בשבחי הפעילות הישראלית בחלל

נגד מי שטוענים ההשקעה בחלל היא בזבוז משאבים, ראובן בן שלום חושב שמדובר ביכולת שתעניק לנו יתרונות רבים

(צילום: תע"א)

לאחרונה, נוסף הלוויין אופק 10 לארסנל היכולות המודיעיניות של ישראל, בחזקו גם את מעמדה במועדון המצומצם של מדינות, אשר בידן היכולת המשולבת לבנות לוויין ולהציבו במסלולו. מלבד יישומים צבאיים, שותפה ישראל במגוון פרויקטים מחקריים ומסחריים בחלל. כדאיות ההשקעה בחלל נדונה מזה שנים רבות. בארה"ב, למשל, יש הטוענים עד היום שתכנית החלל בזבזנית וראוותנית ומשרתת צרכי יוקרה יותר מאשר צרכי ביטחון וקידום המין האנושי. קיים גם דיון נוקב באשר לאופן ניצול המשאבים בחלל, החל מהתפיסה הטכנולוגית וכלה במינון המחקר המאויש מול זה האוטונומי. ל

הלן מספר שאלות מרכזיות בנושא ההשקעה בחלל, מנקודת מבט בינלאומית, כמו גם זו הישראלית. מדוע להשקיע בחלל? האם אין מספיק בעיות כאן על פני כדור הארץ בהן נכון שנשקיע את כספי המיסים שלנו? (מזכיר את הקושיה הישראלית הקלאסית - "שיקנו F-15 אחד פחות ויפתרו את בעיית העוני!") חשיבות היישומים הצבאיים, כמו איסוף מודיעין ותקשורת, ברורה לכל. הגנה מפני טילים בליסטיים דורשת פעילות בחלל, על מנת לאתר וליירט מטרות עוד בשלב אמצע המסלול, מחוץ לאטמוספרה. בעתיד, יש להניח שיהיו בידינו יכולות נוספות, כגון היכולת לתקוף מטרות מהחלל ע"י קרן לייזר, או ע"י שחרור חימושים מדויקים.

באשר לשימושים אזרחיים, ללא לוויינים לא היתה לנו תקשורת איכותית, לא היה אינטרנט, לא יכולנו לחזות מזג אוויר וגם לא היו נתוני ניווט עבור WAZE. הצורך בטכנולוגיה חדשנית בתכנון רכבי חלל, הניב לבסוף יישומים שהותאמו ואומצו לשימוש יום יומי והפכו את חיינו לקלים ונוחים הרבה יותר. קשה לחזות אלו שימושים עתידיים תניב הפעילות בחלל. יתכן שנעבור מחיזוי מזג אוויר לעיצובו. אולי נפתור את בעיית המחסור באנרגיה ע"י בציר של אנרגיה מתחדשת בחלל וניתובו לכדור הארץ. יתכן כי יום אחד נאלץ להגן מהחלל על איום קיומי כגון אסטרואיד בנתיב התנגשות. אולי נשלח את הזבל שלנו לכוכב לכת מרוחק. וכמובן, יתכן שסתם נרצה לנפוש במלון בכוכב הלכת מאדים. מעבר ליישומים ישירים, מדע טהור וידע אבסטרקטי מהווים מאיץ חשוב לקידום מחקר החלל. אנו יצורים סקרנים וברצוננו להעמיק את הבנתנו את היקום, מערכת השמש, כוכב הלכת שלנו ואת עצמנו. מחקר החלל מעורר בנו השראה. סטיבן הוקינס אמר: "להגביל את הקשב לנו לעניינים ארציים פירושו להגביל את הרוח האנושית". אם כן, הפעילות בחלל חשובה. אך מדוע לסכן אנשים בחלל, כאשר ברור שרובוטים יכולים לעשות את אתן פעולות באופן יעיל יותר וזול יותר?

על מנת להתמודד עם הסביבה העויינת והבלתי סלחנית בחלל, חלליות נבנות עם מערכות תומכות חיים אשר הופכות את הפלטפורמות לגדולות ויקרות הרבה יותר מאשר לוויינם וגשושים אוטונומיים. מערכות בלתי מאויישות יכולות היו לתת לנו הרבה יותר מדע בפחות כסף. ומעל הכל ישנו שיקול של שמירה על חיי אדם. בספרו Breakout Into Space, פורש ג'ורג' הנרי אלייס טיעונים מפורטים מדוע על המין האנושי, בהובלת ארה"ב, לפתח וליישב את החלל כאזור הסְפָר הבא. לדבריו בני אנוש יאלצו יום אחד לעזוב את כדור הארץ ולמצוא "בית גידול" חדש בשל אכלוס יתר, אסונות טבע (כגון פגיעת אסטרואיד), או כליית הכוכב באסון סביבתי או גרעיני. טיעוניו נשמעים מעט אפוקליפטיים, אך לטעמי הינם ריאליים למדי. אנו דור שגדל לתוך יציבות ושפע יחסיים ולכן קשה לנו לתפוס זאת, אך התבוננות על מגמות גלובאליות, ואפילו מבט אל עבר שכנינו מעבר לגבול, מלמדת כמה בלתי יציב ורגיש הוא עולמנו. על מנת לאפשר את אותה הגירה אנושית, עלינו לעמול כבר עתה על בניית היכולות והשיטות לביסוס ציביליזציה בין-כוכבית העומדת בזכות עצמה. למשל, נתונים שנאספו ע"י מדענים באשר להיבטים הביו-רפואיים של שהיית בני אדם בתנאי מיקרו-כבידה בתחנת החלל הבינ"ל, יאפשרו יום אחד מסעות ארוכים בחלל.

ישנם מקומות משגשגים ופופולריים בעולם שהיו עד לא מכבר בלתי מיושבים ועויינים, אך אנשים היגרו לשם בחפשם חיים חדשים. אנו, בני האדם, חשים תמיד צורך לפרוץ גבולות וללכת למחוזות חדשים ובלתי ידועים. ההיסטוריה לימדה אותנו שגישתנו החלוצית משתלמת לבסוף. אך עוד לפני עזבנו את כדור הארץ, טיסת חלל מאויישת חיונית לקידום החיים כאן על פני הכדור. טיסות חלל מאויישות תרמו משמעותית לבטיחות התעופה האזרחית. NASA השפיעה רבות על התעופה, בהחדרת מתודולוגיות בטיחות (כגון CRM) ובשיפורים טכנולוגיים שפותחו עבור טיסה בחלל אך מצאו דרכם למטוסי נוסעים. יתירה מכך, זוהי טעות תפיסתית לראות טיסה בחלל ותעופה אזרחית כשני תחומים נפרדים. אין ספק כי בעתיד הלא רחוק יחליפו טיסות נוסעים אל מחוץ לאטמוספרה טיסות טראנס-אטלנטיות, מה שיאפשר טיסה מישראל לצד השני של כדור הארץ בכשעה.

מדוע ישראל צריכה להשקיע בחלל? האם לא נכון שנשאיר זאת למדינות בעלות משאבים רבים? בראש ובראשונה, פעילות בחלל חיונית לביטחון ישראל. מדינה מאותגרת כשלנו חייבת לנצל ולשלוט בחלל על מנת לשמר את יתרונה האיכותי, כפי שאנו עושים ביבשה, באוויר ובים. ישראל מובילה בחדשנות טכנולוגית ואך טבעי שנוביל את האנושות בפריצת גבולות הסְפָר הבא בחלל. העולם זקוק לרוח ולכישורים הישראליים ויש לנו אחריות לתרום ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. אנחנו יודעים להמציא המצאות ולמצוא פיתרונות. אנו מאמינים ביזמות, חדשנות ופריצת מסגרות. אנחנו חושבים מחוץ לקופסא. אנו חוקרים, ממציאים, יזמים, חלוצים ומתנחלים. התפתחויות ביוזמות פרטיות בחלל מביאות עמן גם אפשרויות מסחריות מרובות ונכון שנשכיל לנצלן. להובלה בחלל גם תפקיד כמנוף גיאופוליטי ומימד של יוקרה בינלאומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז לאחרונה על הכוונה לשגר בעוד מספר שנים אסטרונאוט ישראלי לתחנת החלל הבינלאומית, במסגרת שיתוף פעולה עם אחת מסוכנויות החלל.

היו פרשנים שציינו, כבדרך אגב, כי על חיל האוויר יהיה לאתר מועמד מתאים. אל"מ אילן רמון ז"ל, שנספה באסון המעבורת קולומביה, היווה שגריר נפלא של מדינת ישראל, בהפגינו שילוב של מקצוענות מהוקצעת עם אישיות יוצאת דופן וכובשת. הוא היה כל מה שהיינו מצפים מנציגנו הראשון בחלל. בשנת 1959 נבחרו אך ורק טייסי ניסוי צבאיים כאסטרונאוטים לתכנית החלל "מרקיורי". הרעיון היה לבחור אנשים שכבר הוכיחו את יכולתם לעמוד באתגרים פיזיים ונפשיים עצומים. בספרו Space, מתאר ג'יימס מיצ'נר את תהליך המיון הקפדני לבחירת אסטרונאוטים, שכלל משקל רב לתדמית הציבורית של המועמדים, כמו גם של בנות זוגם. ליחסי ציבור ולתמיכה ציבורית היה אז, וקיים גם היום, משקל רב בשיקולים של NASA בקידום חקר החלל. אני מאמין שהאסטרונאוט הישראלי הבא צריך להיות מדען ולא טייס חיל האוויר. ברור שאסטרונאוט ישראלי לא יעסוק בשום מימד "הטסתי" אלא מדעי בלבד, לכן היתרונות בבחירת טייס (כמו מיון רפואי קפדני, עמידה בלחצים פיזיים ונפשיים, ניסיון בעבודת צוות, רקע טכנולוגי וניסיון בסביבה "תעופתית") מתגמדים אל מול הצורך לבחור אדם שידע לקדם מטרות מדעיות. זאת ועוד, תהא זו הזדמנות נפלאה להציג צד אחר של ישראל שאינו מזוהה עם צבא וביטחון. תהא זו דיפלומטיה ציבורית ("הסברה") במיטבה.

לא רק שאדגיש שכוונתי לגברים ונשים כאחד אלא אף אציין שלו הדבר היה תלוי בי, הייתי בוחר מדענית. קיים היבט נוסף של מחקר החלל שקוסם לי מאוד. החלל יכול להוות פלטפורמה נפלאה למאמץ כלל-אנושי, ניטראלי והרמוני. תחנת החלל הבינ"ל הינה מיזם משותף המשרת לא רק מטרות מדעיות, אלא מהווה גם ניסוי ברב-תרבותיות ודו-קיום. מדהים לשמוע אלו רגשות מפעמים בקרב אסטרונאוטים בהביטם מהחלל אל כדור הארץ. אילן רמון כתב: " אנחנו עובדים לטובת האנושות ומהחלל כל העולם שלנו נראה כיחידה אחת בלי גבולות, לכן אני רוצה לקרוא מלמעלה בואו נעבוד למען השלום ולמען חיים טובים יותר לכל אחד בעולם".

***
הכותב הוא סא"ל במיל., טייס חיל האוויר לשעבר, מייסד חברת Cross Cultural Strategies Ltd ומנהל פרויקטים בחברת CockpitRM

מאמר זה פורסם לראשונה בג'רוזלם פוסט ב- 18 באפריל 2014

You might be interested also