איראן נגד ישראל

זווית אחרת לעימות, עמי רוחקס דומבה

מבצע "צוק איתן" אליו 'התגלגל' צה"ל ברצועת עזה הוא סופו של תהליך שהחל אי שם באפריל עם רציחתו של נצ"מ ברוך מזרחי בחברון, המשיך עם חטיפת ורציחת שלושת הנערים גיל-עד שַׁעֶר, נפתלי פרנקל ואייל יפרח מגוש עציון חודשיים וחצי לאחר מכן, והסתיים בהתפרעויות של ערביי ישראל בעקבות רצח הנער מוחמד אבו חדיר משועפט, לכאורה, בידי יהודים. האם מדובר ברצף של אירועים אקראיים שהובילו זה לזה, או שמא יש כאן יד מכוונת של גורם או גורמים חיצוניים?

מעגלי הפרעה - מלאכת מחשבת

אם בוחנים את רצף האירועים ניתן להבחין בשתי מגמות עיקריות - הראשונה היא אוזלת היד של המודיעין הישראלי על כל שלוחותיו. השנייה, שימוש מושכל של האויב במעגלי הפרעה פעילים מול מדינת ישראל. מדוע הפרעה? מכיוון שאינני חושב שמטרת החמאס, ערביי ישראל או מפעיליהם היא השמדת ישראל. נהפוכו, מטרתם היא הפרעה לשגרת החיים בישראל במטרה להשיג מטרות פוליטיות. זו יכולה להיות מטרה להחליף ממשלה או חתימה על הסכם שלום וויתור על שטחים.

במאמר זה אתייחס למגמה השנייה. בעוד ישראל נוהגת באסטרטגיה של שכבות הגנה במישור המבצעי באמצעות טילים נגד טילים ועוד מעט לייזרים, הצד השני סיגל גם הוא תפיסה - של מעגלים. מעגל ראשון אירן. הוא כולל טילים ארוכי טווח ליום הדין, ובשוטף ייצור ואספקה של אמל"ח למעגלים הקרובים יותר לישראל. אירן יכולה באין מפריע לרכוש/לייצר רקטות מסוגים שונים, כטב"מים ושאר אמצעי לחימה. והיא עושה זאת. מפריווילגיה זו לא נהנים המעגלים הקרובים שנמצאים תחת ידו המשיגה של צה"ל.

המעגל השני, הוא חיזבאללה בלבנון וסוריה ועוד מעט גם עיראק. זהו מעגל הפרעה אשר נושק לגבולותיה של ישראל. גם כאן, מדובר בארגונים המחזיקים בארסנל טילים גדול ומגוון שיכול להסב הפרעה תכופה ומתמשכת לשגרה בישראל. מעגל זה אינו נהנה מהשקט הדרוש לייצור ופיתוח אמצעי לחימה, ולכן הוא משמש כ'מחסן' לאלו המיוצרים באירן. בשל קירבתו הפיזית למדינת ישראל הוא משמש גם כ'מחסן קידמי' למעגל השלישי. (ניתן לדמיין זאת כמפל אמצעי לחימה שמתחיל באירן ונגמר בחמאס ועובר באמצע דרך חיזבאללה).

המעגל השלישי כולל את החמאס ואת ערביי ישראל. יותר מדויק - את משפחות הפשע בקרב ערביי ישראל ואת התנועה האיסלאמית. מעגל זה כולל רשת של עמותות ומוסדות המשמשים כמסלקת כספים באמצעותה אירן יכולה לשלם לשכירי החרב. במעגל זה יש להפריד בין התנועה האיסלאמית שמטרתה להיטמע בפוליטיקה הישראלית (באמצעות הפלג הדרומי) ולהוות גורם חברתי משפיע בקרב ערביי ישראל באמצעות הפלג הצפוני.

משפחות הפשע בואדי עארה, יפו, חיפה, רהט, חורה, שועפט וביישובים נוספים הם הגורם המבצע. יחד עם החמאס ושאר הארגונים (גי'האד איסלאמי, ועדות ההתנגדות וכו'). אם נבחן את אותו תהליך שתואר בהתחלה, נוכל להבחין בשימוש מושכל של מעגלים אלו תוך ניתוב מוקדי הכובד כאקט של יוזמה להוציא את ישראל מאיזון. ואכן, מדינת ישראל לא הייתה ערוכה לכך. מדיניות 'ההכלה' נתנה לקובעי המדיניות זמן להגיב להתפתחויות, אך היוזמה הייתה של התוקף.

החוליה החלשה של צה"ל - כסף ותקשורת

שימוש באסטרטגיה של מעגלי הפרעה מספקת לאויב מספר יתרונות מעבר למניפולציה טקטית על כוחות הביטחון הישראלים. אחד מהם הוא הכסף. צריך להבין שמעגל השלישי מדובר בארגוני פשע (גם חמאס נכנס לקטגוריה זו) שמטרתם רווח כלכלי. אמנם נעשה שימוש ברעיונות דתיים, אך זה רק על פני השטח עבור הקהל הישראלי והבינלאומי. מתחת לפני השטח מדובר על מעשים ששכר בצידם. אמנם אף עיתונאי לא תפס מחירון (בהנחה שיש אחד) המגדיר כמה שווה שעת זריקת אבנים, מה התגמול על זריקת בקבוק תבערה או תפעול של סליק נשק קל בבית.

אבל בואו לא נהיה תמימים, מחירון יש. מדינת ישראל פגעה אנושות בחמאס ובמשפחות הפשע בקרב ערביי ישראל כאשר החליטה להקשיח את הפיקוח על הסחר בסמים, בעיקר הקלים, מציאות שדחפה את אותם ארגונים ישירות לידיים של אירן. שלא נטעה, האיום מצד אירן לא נגמר בפצצות גרעין. אלו, אם קיימות, שמורות ליום הדין, אם יבוא. בשוטף אלו שירותי המודיעין של אירן שמכירים את המארג הפוליטי-חברתי במזרח התיכון ויודעים לתמרן אותם, לא פחות, ואולי יותר, משירותי המודיעין הישראלים.

ככה אפשר לארגן רצח של קצין בכיר במשטרה ושלושה נערים ישראלים מתחת לאף של שירותי הביטחון הישראלים ומבלי להשאיר להם קצה חוט. קוואסמה וג'עברי, משפחות פשע מחברון, הם הפנים של מעגל שלישי זה (כתבה). אלו משפחות פשע הכוללות אלפי 'חיילים' שמקבלות את כספן, סביר להניח, מאירן דרך חמאס. שוב, מעגלים של הפרעה. כך גם חמולות אחרות.

יתרון נוסף בשיטת המעגלים הוא מניפולציה על דעת הקהל העולמית. אירן, חיזבאללה, חמאס וערביי ישראל - מי יהיה 'טוב' ומי יהיה 'רע'. מי יהיה 'מסכן' ומי יהיה 'אכזרי'. השימוש התכוף והמתוחכם של האויב בכלי התקשורת, כולל רשתות חברתיות, באמצעות הפצת תמונות 'מטופלות', ידיעות לא נכונות, ושימוש בהצגה גרפית מוקצנת של הלחימה (תמונות של ילדים קטועים איברים, ילדים בבתי חולים וכו') תוך הסתרת הצד הלוחמני של פעילות החמאס וערביי ישראל והתעלמות מכוונת מהסבל הישראלי, המאפשרת לאירן לקבל לגיטימציה בינלאומית לכל מהלך שהיא עושה. מדובר במערכת משומנת של תעמולה עולמית הכוללת (להערכתי) גם תשלומים לכלי תקשורת בינלאומיים או נציגיהם אם בצורה ישירה או בצורה עקיפה דרך רכישת בעלות, רכישת פרסום ותפעול של מארג בלוגרים ובעלי אתרים בעולם.

מול המציאות הזו, פועלת ישראל בעיקר במישור הצבאי. אכן, כיפת ברזל ושאר שכבות ההגנה הן פלא טכנולוגי. אין על כך ספק. אך הן נועדו לספק לדרג המדיני זמן כדי לקבל החלטה. לאן הולכים. אלו לא אמצעים שיכולים להביא שקט מול אויב מתוחכם הפועל מתוך מטרה ברורה להפריע לישראל.

האסטרטגיה הישראלית עברה מהכרעה, להרתעה בתפיסת הסיבובים ("הרתעה מצטברת") ועכשיו היא עומדת בפני שוקת שבורה. שוב. לא כי אי אפשר להרתיע, אלא כי אין תפיסה חדשה איך עושים זאת. האויב הבין שאי אפשר להביס את ישראל בשדה הקרב, צבאית, אז הוא פנה להפרעה. מדוע? כי הפרעה פוגעת בחוסן הכלכלי של ישראל. כל ילד בן יומו מבין שבלי כסף, אי אפשר לקיים את מדינת היהודים. קחו כדוגמה את ה'חרמים' על מוצרים ישראלים ועל האקדמיה הישראלית. פעולה אקראית? גם כאן יש יד מכוונת. אלו מתוכננים על ידי המעגל הראשון, אירן, במלאכת מחשבת שמשאירה את ההסברה הישראלית הרחק מאחור.

הפתרון: חיסול פרות קדושות ושינוי תפיסתי

אז מה עושים? ובכן, הפתרון טמון בהתמודדות עם הפרעה, לא השמדה. ראשית, יש לנטרל את משפחות הפשע בקרב ערביי ישראל ואת התנועה האיסלאמית. ייתכן ובתהליך תופעל אלימות, אבל זו לא המטרה. משפחות פשע רוצות כסף. ייתכן ובמשטרת ישראל צריכים לקפוץ ליפן ולראות כיצד הצליח המשטר היפני להתמודד עם היאקוזה. הרעיון של הכנסת ארגון פשע תחת מעטפת לגיטימית ייתכן ונראה הזוי, אך הוא יאפשר ניתוק של משפחות אלו מהעטין האיראני (או כל עטין אחר). הרתעה באמצעות מניעה. אתה גורם למשפחות הללו להבין ששווה להם להיות נאמנים למדינת ישראל באמצעות תשלום כלכלי מאד גדול אם יבגדו בנאמנות.

ניתוק משפחות אלו מהעטין האיראני יצמצם את יכולת הפעולה של איראן בתחומי ישראל ויאפשר לכוחות הביטחון להתמודד עם פחות מוקדי כובד. ייתכן וצריך גם לעדכן את תפיסת ההפעלה משטרה - צה"ל כדי לתת מענה טוב יותר למעגלים שמפעילה אירן. למשל, הקמת כוח מודיעיני מיוחד שיעסוק רק בפעילות הכלכלית של אותן משפחות פשע (לבנות להן 'תיקים' לעת שירצו לבגוד בהסכם עם המדינה). גם השילוב של אותן משפחות במעטפת השיטור הלגיטימית של המדינה (כמו היאקוזה) ידרוש מהמשטרה בניית ארכיטקטורת פיקוד ושליטה חדשה.

במובן של החמאס, צריך לבנות טקטיקת פעולה של הפרעה. בדומה לחיסולים הממוקדים והריסת הבתים, יש לפתח שיטת לחימה שמטרתה הפרעה תוך הפעלת כוח מינימלית. לא 'עוד' מבצע והפצצות מהאוויר, אלא גם פעילות שוטפת במישור הפיננסי. אולי נדרש שינוי בהסכם השלום עם מצרים והקמת כוח מיוחד משותף ישראל - מצרים לטיפול בעזה. בסופו של דבר זה אינטרס משותף.

לאחר הטיפול במשפחות הפשע בקרב ערביי ישראל, הטיפול בחמאס צריך לכלול עוד שני ממדים פרט לצבאי - כלכלי ותקשורתי. באחרונים ישראל נכשלה. אמנם במסגרת מבצע "שובו אחים" נסגרו עמותות של הארגון ששימשו כמסלקת כספים והוחרמו כמה מליונים, אבל זו טיפה בים. כמו כן, זו לא פעילות שנעשית בשוטף. גם כאן, צה"ל צריך להקים יחידות שתפקידן יהיה מלחמה כלכלית. הן צריכות לכלול מרכיבי לחימה, אך גם מודיעין וסייבר וצד משפטי. חייבים לעקוב אחרי הכסף ולתפוס אותו בטרם מגיע ליעדו. צריך כל הזמן לעשות למימון חיסולים ממוקדים. שוב, הרתעה באמצעות הפרעה. במקום לנסות למוטט את הארגון, להפריע לפעילות השוטפת שלו. 

כך גם במישור התקשורתי. כיום, הארגון הביטחוני היחיד שמפעיל זרוע תקשורתית הוא צה"ל באמצעות דובר צה"ל. אולם, הוא משמש כדובר ולא כזרוע התקפית, מסכלת, מפריעה. דובר צה"ל, כולל יחידת הניו מדיה שלו, אינם גוף התקפי בפילוסופיה. ובכן, זה דורש שינוי. אירן הבינה מזמן את כוחה של דעת הקהל. האסטרטגים בטהרן הבינו מזמן שפוסט אחד יכול לעצור טנק של צה"ל ביעילות רבה יותר מכל טיל נ"ט שהם יפתחו. לגיטימציה היא שם המשחק בסכסוך הנוכחי ובאלו העתידיים. לא רק מהמערב, גם מהמוסלמים בעולם. החשיבה כי מוסלמים לעולם יגנו את ישראל אינה נכונה לטעמי. גם בעולם המוסלמי יש 'שברים' (סוני-שיעי, סכסוכים בין חמולות, בין תאגידים) אותם אפשר לנצל לטובת אינטרסים של ישראל והשגת דעת קהל אוהדת לפעולה זו או אחרת.

אין ספק כי התהליך שהוביל למבצע "צוק איתן" מצביע על שינוי. לא מדובר עוד בסכסוך אקראי מול אויב לא מתוכנן ומפולג. מדובר באירוע מתוכנן לפרטים שמטרתו, כנראה, החלפת השלטון בישראל והשגת יעד פוליטי - נסיגת ישראל לקווי 67 וויתור על גושי התיישבות. ג'ון קרי ומרטין אינדיק עזבו את ישראל ללא הישג. הם השתמשו באמצעים פוליטיים ופיננסיים כדי ללחוץ על ישראל. לעומתם, האיראניים (ואולי גורמים נוספים) בחרו בדרך ה'הפרעה עד כניעה' מתוך מחשבה שישראל תחזור לשולחן המו"מ בתנאים פחות טובים באמצעות הפעלה מושכלת של מעגלי הפרעה. כדי לנצח במתאר כזה, צריך גם כיפת ברזל פיננסית ותקשורתית.

You might be interested also