אילו קורבטות יחליפו את הסער 5?

השיח הציבורי סביב רכישתן של ספינות חדשות לחיל הים לצרכי הגנה על קידוחי הגז של ישראל תופס תאוצה, ועולה השאלה מה מחפש חיל הים הישראלי? והאם מדינת ישראל תשכיל לנצל את ההצטיידות כדי להפוך לייצואנית של ספינות מלחמה

עיצוב ה-LCS-I שנעשה בשיתוף לוקהיד מרטין

השאלה כיצד יש לאבטח את מאגרי הגז שנמצאו בחופי ישראל ממשיכה להטריד את מערכת הביטחון, כאשר חיל הים הוא זה שנבחר כגורם האחראי לנושא. על מנת לאפשר הגנה יעילה של מתקני הקידוח, דרשו בחיל הים תוספת תקציבית מחוץ לתקציב הביטחון על מנת לרכוש עוד ספינות שיאפשרו להם לבצע את המשימה. כרגע מדובר בדרישה שטרם קיבלה אישור של משרד האוצר וגם ההחלטה מאיזו מספנה לרכוש את הספינות טרם נפלה.

אתר Defense Industry ערך תחקיר עומק שמנסה לחשוף חלק מהשיקולים שמטרידים את מערכת הביטחון ומשרד האוצר. נתחיל במציאות. לחיל הים יש היום שלוש קורבטות מדגם סער 5 תחת השמות 'אילת', 'חנית' ו-'להב' שנבנו על ידי נורת'רופ גרומן וסופקו לחיל הים בשנים 1993-1994 עבור כ-260 מליון דולרים כל אחת. מדובר בכלי עם יכולות טובות, החל מהגנה אווירית, יכולת נגד צוללות, סיור חוף ותמיכת כוחות מיוחדים.

מדובר בספינה במשקל 1227 טון הכוללת יכולות מתקדמות. הספינה מצוידת במכ"מים של אלתא מסוג EL/M-2218S ו- EL/M-2221, שני משגרי טילים - 32 תאים כל אחד - של טילי ברק-1, ותותח 20 מ"מ מסוג Mk15 Phalanx 20mm CIWS. השנה צפוי חיל הים לשדרג את הטילים על גבי הספינות לברק-8 עם טווח של 70 ק"מ.

היכולות נגד צוללות של ה"אילת" כוללות 6 קנים לירי טורפדו בקוטר 324 מ"מ מסוג Mark 46 torpedo. יכולת זו הניחה את הדעת עד שנת 2010, כאשר מצרים ואיראן התחילו לשדרג את צי הצוללות שלהן וטורקיה שינתה גישה כלפי ישראל.

יכולות הלחימה מעל פני המים כוללות טילי גבריאל והרפון, תותח Mk15 Phalanx 20mm, ותותח טייפון נשלט מרחוק וכן יכולות לשיגור כלי שייט בלתי מאויש כמו הפרוטקטור של רפאל. כמו כן, ספינות אלו כוללות יכולות מוטסות של מסוקי הדולפין, אך אלו אינם מצוידים בנשק נגד צוללות.

ב-2006, התחילו בישראל לחפש את הדור הבא של כלי השייט עם יכולות משופרות. שש שנים מאוחר יותר, ישראל עדיין לא סיימה את החיפוש. בינתיים, מרבצי גז טבעי עצומים שהתגלו במימיי החופים של ישראל, הוסיפו דחיפות רבה לחיפוש .

מה מחפשים בישראל?

ארה"ב היא הספקית ההגיונית של ישראל, אבל בהתחשב בדרישות הגודל והעלות, האופציה האמריקנית היחידה הייתה ספינת הלחימה Littoral Combat Ships. ישראל רדפה אחרי אפשרות זו במשך מספר שנים, כאשר הגישה הייתה שונה מאוד מההיצע של ה-LCS, עובדה שהובילה לעיצוב ייחודי לחיל הים הישראלי תחת השם LCS-I.

המטרה בישראל הייתה לפתח "מודולי משימה" ניתנים להחלפה בסט קבוע של מודלים בעלי יכולת מלאה של הגנה אווירית, נגד ספינות, וכלי נשק נגד צוללות. בסופו של דבר, הפרויקט היה מעבר להישג ידה של ישראל. במקום זאת, החלו במשרד הביטחון במשא ומתן עם גרמניה, דרום קוריאה, ומספנות ישראל.

ניסיונה של ישראל עם רעיון ה- LCS-I מראה מה הצרכים שלה. הדגש הוא על שלושה היבטים:

גמישות. המפתח הוא מערכת לחימה בארכיטקטורה פתוחה. ישראל מייצרת את האלקטרוניקה המשמשת אותה, והיכולת לשלב בקלות מוצרים תוצרת בית לתצורות הנוכחיות והעתידיות נתפסת כיתרון עצום.

ראייה רחבה יותר. ההיבט השני הוא חיישנים טובים יותר. המשא ומתן על ה- LCS-Iהתמקד ברדאר של לוקהיד מרטין SPY-1F S-band שגם מצייד פריגטות של נורבגיה. דיונים סביב ספינות אחרות התמקדו במקום זאת במכ"מ של אלתא מסוג EL/M-2248 MF-STAR אשר כבר מיוצא להודו לשימוש במשחתות Kolkata שלהם. מכ"מי AESA יותר קלים לשנוי גודל עבור אוניות קטנות יותר, והעיצוב של מכ"מ EL/M-2258 ALPHA של אלתא, אשר מותקן בספינות הסער 4.5 כבר הוכיח את עצמו.

עיצוב ה- LCS-I מציע חיישנים עדיפים בהרבה מתחת למים. גם היכולת לשאת מסוקים גדולים יותר, כולל Seahawk MH-60 או מסוקים אחרים מאותה המשפחה, תחזק באופן דרמטי את היכולות נגד צוללות של חיל הים הישראלי. סונאר מודרני, אשר קיים בעיצובי ספינה אחרים, היה מוסיף הרבה, במיוחד אם מערכת הקרב של הספינה יכולה לשלב את הנתונים עם סונארים נגררים או כאלו בעומקים משתנים.

שיפורי נשק. ההיבט השלישי כולל התאמה רחבה יותר של כלי נשק. במיוחד כאשר מדובר בהגנה אווירית. אימוץ מערכת השיגור האנכית MK41 ייתן לחיל הים גמישות מובנית לאורך הזמן בשילוב טילים חדשים מכל הסוגים, במטרה להתמודד עם תרחישי הלחימה המשתנים של ישראל.

החימוש המתקדם של ה-LCS-I היה כולל טורפדו, משגרים עבור טילי הרפון או גבריאל, ועוד 16 תאי שיגור אנכיים מהסיפון. תאים אלה יוכלו להציע לישראל גמישות בבחירת טילי נ"מ כמו הברק-8, את כל טווח המיירטים של חברת ריית'און, או טילי תקיפה כמו ה-LRASM של לוקהיד מרטין. אולי גם את הטילים נגד צוללות מסוג VL-ASROC.

במקרה של ישראל, מערכת ה- MK41 VLS יכולה לקבל משמעות אסטרטגית. טילי ה-SM-3,SM-2 וה-SM-6 של רייתאון יכולים לשמש כדי להתגונן מפני התקפות טילים בליסטיים, יחד עם מכ"ם מתאים. הAN/SPY-1F מעולם לא קיבל שדרוגי מעבד אותות הניתנים למכ"מ SPY-1D שהוא גדול וחזק יותר להגנה מפני טילים בליסטיים.

לחלופין, הספינה יכולה להיות מרושתת עם מכ"מ ארוך טווח כמו "אורן ירוק". בכל תרחיש, הטווח של ה-SM-3 לעומת גודלה הזעיר של מדינת ישראל יאפשר לספינה אחת לכסות כמעט את רוב שטח המדינה. מצב שבו 2 ספינות מתוך 4 נמצאות בעגינה בכל זמן נתון הוא מאוד מתקבל על הדעת, ויכול לספק כיסוי חופף. כך או כך, מדובר באופציה שתשלים את המענה של החץ לטווח בינוני ואת זה של הפטריוט PAC-2 לטווח קצר. נכון לעכשיו, זו אופציה ולא פוקוס.

גם כלי רכב על הסיפון יוסיפו לעוצמתן של הפריגטות הישראליות. האניות החדשות צפויות לצור תמהילגמיש עם היכולת לאחסן ולהפעיל סירות קשיחות מתנפחות,כלי שיט בלתי מאוישים או משטח לתמיכה בכרב"מים.

הפריגטות הבאות של ישראל: המתמודדים

הבעיה המרכזית של ישראל היא שפריגטה מתקדמת תעלה יותר מ-600 מיליון דולרים. חיל הים רוצה את היכולות, אבל אין לו את הכסף כדי לקנות 3-4 ספינות במחיר זה. כחלופה, הוא יכול להתפשר על הדרישות או למצוא דרך לעשות עסקה.

לישראל יש מערכת יחסים ארוכת שנים עם לוקהיד מרטין, ועיצוב ה- LCS-I עם מודולי המשימה הניתנים להחלפה יכול לשפר את יכולתה של ישראל לנהל משימות נטרול מוקשים ולוחמה נגד צוללות. למרבה הצער, החימוש החלש בצורה מעוררת רחמים של ספינות ה-LCS אינו מספק עבור ישראל. כמו כן, העיצוב האמריקאי חסר גמישות להוספת נשק משמעותי בעתיד. כתוצאה מכך, ישראל נקטה בגישה שונה, המבטלת את מודולי המשימה הניתנים להחלפה של הספינה לטובת כלי חמוש בכבדות.

מחקרים ראשוניים שנערכו בשיתוף עם לוקהיד מרטין, הובילו ל-RFP ואפילו בקשה רשמית ל-1.9 מיליארדי דולרים סיוע עבור עיצוב ה-LCS-I של לוקהיד מרטין. אם המהלך יצא לפועל, ישראל תהיה לקוח היצואהראשון של עיצוב זה. בניית ספינות LCS-I הייתה אמורה להתרחש במספנות בולינגר בארצות הברית ובבנייה אמריקנית המאפשרת לישראל לקנות את הספינות עם דולר סיוע אמריקאי.

גארי פלדמן, מנהל הפיתוח העסקי של מכירות LCS לשוק הבינלאומי מטעם לוקהיד, אמר כי העיצוב המפורט היה יכול להתחיל ב-2009, והבנייה בשנת 2010. עם זאת, העלות של הספינה קפצה למחיר של 700 מליוני דולרים ליחידה, עובדה שהובילה את ישראל לסגת ולחפש פתרון אחר.

אופציה עתידית: סער B5

נורתרופ גרומן הציעו קורבטה מוגדלת מסוג "סער 5B" עם יותר מערכות מתקדמות, וישראל הפכה את המשימה לקלה יותר, עם פיתוח מכ"מ עצמי מתקדם וטילים משופרים. נורתרופ גרומן כיום (HII) רמזו כי ספינות אלו יכולות להיבנות עבור פחות מ-450 מליוני דולרים באמצעות דולר סיוע אמריקאי, אך ישראל דחתה גם את האפשרות הזו. יחד עם זאת, קיימות שמועות שהדיונים התחדשו.

גרמניה?

בחודש פברואר 2009 ישראל עברה להתעניין במשפחת Meko ThyssenKrupp Marine 'Systsems. . המכ"ם היה של אלתא מסוג EL/M-2248 MF-STAR אבל רבים מהפריטים האחרים שביקשו בתכנון של ה LCS-I- יושמו גם כאן. היו אפילו דיבורים על כך שישראל תהיה לקוח ההשקה של ה-MEKO CSL .

ה- Meko CSL הוא מודל קטן יותר רק במעט מאשר מודל ה-LCS באורך 180 מטרים, ועומס מלא של 2,750 טון. ההינע הוא על ידי מערכת סילון מים בשילוב סולר וגז (CODAG) שמשייט במהירות 15 קשר ומגיע עד 40. טווח הפעולה שלה הוא 3,500 מייל ימי, עם שהייה של 21 ימים רצופים בים. גרסת Meko CSL מוסיפה יכולות חמקנות משופרות, ויש לה כמה חלקים מודולריים להחלפה מהירה יותר.

הגרסה הישראלית של ה-Meko CSL הייתה אמורה לכלול גם הרבה תוכן מקומי, ובכלל זה מכ"מ של אלתא MF-STAR וטילי הגנה אווירית חדשים מסוג ברק-8 לטווח בינוני, ומערכות לוחמה אלקטרונית. ל- CSL יש מפרץ משימה אחורי, ואחד מתפקידיה היה צפוי להיות מרכז לסט מתקדם של כלים בלתי מאוישים באוויר, בים וביבשה.

המשא ומתן עם גרמניה נתקע לאחר שהאחרונה הסכימה לספק סובסידיות ליותר צוללות דולפין, אך לא לפריגטות. ב-2013 היו דיווחים המצביעים על כך שהמשא ומתן יתחדש, ויש הטוענים אף שהעסקה נעשתה. הדיווחים מפוצלים בין קנייה של 4 קורבטות בגימור נמוך כמו הK130- בראונשווייג, לבין רכישה של 2 פריגטות מתקדמות יותר.

אופציית דרום קוריאה

דרום קוריאה (ROK) היא מובילה עולמית בבניית ספינות. אולי הם יוכלו לייצר פריגטות חדשות במחיר וברמת איכות שישראל צריכה, והם הפכו לקונים משמעותיים של טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות בשנים האחרונות.

ישראל רוצה לשמור על מערכת היחסים הזו, אבל ההחלטה לא לרכוש מטוסי אימון לחיל האוויר גרמה לכך שעסקה של מיליארד דולרים עם דרום קוריאה ירדה לטמיון, וכך גם המשא ומתן על הספינות. דרום קוריאה נשארה מתעניינת בטכנולוגיות ישראליות, ובהן גם מערכת כיפת ברזל.

יחד עם זאת, עסקה שמציעה קיזוז הדדי של רכישות בין המדינות, עשויה לשמח את כולם, ולקבל את התמיכה הפוליטית בישראל הנדרשת להעביר את הפרויקט קדימה. על פי הדיווחים, המשא ומתן כבר יצא לדרך.

האפשרות אחרונה: פיתוח עצמי

האפשרות האחרונה של ישראל היא פחות שאפתנית במונחים של ביצועים, אבל שאפתנית יותר במובן תעשייתי. זה כרוך בעסקה עם מספנות ישראל שהופרטו. בתמורה להשקעה ממשלתית למודרניזציה והרחבה של המספנה, היה תכנון לבנות גרסה גדולה יותר ומשופרת של הקורבטות הקיימת. האפשרות לפתח את סער 5.5 תיתן לישראל אפשרות להציע קורבטות בייצור מקומי לצורך ייצוא או שדרוג, ללא תלות בעזרה מבחוץ או אישור. השאלה היא אם יש את כל הכסף הדרוש למודרניזציה, עיצוב ובדיקות הדרושות להשקת המוצר הסופי .

חוזים ואירועי מפתח

עיתון הארץ מדווח כי משרד הביטחון של ישראל צפוי לבקש ממשרד האוצר 3 מיליארדים נוספים לתקציב הביטחון (855 מיליון דולרים / 624 מיליון דולרים) לרכוש 4 "ספינות טילים" כרכישה מיוחדת מחוץ לתקציב הביטחון. זאת, עבור הגנה על שדות הגז הטבעיים. במקביל, עיתון Bild הגרמני מדווח על עסקה שונה: 2 ספינות ב-מליארד יורו. הארץ מוסיף כי ישראל ממשיכה לנהל משא ומתן עם ספקים אמריקאים ודרום קוריאנים.

מה שברור הוא שיש הבדל גדול בין ההשלכות בדיווחים הישראליים וגרמנים. 156 מיליון אירו לספינה יתקשו לקנות ספינה כמו קורבט K130 , ספינת סיור-לחימה עם יכולות מוגבלות נגד מטוסים, ובלי יכולות נגד צוללות, איום עולה בים התיכון. רק בחודש נובמבר האחרון, חשף אתר janes צוללות חדשות פרי פיתוח איראני מסוג Fateh-class.

מצד שני, ב-500 מיליון יורו לספינה, ישראל מסתכלת על פריגטות Meko מתקדמות עם מגוון רחב של יכולות, שיהפכו לספינות המתקדמות ביותר בחיל הים שלהם. המחיר הזה מבטיח כיסוי מוגבל יותר, עם רק חצי ממספר הספינות שרוצים בקצת יותר כסף.

מספנות ישראל לפי הדיווחים הציעו חלופה שבה השקעה ממשלתית תסייע להם להוסיף מאות עובדים, להשקיע בפס ייצור חדש, ולבנות את פריגטות הסער 5.5 במשקל 2,100 טון. השקעה זו תאפשר למספנות ישראל להפוך לייצואן, עם יכולת שדרוג עתידית לכלי שיט ישראלים. משרד הביטחון פנה למשרד האוצר עם תכנית זו, אבל לפי הדיווחים המו"מ תקוע, וכך גם המשא ומתן עם ארה"ב וגרמניה.

You might be interested also