בין כתישה להתשה

המערכה הארוכה בעזה במומנטום חיובי מבחינת ישראל: פעולת ההתנקשות במוחמד דיף היא הישג גדול, אבל סוף המערכה עדיין לא נראה קרוב

מוחמד דיאב איברהים אל-מצרי דף - ויקיפדיה

מאות אנשים מהשב"כ ומאגף המודיעין בצה"ל מנסים מאז יום שלישי בלילה לפענח כל פיסת מידע שמגיעה מרצועת עזה, שיכולה לשפוך אור על גורלו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס, מוחמד דיף.

כמובן, שקצה החוט המשמעותי ביותר מבוסס על צילומי צוותי הטלוויזיה ברצועת עזה, בהם נראים גופות שהוצאו מהבית שהופצץ בחמש פצצות במשקל טונה כל אחת, בשכונת בשייח' רדואן. ביום רביעי, הובאו לקבורה תינוקו ואשתו של מוחמד דיף, ואולם עדיין לא ברור באופן ודאי האם גם הוא עצמו היה בין ההרוגים.

חי או מת?

אפשר להניח כי הניסיונות לברר מה עלה בגורלו כוללים את כל מערכי האיסוף של צה"ל והשב"כ, כולל מערכי האזנה לתשדורות וסוכנים אנושיים. ככל שחולף הזמן, נוטים בישראל יותר ויותר להעריך כי מוחמד דיף אכן מצא את מותו בין הריסות הבית, למרות הכחשות החמאס. אבל, כבר היו דברים מעולם: בישראל כבר סברו שמוחמד דיף נהרג בניסיונות חיסול קודמים ואז הוא "חזר" מהעולם הבא. לכן, אף אחד לא יהיה מוכן להצהיר על מותו של המבוקש הבכיר מזה יותר מ-20 שנה, רק כדי להתבזות. לפחות עד שלא תהיה הוכחה חותכת לכך או שהחמאס יצהיר על מותו של מפקדו.

חי או מת, בכל מקרה, ההתנקשות בחייו של מוחמד דיף מסתמנת כמהלך החשוב ביותר מאז פרוץ המלחמה בעזה, שנכנסת היום ליומה ה-45. חשובה לא פחות מה"טיפול" במנהרות ההתקפיות, שהייתה מהלך טקטי שחשיבותו נופחה מעבר לכל פרופורציה. הרס המנהרות לא הטריד את ראשי החמאס יותר מידי, אבל מסע התנקשויות עקבי וממושך שמכוון אליהם, מסוכן מאד מבחינתם.

מערכת "צוק איתן" היא הקשה ביותר בין ישראל לחמאס אי פעם, והארוכה במלחמות ישראל מאז מלחמת השחרור (אם לא מתייחסים לאינתיפאדה השנייה, שבה נהרגו למעלה מ-1200 ישראלים, כאל מלחמה).

עוד ארוכה הדרך

ראש הממשלה ושר הביטחון הכינו את הציבור במסיבת עיתונאים ביום רביעי לכך שהמערכה עוד תהיה ארוכה. כאשר ראש הממשלה דיבר על "כתישה" ושר הביטחון אמר שצריך "אורך רוח", הם בעצם התכוונו לכך שהמלחמה לא תסתיים בסוף השבוע הזה. כנראה גם לא בשבוע הבא.

מרבית המפקדים והמנהיגים האחרים של החמאס ממשיכים להישאר בבונקר, וספק אם יעזו לצאת משם אחרת ההתקפה על דיף. ראש הממשלה ושר הביטחון הציבו ביום רביעי חרב מתהפכת מעל ראשיהם, כאשר הכריזו כי ישראל תעשה כל שביכולתה כדי לפגוע בכל אחד מהם, במוקדם או במאוחר.

ראש הממשלה ושר הביטחון אמנם אמרו שישראל שומרת את אופציית הפעולה הקרקעית בעזה, אבל זה לא נראה ככה. משמעות הדברים שאמרו במסיבת העיתונאים, היא שלפחות בתקופה הקרובה יתמיד צה"ל בניסיונות החיסול של בכירי החמאס, לצד התשה של כל דרגי החמאס בתקיפות בלתי פוסקות מן האוויר, שנועדו לדלל גם את מאגר הרקטות. זו הדרך שנבחרה.

למעשה, אם לא יהיו פיגועים קשים או התפתחויות בלתי צפויות אחרות, ישראל בוחרת באופציית ההתשה, מתוך הנחה שבהתשה הזאת הצד הישראלי הרבה יותר חזק והוא ינצח. באינתיפאדה השנייה האסטרטגיה הזאת עבדה, אבל חיסול הטרור לקח שנתיים והצריך פעולה מבית לבית ביהודה ושומרון. איך תיגמר המערכת הזאת? האם חיסולים ותקיפות מהאוויר יצליחו להוריד את החמאס על הברכיים? עדיין לא ניתן לדעת.

טרור במצוקה

כשהחמאס מפזר איומים מתלהמים לשתק את נתב"ג (אך אין לו שום יכולת לעמוד מאחורי האיום), וכאשר כיפת ברזל ממשיכה לאפשר חיים סבירים בעורף, גם כאשר החמאס עושה מאמץ לשגר 200 רקטות ביממה, נראה שהאויב בעזה נמצא בבעיה קשה מבחינתו.

אבל, איך מסיימים את המערכה הבלתי נגמרת הזאת? אופציית החזרה למו"מ בקהיר נראית כרגע בעלת סיכויים קלושים. ישראל במומנטום חיובי והחמאס אינו יכול להרשות לעצמו להתקפל ולהסכים לתכתיבים שלהם סרב רק ביום שלישי. החלטה חד צדדית של מועצת הביטחון באו"ם, שהחמאס ייענה לה, נראית, לעומת זאת, כבעלת סיכויים סבירים, אם כי גם האפשרות שהלחימה תמשיך ותתארך היא מאוד ריאלית.

במקרה של התמשכות ה"כתישה" או ה"התשה", באמת ייבחנו "אורך הרוח" של הציבור בישראל וה"חוסן של העורף", וגם עומק מאגרי הרקטות שברשות החמאס והג'יהאד האסלאמי. המאגרים האלה הולכים ומתדלדלים, גם אם לא בקצב מספיק מהיר.

You might be interested also

The prime minister of Italy, Mario Draghi. Photo: REUTERS/Remo Casilli

Italy establishes national cyber agency

PM Draghi warned that the level of Russian interference online "has become truly alarming", while the Minister of Innovation said that 95% of public administration servers do not have adequate protection