330 תקיפות מל"טים בפקיסטן

על פי דיווח של הלשכה לעיתונות חוקרת בבריטניה, התקיפות בוצעו בין השנים 2006 ל-2013. כל התקיפות בוצעו על ידי מל"טים אמריקאיים, כאשר מספר ההרוגים עומד על לפחות 2,371 בני אדם

מפעילי מל"טים בפעולה - Gerald Nino, CBP, U.S. Dept. of Homeland Security

הלשכה לעיתונות חוקרת בבריטניה השיגה מסמך פקיסטני סודי (לחץ למסמך) המראה כי לפי ההערכה של פקידים מקומיים בוצעו מעל ל-330 תקיפות מל"טים בפקיסטן על ידי ה-CIA בין השנים 2006 ועד 2013.
גורמים רשמיים ברשות הפדרלית לאזורים שיבטיים בפקיסטן (FATA), אשר מפקחת על האזורים השבטיים במדינה, הכינה את ההערכה באמצעות מידע שהתקבל ממקורות מקומיים על ידי סוכני שטח.
למרות שבמובנים מסוימים המסמך מפורט ומראה את הזמנים והמיקומים המדויקים של התקיפות - יש בו מספר "חורים" - אף אחת מהתקיפות בשנת 2007 לא מוצגת, והדו"ח כמעט אף פעם לא מציין את שמותיהם של המטרות. כמו כן, חסר דיווח על כמות האזרחים שנפגעו בכל תקיפה לאחר תחילת 2009. אפילו במקרים שבהם ממשלת פקיסטן הודתה במותם של אזרחים.

כאשר הלשכה פרסמה את החלק הראשון של הדו"ח בקיץ שעבר , גורמים רשמיים עלומי שם בארה"ב תקפו את המסמך, בטענה כי הדו"ח היה "רחוק מסמכותי" והיה מבוסס על "דיווח שגוי מרשת רופפת של מקורות בממשלת פקיסטן ואנשי קשר שבטיים". צריך לזכור, כי למרות הביקורת, ארה"ב מסרבת בעקביות לשחרר מידע אודות תקיפות המל"טים שלה במדינה. מידע שיכול לאזן את התמונה. 

הלשכה מעריכה כי לפחות 2,371 בני אדם נהרגו בזמן המכוסה על ידי המסמך (למעט 2007, אשר נעדר מהדו"ח) , בזמן שהוא מדווח רק על 2,217 מקרי מוות.

למרות נסיונות הדו"ח הנוכחי לשפוך אור על המתרחש בפקיסטן בהיבט של תקיפות מל"טים, טוען פרופסור מיכאל לואיס (MICHAEL W. LEWIS), טייס קרב לשעבר בצבא ארה"ב וכיום מרצה לחוק בינלאומי באוניברסיטת אוהיו, כי מדובר בנתונים שנויים במחלוקת. את הביקורת שלו הוא טען כלפי דו"ח אחר באותו עניין שהופץ על ידי ארגון אמנסטי בחודש אוקטובר האחרון (לחץ לדו"ח), אבל עיקרי דבריו רלוונטים גם לדו"ח המאוחר יותר.

"למרות שמל"טים חמושים מבצעים תקיפות בפקיסטן, הרוב המכריע של הכלים משמשים ברוב הזמן לאיסוף מודיעין. כמו כן, לפני ביצוע התקפה נגד חמושים חשודים במקומות כמו פקיסטן, הפרוטוקולים דורשים שהמטרות יהיו תחת מעקב במשך מינימום של 72 שעות (לעתים קרובות הם במעקב במשך שבוע או יותר) כדי לאמת שהאנשים הללו ממוקדים בפעילויות שגורמות להם להיות מטרות לגיטימיות (למשל, פגישה עם חברים מארגון הטליבאן או אל קאעידה, ביצוע אימונים צבאיים, הובלת נשק, בנייה או הטמנת מטען וכו')", מסביר לואיס. הוא מוסיף כי בשל כך, המל"טים טסים בגובה רב ולכן קשה לשמוע אותם ולדעת בזמן תקיפה שבאמת מדובר במל"ט אמריקאי.
לואיס טוען כי סיבה נוספת לקושי בזיהוי כלי המל"ט בזמן תקיפה היא מגבלת הפעולה של המל"טים במבנה. בפקסיטן ובכל העולם. "בעוד טייסים אנושיים יכולים להבטיח הימנעות מהתנגשות תוך כדי טיסה בקרבת כלי טיס אחר, מל"טים לא יכולים. החיישנים למניעת התנגשות במל"טים שהם מתוחכמים מספיק כדי לאפשר טיסה במבנה, נמצאים בשלבי בדיקה ניסיוניים מוקדמים ואפילו לא קרובים להיות פרוסים בשטח", אומר לואיס. כלומר, פחות מטוסים בשמיים, פחות סיכוי לשמוע או לראות אותם.
עוד סיבה קשורה לטיל ההלפייר, הנשק העיקרי בשימוש על ידי מל"טים אמריקאיים. לואיס אומר כי מדובר בטיל ששוקל כ-100 ק"ג ונושא ראש נפץ במשקל 9 ק"ג. לעומת זאת, מטוסים מאוישים כמו ה-F- 16 או המיראז' של חיל האוויר הפקיסטני, אשר בדרך כלל נושאים פצצות מונחות לייזר במשקל 227 קילוגרמים שנושאות ראש נפץ במשקל 91 קילוגרמים. גם כאן, ייתכן והמקורות בשטח מייחסים למל"טים פיצוצים לא להם.
"הדו"ח של אמנסטי מניח כי כל תקיפה אווירית שנערכה באזור השבטי של פקיסטן מתבצעת על ידי מל"טים אמריקאים. עם זאת, חיל האוויר של פקיסטן גם פועל לעתים קרובות באזור השבטי", מסביר לואיס. "על פי הדיווח של חיל האוויר הפקיסטני, בוצעו אלפי תקיפות באזורים אלו בתשע השנים האחרונות, לעומת פחות מ-400 תקיפות המיוחסות למל"טים. המטוסים המאוישים כגון ה-F- 16 והמיראז', נראים ונשמעים הרבה יותר בקלות ממל"ט בודד. כמו כן, מבחינה מבצעית, מטוסים מאוישים כמעט תמיד טסים במבנה".
בניגוד לטענותיו של הדו"ח מטעם אמנסטי בהקשר הפחד ושיבוש חיי היומיום המיוחסים לתכנית המל"טים האמריקנית, לואיס טוען כי במציאות מדובר על השפעות הקשורות יותר לסכסוך המתמשך בין הטליבאן וממשלת פקיסטן. "העובדה שאמנסטי לא מתייחסים בביקורת לטענות של תושבי הכפרים בפקיסטן, מוביל אותם לעשות טעויות עובדתיות המערערות את אמינותו של הדו"ח כולו", אומר לואיס.