הודו: הפיתון 5 יותאם ל-LCA החדש

הטיל עובר התאמה בימים אלו עבור מטוס הקרב החדש של הודו בייצור מקומי. בנוסף גם טיל הדרבי עובר התאמה למטוס זה. עבור מטוסי היגואר נבחר לבסוף טיל ה- ASRAAM האירופאי, ועסקה בגינו אמורה להיחתם בשנה זו. במקרה של הפיתון 5, טרם נחתמה עסקה

הודו: הפיתון 5 יותאם ל-LCA החדש

מטוס ה-LCA מוצג עם טיל הפיתון 5 וטיל הדרבי בפעם הראשונה ב-Aero India 2013. האינטגרציה טרם הסתיימה

לאחר חרושת שמועות וניחושים, חיל האוויר ההודי בחר באופן רשמי בטיל אוויר-אוויר מדגם ה- ASRAAM למטוסי היגואר, במקום טיל הפיתון 5 של רפאל. כך על פי דיווח באתר sps-aviation, שחושף כי העסקה צפויה להיחתם בשנה זו.

על פי אותו דיווח, הודו החליטה כי טיל הפיתון 5 והדרבי ישמשו את מטוס ה-LCA החדש בייצור מקומי שאמור להיכנס לשירות מבצעי בסביבות 2017-2018. השילוב של מטוס ה-LCA עם טיל הפיתון 5 וטיל הדרבי הוצג כקונספט לראשונה בתערוכת Aero India 2013 לפני כשנה (בתמונה).

מאז ממשיכה עבודת האינטגרציה של הטיל למטוס וטרם נחתמה עסקה רשמית לרכישת טילים. (אמנם בעבר היו שמועות כי ישראל עתידה למכור להודו טילי דרבי עבור 200 מטוסים כאלו, אבל לא מצאנו אישור לעסקה שכזו). 

מקורות בישראל אומרים כי בהודו מעריכים את היכולת של רפאל לבצע אינטגרציה מוצלחת של טילים לפלטפורמות, ומוסיפים כי בעבר כבר בוצע פרויקט דומה עם חיל הים ההודי. מפקד בכיר בחיל הים ההודי ציין לאחרונה את שביעות רצונם המלאה מאותה עסקה.

טיל ה- ASRAAM מיוצר על ידי חברת הטילים האירופאית MBDA והעסקה תכלול כ-384 טילים. להודו יש צי של כ-125 מטוסי יגואר וטילי ה- ASRAAM עתידים להחליף את טילי ה-Matra Magic R550 המיושנים.

את המכרז לטילים פרסמה הודו בשנת 2009 והתמודדות הייתה בין חברת רפאל שהציעה את הפיתון 5 לבין חברת MBDA האירופאית. בסופו של דבר החליט חיל האוויר ההודי לבחור ב- ASRAAM  עבור מטוסי היגואר. מקורות בישראל מסרו לישראל דיפנס, כי ההחלטה נבעה בעיקר משיקולי עלות הקשורים לאינטגרציה מורכבות בהתאמה למטוס והיעדר תמיכה מצד יצרן המטוס.

במקרה זה, חיל האוויר ההודי יצטרך לסמוך על הרצון הטוב של האירופאים כדי לאפשר אינטגרציה של הטיל וזה יעמיד את הודו במצב 'פחות טוב' בכל הקשור לתחזוקת המטוס.

בהיבט העלות, יש לציין כי טיל ה- ASRAAM ומטוס היגואר מיוצרים על ידי אותן מדינות – אנגליה וצרפת (ב-MBDA שותפות גם איטליה, גרמניה, שוודיה, ספרד וראש הביות הוא אמריקאי). מכאן, שההתאמה של הטיל למטוס לא דורשת אינטגרציה, לעומת טיל הפיתון שדורש זאת.

טיל מעל הכנף

הפער בהתאמה שבין טיל הפיתון למטוס היגואר, נובע מכך שמדובר במטוס שונה באופן משמעותי ממטוסי קרב אחרים, היות והטיל מותקן מעל הכנף, ולא מתחתיה או בצידה. זו גם הסיבה שעלות האינטגרציה של טילים שאינם מיוצרים על ידי MBDA (לאנגליה וצרפת, יצרניות היגואר אין חברות אחרות לייצור טילי אוויר-אוויר) יקרה משמעותית מהתאמת טילים לפלטפורמות מוטסות אחרות.

[דגם של מטוס היגואר. שימו לב למיקום הטילים. תמונה: sps-aviation]

בהיבט הטכני, טיל הפיתון 5 נחשב למתקדם יותר מטיל ה- ASRAAM. (מידע מעמיק בנושא טילי אוויר-אוויר אפשר למצוא כאן, כאן, כאן). אחד היתרונות העיקריים של טיל הפיתון נובע מהעובדה שהוא נוסה במציאות במסגרת מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

היתרונות הטכנולוגיים של הפיתון כוללים יכולת נעילה לפני שיגור (LOBL) ואחרי שיגור (LOAL), חישה כפולה (מערך תחום גלים כפולים (FPA)), מערכת ניווט אינרציאלית, התמודדות משופרת עם משבשים למיניהם (IRCCM), יכולת פעולה עצמאית בטווח שהוא מעבר ליכולות המכ"מ של המטוס, זווית גילוי רחבה יותר מהדורות הקודמים, יכולת שיגור היקפית מלאה ב-360 מעלות (full sphere launch capability) וירי 'מעבר לכתף' בקרבות אוויר צמודים.

בנוסף, רפאל הייתה הראשונה בעולם שפיתחה טילים שהם דו שימושיים. כלומר, הפיתון 5 יכול לשמש גם כטיל אוויר-אוויר למטוסי קרב, וגם כטיל יירוט במשגר הספיידר. מדובר ביתרון כלכלי עצום עבור הלקוח שיכול לשנות את הייעוד של הטיל בהתאם לצורך.

כיצד רפאל מתמודדת עם העובדה שישראל לא מייצרת פלטפורמות מוטסות? ובכן, לפתרון שמצאו בחברה קוראים "נושא טילים חכם". מדובר בהתקן מיוחד שפותח בסוף שנות ה-80, והוא מאפשר לרפאל לבצע אינטגרציה מהירה של טילים כמעט על כל פלטפורמה מוטסת בעולם (שוב, היגואר לא מייצג). אותם מקורות מסבירים כי מדובר בהתקן שמאפשר גם התאמה מכנית של הטיל למטוס, וגם התאמה אלקטרונית/חשמלית למערכות הבקרה והירי של המטוס.

לצד הרכישה של הטילים, הודו נמצאת במהלך פרויקט פיתוח בן 10 שנים של טיל אוויר-אוויר בייצור מקומי תחת השם Astra. מדובר בטיל הפועל מעבר לתחום הפעולה של מכ"מ המטוס (BVRAM), וניסויים שלו על גבי מטוס סוחוי 30 הושלמו בדצמבר שנה שעברה. ניסוי נוסף מתוכנן לחודש זה.

הטיל מתוכנן לפעול בטווח שבין 20-80 ק"מ, אורכו 3.8 מטרים, הוא שוקל 154 ק"ג ונושא ראש נפץ במשקל 15 ק"ג. גרסה נוספת של הטיל מתוכננת לטווחים של 90-110 ק"מ. הצפי הוא כי הטיל יהיה מבצעי בשנה הבאה וישמש מטוסים מדגמי מיראז', מיג-29, מיג-21, סוחוי 30, Sea Harrier וגם במטוס ה-LCA לצד הפיתון.

למה הודו החליטה להיכנס לפרויקט פיתוח של טיל אוויר-אוויר הטומן בחובו הוצאות אדירות של פיתוח? ובכן, בישראל מסבירים כי הרצון של הודו, כמו מספר מדינות נוספות, בפיתוח עצמי של טיל אוויר-אוויר נובע מהיוקרה הנלווית לפרויקט כזה.

רק כדי להמחיש כי מדובר בסף כניסה טכנולוגי/כלכלי גבוה, נציין כי בארה"ב לדוגמא, יש רק חברה אחת שעושה זאת, Raytheon. באירופה יש את חברת MBDA שהיא חברה המבוססת על התאגדות של מספר מדינות. בנוסף, גם רוסיה מפתחת טילים כאלו, ולפי פרסומים ברשת גם אירן (היא הציגה בשנה שעברה את טיל ה-Fakour-90) וסין (PL-12/SD-10 ו-PL-11) מחזיקות בידע כזה, כנראה שחלקו מבוסס על ביצוע הנדסה הפוכה לטילים מערביים.

נזכיר כי ישראל, באמצעות רפאל, נמצאת במועדון היוקרתי הזה כבר 65 שנים, עובדה המקנה לטילים של רפאל תווית של ניסיון טכנולוגי, והכי חשוב – הוכחת יכולת בשדה הקרב.

בישראל מקבלים בהבנה את ההחלטה של הודו לבחור בטיל ה- ASRAAM עבור מטוס היגואר, ובהתייחס לפיתוח עצמי של טיל אוויר-אוויר, אומרים בישראל כי אם הודו החליטה שהיא 'הולכת על זה', יש בידיה את היכולות הטכניות לעשות זאת. "זה לוקח הרבה זמן, ודורש הרבה משאבים, אבל זה שם את המדינה במקום אחר", אומרים אותם מקורות.

אולי יעניין אותך גם