בעל הבית לא השתגע

פרשנות: החמאס הוכה קשות בעזה אבל המבחנים הביטחוניים הבאים שמצפים לישראל יהיו קשים מ"צוק איתן"

הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקפו ביום שלישי בערב הוא כניעה של החמאס לתכתיבי ישראל ומצרים, אבל הבעיה היא עם הדרך: תוצאות הלחימה לא ייתפסו באזור כניצחון ישראלי מוחץ, ויש לכך סיבות טובות.

אפשר להתחיל בצד החיובי: כבר מתחילת השבוע הזה הייתה ההערכה במערכת הביטחון, שהחמאס יסכים להצעת מצרים להפסקת אש ארוכה. בתקשורת בישראל הדגישו במהלך השבוע האחרון את הסבל ואת האבדות של תושבי ישובי עוטף עזה, אבל לחץ האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה על החמאס היה קשה פי כמה.

הג'יהאד האיסלאמי היה הראשון שהסכים להפסקת אש, כבר לפני כמה ימים, וכך גם הנהגת החמאס והזרוע הצבאית ברצועת עזה (בישראל עדיין לא יודעים עד לרגע זה האם רמטכ"ל החמאס מוחמד דף חי או מת). אחרון התרצה ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, בעקבות לחץ בינלאומי כבד שהופעל על פטרוניו בקטאר, והלחץ מעזה עצמה.

במהלך כל הימים האחרונים ניסה משעל להשיג הישגים של הרגע האחרון, כמו התחייבות ישראלית לדיונים על נמל בעזה. אבל ראש הממשלה, שעליו הופעל לחץ כבד בפני עצמו מצד דעת הקהל ומצד חברי הקבינט, סירב בתוקף. ישראל לא הסכימה לתת לחמאס שום הישג מעבר להבנות מבצע "עמוד ענן" מנובמבר 2012 (למרות שבתחילת הדרך הייתה נכונות ללכת להקלות נדיבות יותר, שכונו "עמוד ענן פלוס").

בשורה התחתונה, ההסכם שהוכרז ביום שלישי זהה כמעט לגמרי להבנות "עמוד ענן", והפסקת האש אינה מוגבלת בזמן, כך שגם אם בתוך חודש לא יושג הסכם ארוך טווח לא נראה שחמאס יחליט לירות לעבר ישראל, כמו בסיומן של הפסקות האש הקצרות עד כה.

אין ספק כי חמאס ורצועת עזה כולה שילמו מחיר כבד ולא השיגו במערכה הישג פורמלי משמעותי. ההרתעה שהושגה על ידי ישראל תיבחן רק במרחק הזמן, אבל כבר עכשיו אפשר להצביע על שורה של בעיות אסטרטגיות מבחינת ישראל, שמערכת "צוק איתן" חשפה או יצרה.

בעיית הבעיות היא שהמערכה ארכה לא פחות מ-50 ימים (לא כולל מבצע "שובו אחים" שקדם לה, בניגוד מוחלט ללקחי מלחמת לבנון השנייה שדיברו על מלחמה קצרה ככל האפשר, שתכלול "תמרון קרקעי מהיר וקטלני"). בהשוואה למלחמת לבנון השנייה, הדרג המדיני וצה"ל עשו (כמעט) הכל נכון בשבועות הראשונים, אבל ההתחלה הייתה פושרת למדי - "שקט יענה בשקט" והסיום מתסכל: חמאס שמר על מלוא יכולת האש שלו עד לרגע האחרון והצליח להשיג תמונות ניצחון מבחינתו – האבידות הרבות שנגרמו לצה"ל בלוחמת המנהרות ובעיקר הבליץ על ישובי עוטף עזה, שהביא לפינוי לא מסודר של הישובים על ידי מערכת הביטחון, בימים האחרונים. יהיה קשה מאוד לשקם את תחושת הביטחון של תושבי עוטף עזה, אם בכלל ניתן לעשות את זה, מבלי לחזור לעידן היאחזויות נח"ל באזור.

המערכה חשפה בשלביה האחרונים הססנות, והציפה לא מעט מחלות ארגוניות של צה"ל: אוקיינוס של בינוניות וחוסר מקצועיות בדרגים רבים, לצד גבורה של מפקדים ולוחמים בדרגי השדה (כרגיל).

ההסתמכות על טכנולוגיה עילית באה על חשבון יוזמה ויצירתיות: המהלך המפתיע היחיד של צה"ל והדרג המדיני בכל המערכה היה נסיגה מהירה מרצועת עזה, בזמן שהחמאס קיווה להרחבת הפעולה הקרקעית לאחר חטיפת הגופה של הקצין הדר גולדין. צה"ל לא הגיע מאומן ומוכן מספיק למערכה, והאשם בליקויים במוכנות מוטל על קיצוצי תקציב הביטחון החריגים (עכשיו ברור שזו לא המצאה של מערכת הביטחון כמו שטוענים במשרד האוצר תמיד) ועל סדרי עדיפויות שנויים במחלוקת של צמרת צה"ל עצמה, שהעדיפה בצורה מוחלטת את המודיעין ואת חיל האוויר במחיר הזנחה מודעת של כוחות היבשה.

גם קיצוצי סד"כ בצה"ל, שנעשו רק בתחילת שנת 2014 נראים לפתע בעייתיים מאוד. למשל, במערכה חסרו לצה"ל מסוקי קרב בעקבות סגירת טייסות.

מעל לכל, המסר הבעייתי מ"צוק איתן" הוא שישראל פעלה בצורה שקולה וזהירה, בניגוד להתנהלות הלא מידתית במלחמת לבנון השנייה, במתכונת "בעל הבית השתגע". הבעיה היא שהזהירות ושיקול הדעת היו מוגזמים. יכול להיות שהמערכה לא באמת הסתיימה, ושחלק מן המעורבים מצד החמאס עוד ישלמו את המחיר על מה שאירע בקיץ 2014 (כמו שעימאד מורניה חוסל שנה וחצי אחרי מלחמת לבנון השנייה, בפעולה שמיוחסת לישראל), אבל אם המטרה הייתה להעביר מסר לכוחות דאעש ולחיזבאללה, אזי לא נראה שהם התרשמו שישראל פעלה באופן לא פרופורציונאלי ובלתי צפוי. ספק גדול אם ההרתעה כלפי "שחקנים" נוספים באזור חוזקה.

הפעם, הפסקת האש נראית יציבה וארוכה (חודש לפחות...), ולכן השאלות הלא פשוטות שעולות מ"צוק איתן" יתעוררו ביתר שאת בקרוב.

You might be interested also