אשכנזי, יעלון ואסד על הכוונת

הטור השבועי של עמיר רפפורט: עוד שבוע ביטחוני חם. הכל על הסיפורים הגדולים של השבוע בביטחון

"פרשת הרפז" פשוטה יותר ממה שהדברים נראים במשך שנים מבעד לאינספור פרטי מידע, דיסאינפורמציה וספינים שמפזרים הצדדים העוינים – "מחנה ברק" ו"מחנה אשכנזי": במרכז הפרשה עומד, כמובן, סא"ל במיל' בועז הרפז.

ואלה העובדות הבסיסיות: הרפז היה מקורב מאוד לרמטכ"ל לשעבר, רא"ל גבי אשכנזי (ולאישתו רונית). במשך תקופה ארוכה אחרי התפוצצות הפרשה, "שכב" הרפז בשביל אשכנזי על הגדר ולא חשף את עומק הקשרים ביניהם. בשלב מסוים הוא "התהפך", וזו הסיבה לכך שאשכנזי בצרה (בתוספת הקלטות חדשות שנלקחו מלשכת הרמטכ"ל והיו הסיבה הרשמית לכך שפרקליט הצבאי הראשי ביקש חקירת משטרה בפרשה).

איך שהדברים נראים לקראת סוף השבוע הזה, החקירה מתקרבת לרגע המביך שבו רמטכ"ל לשעבר ייחקר כחשוד בפלילים (אחרי שזכינו כבר לנשיא ולראש ממשלה ולאינספור שרים במעמד הזה), אבל גם עכשיו המציאות אינה תואמת לגמרי את האופן שבו הדברים מוצגים בתקשורת. קחו למשל את המעצר של הרפז עצמו ביום שלישי השבוע: הסיכוי שהחוקרים באמת היו צריכים לקחת אותו לבית משפט ולהטיל עליו מגבלות תנועה כלשהן הוא נמוך מאוד, שכן הרפז נתון בחקירות שנמשכות כבר שנים, ואין פיסת מידע שקשורה אליו שלא נבדקה אינספור פעמים או שובשה (אם ניתן היה לשבש אותה).

הרפז גם גדל בחלקים האפלים של היחידות המיוחדות במודיעין, מרחב שבו לומדים להכיר כל תרגיל חקירה בסיסי וכל שיטת איסוף מידע שהטכנולוגיה מאפשרת. הוא אינו נחקר מהשורה אלא עולה על חוקריו ברמת התחכום שלו. סביר יותר להניח שהמעצר של הרפז הוא מהלך מתואם בינו לבינם, חלק מן הלחץ שמופעל על תא"ל במיל' אבי בניהו ועל אל"מ במיל' ארז וינר.

לעומת זאת, המעצר של של שני קצינים בכירים, שהיו יד ימינו של הרמטכ"ל, הוא כבר סיפור אחר לגמרי. הוא חייב להדאיג את אשכנזי. יש להניח כי החוקרים יעשו כל שביכולתם למצוא עד מדינה בפרשה (אולי הרפז עצמו, אם ניתן יהיה לייחס אמינות לכמה משפטים רצופים שלו, אחרי שמסר כל כך הרבה גרסאות סותרות בחקירותיו עד כה).

קו ההגנה המסתמן של בניהו ווינר (ואולי בהמשך גם של אשכנזי) הוא שבפרשה הזו כולם עשו מעשים שלא יעשו, אבל המשטרה מתמקדת בצד אחד ("מחנה אשכנזי") בגלל שלשכת הרמטכ"ל שמרה את ההקלטות של שיחות הטלפון שנערכו בתקופת הפרשה, בעוד שלשכת שר הביטחון ברק טענה כי לא נשמרו הקלטות כאלה. יש בטענה הזאת יותר מגרעין של אמת, אבל ספק אם היא צריכה לשמש הגנה משפטית אמיתית מול החשדות המיוחסים בשלב הזה למקורביו של אשכנזי. מצד שני, כבר היו לא מעט חקירות שהתחילו בהצהרות בומבסטיות בבתי משפט והסתיימו בקול ענות חלושה.

יעלון

לזכותם של שר הביטחון הנוכחי, משה יעלון, ושל הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, יאמר כי שמץ מהמים העכורים שזרמו בין לשכות קודמיהם לא קיים היום. מערכת היחסים בין שר הביטחון לרמטכ"ל היא תקינה ואפילו טובה. תורמת לכך העובדה שיעלון אומר תמיד את מה שהוא חושב, וקשה לייחס לו מניפולציות וסכינאות.

הבעיה היא שיעלון פותח את הפה יותר מידי כנגד האמריקאים והזעם שלהם עליו עלול לפגוע בסופו של דבר במרקם המיוחד של היחסים האסטרטגיים בין מערכות הביטחון בין שתי הארצות. יעלון בדרך להפוך לפרסונה נון גרטה בוושינגטון. הפרסום השבוע ב"הארץ" על כך שאמר בכנס שולי באוניברסיטת תל אביב כי המעצמה האמריקאית משדרת חולשה, הכעיס את האמריקאים רק בגלל הדברים הקודמים שאמר ובעיקר בגלל ה"משיחיות" שייחס לג'ון קרי בשיחה סגורה עם "ידיעות אחרונות", שקיבלה ביטוי פומבי.

בדברים עצמם לא היה חידוש לעומת אינספור התבטאויות קודמות שלו בנושא מדיניות ארה"ב. כפי הנראה, יש גם מידה של צביעות בהתנפלות של הממסד האמריקאי על יעלון ביום רביעי: יעלון מסומן בוושינגטון כמי שמכשיל את סיכוי ההסדר עם הפלסטינים בגלל התעקשות על הסדרים ביטחוניים מרחיקי לכת, ויש בוושינגטון מי שרוצה "לחנך" אותו. האם הזעם האמריקאי גם משרת את יעלון? כנראה שכן. ככל שיענו אותו בדי.סי - כך ישתפר מצבו האלקטורלי בקרב מצביעי ליכוד וימין והוא ימצב את עצמו כמועמד לרשת את נתניהו בבוא היום.

יעלון אולי דוגרי אבל הוא לא תמים: גם השיקול הזה נלקח על ידו בחשבון בהופעות פומביות, כולל הטענה שאין סיכוי להסכם שלום עם הפלסטינים, שהעלה בהופעה ב"פגוש את העיתונות "בערוץ 2 בשבת שעברה.

אסד

אם האמריקאים שמו את יעלון השבוע על הכוונת, הרי שיעלון ונתניהו "טירגטו" את בשאר אסד. צחוק הגורל: אביו של באשר, חאפז אל אסד, נהג להשתמש בחיזבאללה ובזירה הלבנונית כדי להציק לישראל ולדחוק בה לנהל מו"מ על רמת הגולן. כיום חיזבאללה שומר על גבול לבנון שקט, אבל משתמש בשטח סוריה כדי לגבות מחיר מישראל על טענתו שחיל האוויר תקף אמצעי לחימה שקיבל הארגון בבקעת הלבנון לפני כחודש.

צה"ל לא היה חף מטעויות באירועים שקדמו לפיגוע ב"מוצב 104" השבוע: המוצב, שממוקם מעל נחל סער בצפון הרמה, נחשב נקודת תורפה ידועה כבר מזה זמן רב. הוא נמצא בשטח ריבוני ישראלי אבל מעבר לגדר המפרידה בין ישראל לסוריה. מפקדים בשטח תבעו לשפר את המיגון באזור כבר במשך חודשים ארוכים אבל לא נמצא לכך תקציב, עד ליום חמישי, כאשר הרמטכ"ל גנץ הגיע לשטח ו"שיחרר" את הכסף הנדרש, רק אחרי שארבעה חיילי צנחנים נפגעו בפיגוע.

בצה"ל בטוחים כי חיזבאללה עומד מאחורי הפיגוע, ושהיה יכול להיות חמור יותר, אילו נסראללה היה רוצה, אבל הארגון הסתפק בכמות חומר נפץ שגרמה לפצועים ולא להרוגים. מה שנראה זה, שצה"ל נפל למלכודת די בסיסית של חיזבאללה: מאז התקיפה בלבנון והצהרות חיזבאללה שינקום, נרשמו לא מעט ניסיונות לפגוע בכוחות צה"ל ברמת הגולן (כולל בעמדה 104 עצמה). למרות זאת, צה"ל לא שינה באופן דרמטי את צורת פעילותו. כפי הנראה, החיזבאללה שלח אנשים, שהתחזו לרועי צאן, לאזור מוצב 104. פרות נשלחו לבדוק האם השטח מוקף במוקשים שיתפוצצו. גדר לא הייתה. החיזבאללה "יצר" התראה באזור, והוביל את התצפיתנים לשלוח סיור רגלי לשטח המסוכן שבו הוטמן מטען מבעוד מועד (מאחורי החיילים נעו רכבים ממגונים). בדיוק אז, הופעל המטען מרחוק.

עכשיו יתלבטו בצה"ל האם להמשיך לשלוח חיילים אל עומק השטח המסוכן או לבסס את ההגנה יותר מאחור. מה שבטוח זה שיעלון הורה לגבות את המחיר מבשאר אסד עצמו: מטרות שהותקפו בלילה שבין שלישי לרביעי היו ממוקמות בשטח נדיר למדי שעדיין נמצא בשליטת צבא סוריה ברמת הגולן (שרידים של חטיבה 90 הסורית המיתולוגית, שרובה נמחק בקרבות מלחמת האזרחים).

עד סוף השבוע הזה, הסיבוב במשחק המורכב שבין ישראל סוריה, ישראל וחיזבאללה עדיין לא הסתיים בוודאות, ולא ברור מה הצעד הבא שיינקט על ידי אחד הצדדים המעורבים. בצה"ל יכולים לקוות שחיזבאללה מיצה בשלב הזה את ה"נקמה" שלו ושבשאר אסד יספוג בשקט את ההשפלה שבתקיפה, כי במצבו העדין אין לו את הפריבילגיה לפתוח חזית של ממש מול צה"ל.

You might be interested also

The prime minister of Italy, Mario Draghi. Photo: REUTERS/Remo Casilli

Italy establishes national cyber agency

PM Draghi warned that the level of Russian interference online "has become truly alarming", while the Minister of Innovation said that 95% of public administration servers do not have adequate protection