים עם מדינה כמו הודו, אולם העובדה שהודו וישראל שותפות לפיתוח רכב קרבי עתידי – פרויקט רקי"ע שיירש בעשור הבא את טנק המרכבה המיתולוגי, יכולה לדבר בעד עצמה.

הודו לה' כי טוב

נתחיל בהודו. בכניסה למפעל מלמ של התעשייה האווירית בבאר יעקב (המפעל שמייצר בין השאר את טילי ה"חץ") תלוי הפסוק "הודו לה' כי טוב", ואף אחד מהעובדים כבר אינו בטוח האם הרקע הוא דתי או קשור לכך שמלמ, והתעשייה האווירית כולה, חייבת את שגשוגה לתת היבשת העצומה (התעשייה האווירית היא כיום חברת היי טק ענקית עם 17 אלף עובדים, מחזור מכירות שנתי של ארבע מיליון דולר, וצבר הזמנות לשנים הבאות שמגרד את הסכום הבלתי נתפס של 10 מיליארד דולר).

עד שנת 1992 לא היו אפילו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להודו. בעשור האחרון מדובר בברית עמוקה במיוחד, שהחליפה את השותפות האסטרטגית עם טורקיה, שמתה מיתת נשיקה. להודים הערכה עמוקה לישראל", אמר בסוף השבוע רוני זילברמן, איש תעשיית הנשק הישראלי, שייצג בעבר לא מעט חברות ישראליות בשוק ההודי. "כשההודים קונים משהו הם עושים את זה בגדול. זו יבשת ענקים עם צבא ענק. למשל, יש להם כיום מכרז לאספקת כוונות לנשק קל. הם מבקשים לקנות לא פחות מ-300 אלף כוונות, מתוך זה 120 אלף כמנה ראשונה. כל תעשיה יכולה רק לחלום על מכירה כלשהי לצבא הודו, בטח תעשיות שמוכרות לצה"ל (שבו מדובר במספרים קטנים בהרבה)".

חברות ישראליות מרכזיות מכרו בהודו במיליארדים לאורך העשור האחרון , ובראשון התעשייה האווירית – שמכרה מטוסים ללא טייס מסוג הרון, מכ"מים, טילי ברק 1 בפרויקט משותף עם רפאל וטליי ברק 8 - שיסופקו בעתיד לחיל הים ההודי ביחד עם חיל הים הישראלי. רפאל מכרה, בין היתר, כמות גדולה של טילי ברק 1, ועומדת למכור כמות שנייה מן הטיל הזה לחיל הים ההודי לאחר שמבקר הודו לענייני שחיתויות בדק את העסקה והכריז עליה לאחרונה ככשרה.

תערוכת DEFEXPO בניו דלהי אינה מרשימה: העיר מלוכלכת ומצויה באנדרלמוסיה תמידית, כמו שההודים יודעים, אבל העוצמה ניכרת מכל ביתן: בעיקר ההתייצבות של התאגידים האמריקאים הגדולים, שבעבר הדירו את רגליהם מהודו.

הכניסה הדרמטית של תעשיות הענק האמריקאיות להודו יכולה להשפיע לרעה על המכירות הישראליות שם, שמספקות בארץ רבבות מקומות עבודה איכותיים. בשנים האחרונות האמריקאים הדירו את רגליהם מהשוק ההודי, גם בגלל אמברגו נשק שהטילו על הודו בעקבות ניסוי גרעיני ב-2008 וגם בגלל חוסר עניין (בשונה מהמצב בישראל, תעשיות הנשק של ארה"ב מוכרות 80 אחוז מהתוצרת שלהם לצבא המקומי, ובמחירים טובים).

התעשיות האמריקאיות הסתפקו בעבר במכירת פלטפורמות ענקיות כמו מטוסים, עכשיו הם מתחרים ברעב עצום על כל מכרז, ואינם בוחלים בהפעלת ג'ון קרי ושות' (אפילו ברק אובמה מצרף אליו נציגים של תעשיות הנשק האמריקאיות במסעותיו בעולם).

זה לא הדבר היחיד שהשתנה: גם מדינות אירופה מנסות לתמוך בתעשיות הביטחוניות שלהן. לדברי סמנכ"ל השיווק של רפאל, אורון אוריול, "אנחנו ערכנו מעין דירוג של אנשי המובילים בתחום מכירות הנשק בעולם. במקום הראשון מצאנו את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, במקום השני נשיא צרפת פרנסואה הולנד, וברק אובמה הגיע בעינינו למקום השלישי". למרבה הדאגה בתעשיות הביטחוניות הישראליות, גם מדינות כמו בריטניה וגרמניה הסירו מגבלות על ייצוא נשק (חלק מהמגבלות היו קיימות מאז ימי מלחמת העולם השנייה) ומנסות לתפוס נתח גדל והולך בשוק הנשק העולמי.


ואם זה לא מספיק, תעשיית הנשק הסינית הצומחת, מתחרה על כל מכרז של מדינה כלשהי (שאינה נחשבת אויבת שלה). המחירים של הסינים נמוכים כמו בכל תחום אחר, וגם עם האיכות נחשבת "לא משהו" לא פעם המוצרים הסינים מהווים תחרות של ממש, או לפחות מורידים את המחירים העולמיים.

חצי נחמה לישראלים: משיחות עם גורמים הודיים עולה כי הם אינם נוטים לתת אמון באמריקאים. הם עדיין זוכרים להם את האמברגו שבוטל באופן חד לנוכח הצורך האמריקאי במזומנים, וחוששים לא מעט מכך שהאמריקאים יחדירו להם "סוסים טרויאנים" יחד עם התוצרת הצבאית המעולה (החשש הזה עלה בעקבות חשיפת השיטות הבלתי נלאות של ארגון ה-NSA, שמרגל בכל דרך גם אחרי ידידותיה הגדולות ביותר של ארצות הברית).

לדברי אורון אוריון מה שעוד עומד כעת על הפרק זה שינוי דרמטי במדיניות של הודו - לא עוד רכש תוצרת זרה תוך התחייבות לרכש גומלים, אלא ביצוע עסקאות נשק בשיתוף מלא של התעשייה הביטחונית ההודית, תוך העברת חלק ניכר מן הייצור להודו עצמה. "זו לא דרישה מופרכת - כל המדינות בעולם נוקטות בשיטה דומה: כך יש לנו כבר שנים שורה ארוכה של שיתופים פעולה עם חברות אמריקאיות כדי לבצע מכירות בארה"ב", אומר אורון אוריול. "אנחנו מבינים את המדיניות ההודית החדשה והקמנו כבר כמה שיתופי פעולה משמעותיים עם חברות הודיות".

סינגפור

סינגפור איננה הודו בשום מובן. המדינה המצוחצחת, עם תוצר גולמי של 60 אלף דולר לנפש, רואה את עצמה כאי קטן מוקף אויבים. נשמע מוכר? הסינגפורים לעולם לא ידברו באופן פומבי על היחס שלהם לישראל. סינגפור היא מדינה קטנטנה שמתנהגת כמעצמה.

המפגן האווירי שפתח את הסלון האווירי הוא מפגן של עוצמה, ולמדינה שנחשבת כ"דיקטטורה נאורה" יש פנקס רושם: אם הסינגפורים מזמינים דמות ביטחונית כלשהי לסלון האווירי שהוא מפגן העוצמה הלאומי שלהם - אין שום סיכוי שהוא לא יתייצב. אין פלא שגם שר הביטחון משה יעלון, מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, ועוד עשרות דמויות מפתח של הממסד הביטחוני הישראלי, כולל כל צמרת התעשייה הביטחונית, בילו את השבוע האחרון בסלון של סינגפור.

מה יהיה?

האם ישראל עומדת לאבד את שוקי הביטחון של אסיה שתורמים כה רבות לכלכלתה ולביטחונה? אצלנו ראש הממשלה אינו מקדם תעשיות ביטחוניות, אבל המוניטין וקשרים ביטחוניים ואישיים מיוחדים שומרים את התעשיות הביטחוניות הישראליות בתמונה גם בשורה של מכרזים נוכחיים (בישראל יש צפי לחתימה על כמה עסקאות חדשות עם הודו אחרי הבחירות שייערכו שם ביוני, למרות המאמץ האמריקאי לסכל את עסקת ה"ספייק").

אבל האדמה בשוקי היעד של התעשייה הביטחונית של ישראל רועדת כאשר ברקע צה"ל קיצץ באופן משמעותי את ההזמנות מהתעשיות הביטחוניות הישראליות לנוכח הקיצוץ בתקציב הביטחון. לנוכח הקיצוצים בישראל ובמערב, מצבת העובדים באלביט מערכות כבר ירדה בשנה האחרונה מ-13 ל-12 אלף. רפאל, תעשיות נוספות וגם צה"ל עצמו נמצאים ממש בימים אלה בעיצומו של גל פיטורים משמעותי וכואב (לכל מפוטר יש שם, גם בצה"ל), אבל אם יצטמצם זרם המיליארדים מהמזרח המכה עוד תהיה כואבת פי כמה.

***
תמונות:
1. שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון עם מנכ"ל התע"א יוסי וייס ויו"ר החברה רפי מאור
2. מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל והמנכ"ל לשעבר דוד עברי
3. מנכ"ל התע"א וייס, סמנכ"ל השיווק שרלי בן שטרית וסגן מח"א הברזילאי
4. ראש מפא"ת אופיר שהם ומפקד צבא היבשה בסינגפור
5. דורון שלו מרוקאר, אבי מזרחי ובועז כהן מאלביט מערכות

You might be interested also