ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל

בימים סוערים אלה במגזר הערבי טוב להיזכר בהחלטה אמיצה שקבל ראש הממשלה לוי אשכול, בלבטים רבים של הממסד הביטחוני, לביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל בנובמבר 1966

מקום המדינה ועד 1966 היה קיים בישראל ממשל צבאי מלא על ערביי ישראל. משטר זה הגביל במידה רבה את חופש התנועה של ערביי ישראל ואת זכויות הקניין שלהם. הגבלות אלה לא חלו על זכותם של ערביי ישראל לבחור ולהיבחר לכנסת, ויתר על כן הערבית הוכרה כשפה רשמית לצד העברית.

הממשל הצבאי הוקם רשמית ב־21 באוקטובר 1948 על בסיס "תקנות ההגנה (שעת חירום)" מתקופת המנדט הבריטי בשנת 1945. עם הקמת המדינה הוחלט להשאיר בתוקף את כל חוקי המנדט (למעט תקנות "הספר הלבן"), וכך נותרו בתוקף גם "תקנות ההגנה (שעת חירום)". הממשל הצבאי הופעל לגבי האוכלוסייה הערבית בארץ בשלושה מרחבים - הגליל, המשולש הקטן והנגב. הוא הוחל ברובו המכריע על כפרים ועל הערים רמלה, לוד ומגדל-אשקלון.

בערים המעורבות חיפה ויפו בוטל הממשל הצבאי כבר ביולי 1949. תחילה פעל הגוף הממשלתי במקביל ל"משרד המיעוטים", שהיה אחראי על הנושאים ההומניטריים של ערביי ישראל. משרד זה בוטל ב־1949, והממשל הצבאי, יחידה צבאית, נשאר הגורם כמעט יחיד לטיפול באוכלוסייה הערבית, תוך שהוא מונע ממשרדי הממשלה השונים מגע ישיר עמה.

הגורם הממלכתי האזרחי הנוסף היה לשכת היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. שנות הששים היו השנים האחרונות לקיומו של הממשל הצבאי לגבי ערביי ישראל. ב-17 השנים בהן הוחל ממשל צבאי על ערביי ישראל הם חשו כי מצבם הפוליטי והחברתי עגום מאד. שלב ראשון בהקלות על האוכלוסייה הערבית החל עוד ב-1954 בתקופת שר הביטחון פנחס לבון.

בסוף העשור השני לקיומה כבר יכלה המדינה להרשות לעצמה לבחון האם הסיכון הביטחוני בערביי ישראל הוא כזה שחייב להתמיד במגבלות קשות על התנועה בארץ והשתלבות בחיים הכלכליים והחברתיים במדינה. דווקא מפלגת "חרות" בראשות מנחם בגין תבעה כבר ב-1962 להסיר את הממשל הצבאי בטיעון כי במדינה דמוקרטית הצבא אינו רשאי למשול באזרחים. עם כניסתו של לוי אשכול הוא המשיך בהקלות.

במשא ומתן הקואליציוני בסתיו 1965 דרשו מפ"ם ואחדות העבודה לבטל את הממשל הצבאי, ואשכול התחייב לבטלו תוך שנה. לאחר כינון הממשלה בחורף 1966 ערך אשכול מספר דיונים וחרף התנגדותם של מפקדי צה"ל החליט לדבוק בהתחייבותו. איסר הראל כתב בזיכרונותיו כי מראשית פעולתו בשירות הביטחון העריך כי שירותי ביטחון יעילים ודמוקרטיים הם הגורם הבולם והמרתיע הראשון במעלה. מכאן נבעה מסקנתו בשנת 1966 כי ניתן לבטל את הממשל הצבאי, מה שלא ניתן היה לבצע בשנים הראשונות לקיום המדינה. התוכנית לביטול הממשל הצבאי נתקלה בהתנגדות חריפה מצד מערכת הביטחון וצה"ל בראשות הרמטכ"ל יצחק רבין. אנשי הממשל הצבאי התריעו באזני ראש הממשלה על הסכנות הצפויות למדינה אם יתבטל הממשל.

לדברי ותיקים השב"כ תמך בהמלצה לבטל את הממשל הצבאי כחלק ממגמת ההתמסדות של ישראל כמדינה דמוקרטית . הנושא הפך אז מעניין בטחוני לעניין פוליטי מובהק. המתנגדת העיקרית לתוכנית היתה מפלגת רפ"י בהשראת בן-גוריון, אשר ראה בסוגיה זו כלי ניגוח נגד ראש הממשלה אשכול . הממשל הצבאי על ערביי ישראל הוסר רק ב-6 בנובמבר 1966 עם החלטת הממשלה ואישור הכנסת. סמכויות הממשל הצבאי הועברו לידי השב"כ והמשטרה. מאז שנות החמישים הראשונות היתה הלשכה לתפקידים מיוחדים של המשטרה (לת"ם) מעורבת במתן הרישיונות לערבים.

תודה להיסטוריון משטרת ישראל.

You might be interested also

Turkey's President Tayyip Erdogan attends the NATO summit in Brussels on June 14. Kenzo Tribouillard/Pool via REUTERS

President Erdogan and the syndrome of neglect: after years of hyperactivity, the Turkish leader is completely isolated

Commentary:  Turkey has been sidelined because of the adventurism of its president, following a decade of reckless and counterproductive political and military moves. Erdogan will find it difficult to break the isolation without a clear change of course towards a more moderate approach in domestic policy and a rapprochement with the West in foreign policy