שבוע גורלי באנטבה

השבוע לפני 35 שנה, עקבה מדינת ישראל בנשימה עצורה אחרי גורל חטופי מטוס "איר פרנס" שחנה באנטבה שבאוגנדה. איך זה נגמר כולם יודעים, אך הסופרת וההיסטוריונית חני זיו מחיה את "מבצע יונתן" מחדש

ביום א' 27 ביוני 1976 המריא משדה-התעופה בן גוריון מטוס "איירובוס" של חברת-התעופה הצרפתית "איר-פרנס" שהיה בדרכו לצרפת. המטוס, בו היו 228 נוסעים, נחת לחניית ביניים באתונה שם ירדו 38 נוסעים ועלו 58 נוסעים אחרים. בין העולים למטוס היו גם ארבע מחבלים שהשתייכו לארגונו של ודיע חדאד. שניים מהמחבלים היו גרמנים (גבר ואשה) ושניים אחרים פלשתינאים שעלו למטוס בדרכונים מזוייפים ובכרטיסים שניקנו בכווית. רבע שעה לאחר ההמראה מאתונה שלפו המחבלים את נשקם והשתלטו על המטוס. הגרמני וולפריד באזה, שהיה מפקד חוליית המחבלים, השתלט על תא הטייס והורה לקברניט לטוס ללוב. לאחר חיפוש שערכו המחבלים נלקחו מן הנוסעים דרכוניהם. הגברים רוכזו במחלקת התיירים והנשים והילדים במחלקה הראשונה. שני הפלשתינאים שמרו על הגברים, המחבלת על הנשים ובאזה, מפקד החוליה, על תא הטייס.

בדרך לאנטבה

המטוס נחת בבנגזי שבלוב, שם הצטייד בדלק, מים ומזון. במשך זמן זה התקיימו מגעים בין החוטפים לפקידים לוביים ושגריר צרפת לשחרור המטוס, אך ללא תוצאות. לאחר שהייה של שבע שעות, במהלכן שוחררה אחת הנוסעות שהעמידה פנים כי התעורר אצלה סיבוך רפואי, המשיך המטוס החטוף לאנטבה שבאוגנדה.

לפנות בוקר ב-28 ביוני נחת המטוס החטוף בשדה התעופה באנטבה שבאוגנדה. כוחות צבא אוגנדיים הקיפו את המטוס ושלושה מחבלים נוספים עלו עליו. אחד מהם נטל את הפיקוד. הנוסעים נשארו במטוס עד הצהריים. בשעת אחר-הצהריים רוכזו הנוסעים תחת משמר חיילים אוגנדים בטרמינל הישן.

בערב יום ג', 29 ביוני, הופרדו הישראלים והיהודים מכלל הנוסעים האחרים. הסלקציה שביצע המחבל הגרמני החרידה את היהודים והישראלים, במיוחד את ניצולי השואה שבהם. במהלך ימים רביעי וחמישי שוחררו החטופים הזרים ונותרו רק היהודים והישראלים. אידי אמין, נשיא אוגנדה, הופיע בפני החטופים והציג עצמו כפועל למען שחרורם המהיר של החטופים, אף-על-פי שהזדהה בגלוי עם החוטפים.

ב-29 ביוני החלה ישראל, לפי הוראת הרמטכ"ל, רא"ל מרדכי (מוטה) גור, לבדוק גם אופציה צבאית. נבדקו מספר אפשרויות. בראש צוות החשיבה עמד האלוף יקותיאל (קותי) אדם.

תביעותיהם של המחבלים, כפי שהוצגו ביום שלישי ושודרו ברדיו קמפלה, היו: שחרור 53 מחבלים מהם 40 שהיו עצורים בישראל בתוכם הארכיבשוף הילריון קפוצ'י וקוזו אוקמוטו. הם ביקשו גם לשחרר חמישה מחבלים שהיו עצורים בקניה, שמונה אנרכיסטים שהיו עצורים בגרמניה, שוויץ וצרפת וקבלת כופר בסך חמישה מיליון דולר מידי ממשלת צרפת. החוטפים קבעו גם את הסידורים להחלפת בני הערובה במחבלים שישוחררו. מועד האולטימטום נקבע על ידי המחבלים ליום חמישי ה-1 ביולי בשעה 00:14. הם איימו שאם תביעותיהם לא תיעננה יפוצץ המטוס על יושביו.

ביום חמישי ה-1 ביולי הודיעה ישראל על נכונותה לנהל משא-ומתן לשחרור מחבלים. ישראל גם ניסתה לשחרר את החטופים על-ידי הידברות עם נשיא אוגנדה, אולם המאמץ הזה נכשל. ההחלטה לדון עם החוטפים היתה נקודת מפנה במדיניות ישראל שלא להיכנע לטרור. בעקבות החלטת ישראל דחו המחבלים את האולטימטום ליום ראשון ה-4 ביולי בשעה 13:00.

האופציה הצבאית – כדור הרעם

ביום חמישי בשעה 18:30 הוצגה בפני שר הביטחון, שמעון פרס, בנוכחות הרמטכ"ל גור, ראש אג"ם, האלוף יקותיאל אדם, ומפקד חיל-האוויר, אלוף בני פלד, תכנית המבצע – כדור הרעם – מבצע שחרור החטופים והחזרתם לישראל. דן שומרון, מונה למפקד המבצע. עבודת המודיעין והאיסוף נכנסה להילוך גבוה וכן עבודת המטה בתחומים שונים. נקבע כי הכוח המבצעי יטוס לאנטבה בארבעה מטוסים ויהיה בנוי מכוחות המשנה הבאים:

א. כוח סיירת מטכ"ל – בפיקוד יוני נתניהו.
משימתו היתה להשתלט על הטרמינל הישן, לשחרר את בני הערובה ולהעבירם למטוס הפינוי. הכוח היה בנוי מכוח פורץ בפיקוד מוקי בצר, שאורגן בחוליות פריצה לצורך השתלטות על הטרמינל הישן. כוח אבטחה נייד בפיקודו של שאול מופז, על גבי נגמ"שים, שתפקידו היה לאבטח את אזור הטרמינל הישן. כוח הפריצה הוטס במטוס הראשון וכוח האבטחה במטוסים 2 ו-3.

ב. כוח מחטיבת הצנחנים – בפיקודו של מתן וילנאי (שהיה סגן מפקד הפעולה).
משימתו היתה לסמן את המסלול, לשמש עתודה לכוחו של יוני בשלב ראשון, להשתלט על הטרמינל החדש, על מגדל הפיקוח ועל רחבת החנייה לפי פקודה ולתדלק את המטוסים. הכוח היה בנוי מכוחות משנה להשתלטות על היעדים השונים וכוח תדלוק. עיקר הכוח הוטס במטוס הראשון וכוח תדלוק ואבטחתו במטוסים האחרים.

ג. כוח חטיבת גולני – בפיקוד אורי שגיא.
משימתו היתה לשמש כעתודה ולסייע בפינוי החטופים לאחר שחרורם. הכוח היה מורכב מצוות פינוי ושלושה צוותי לוחמים שנועדו לפעול כעתודה בכל מקום שידרשו. הכוח הוטס במטוסים מספר 3 ומספר 4.

ד. חפ"ק – מפקד המבצע, דן שומרון, הוטס במטוס הראשון.

הכוחות רוכזו במהלך הלילה שבין יום חמישי ליום שישי (1-2ביולי) ועסקו בתרגול, הכנות, השלמת תכנון וקבוצות פקודות ובסוף נערכו תרגילי "מודל". בשבת הוצגה התוכנית לראש המממשלה יצחק רבין והוא נתן אישור לביצוע. בשעה 13:20 הבריא הכוח הפושט בארבע מטוסי הרקולס לבסיס אופיר בדרום. בשעה 15:30 הגיע אישור הממשלה לפעולה ובשעה 15:45 היה הכוח הפושט כבר בדרכו לאנטבה.

הפריצה לטרמינל

ב-23:01 נחת ראשון המטוסים בשדה התעופה באנטבה. חוליית סימון המסלול והכוח שנועד להשתלט על מגדל הפיקוח, קפצו מהמטוס בעת שהאט את נסיעתו על המסלול. חוליית הסימון הניחה פנסי סימון על המסלול ושאר כוח הצנחנים ירד מהמטוס בקצה המסלול ונשאר מרוכז שם בשעה שכוח יוני יצא למשימתו. בעקבות המטוס הראשון נחתו עוד שלושה מטוסים נוספים, שהורידו לוחמים, אשר פנו למשימותיהם. המטוסים המתינו במקומות המפגש.

עם נחיתת המטוס הראשון הורידו לוחמי כוח יוני את כלי הרכב עליהם היו צריכים לנוע: מרצדס שחורה ושני ג'יפי לנדרובר. השיירה הסתדרה במקומה בשדה המואר. כ-100 מ' לפני מגדל הפיקוח הישן גילה הכוח שני חיילים אוגנדיים: אחד מהם נעלם בחסות החשיכה והשני נורה. כלי הרכב עצרו כ-50 מטר לפני הטרמינל והלוחמים יצאו בריצה לעברו. במקום זה פתח חייל אוגנדי באש, הוא נורה ונהרג. תוך שניות הגיע הכוח הפורץ אל פתח הטרמינל. רק מחבל אחד הספיק לירות לעבר לוחמי צה"ל בטרם נהרגו ארבעת המחבלים שהיו באולם. בפריצה נהרגו שני בני-ערובה, שבעה נפצעו ואחד מהם נפטר מאוחר יותר מפצעיו.

מפקדו של כוח הפריצה היה יוני נתניהו, שנע בעקבות אחת החוליות הפורצות. הוא נפגע ונהרג מצרור שנורה לעברו. סגנו, מוקי בצר, נטל את הפיקוד על כוח הפריצה.

במקביל לפריצה לאולם הנוסעים פנו חוליות אחרות מכוח יוני לטיהור חדרי האח"מים, אולם המכס והקומה השנייה של הבניין, בה נכחו החיילים האוגנדיים. בטיהור חלקים אלה נהרגו שני מחבלים נוספים. נפצעו שניים וכן נהרגו 12 חיילים אוגנדים.

כוח מופז נחת במטוס השני ויצא מיד אל הטרמינל עם שני נגמ"שים. עימו הגיע דן שומרון. נגמ"ש אחד נשאר לאבטח את הצד המזרחי של הטרמינל, והשני, עם מופז, חזר לכניסה לטרמינל. שני הנגמ"שים האחרים של מופז הגיעו במטוס השלישי, נעו לטרמינל ואיבטחו את צידו הצפוני.

מיד לאחר חיסול המחבלים נפנו הלוחמים לטפל בחטופים. הללו צייתו במהלך הפריצה להנחיה שקיבלו ושכבו ללא תנועה על הארץ. כאשר היו בני הערובה מוכנים לפינוי, הופרעה יציאתם מהטרמינל באש שנורתה ממגדל הפיקוח. ירי זה שותק באש הנגמ"ש של שאול מופז. עם תום הקרב נחבשו הפצועים והחלה הוצאת החטופים לעבר המטוס שנועד לפנותם. כוח אורי הגיע לקרבת הטרמינל הישן, לנקודה ממנה תוכנן לפנות את החטופים. לשם הגיע גם מטוס מס' 4 שנועד לפנותם. העלאת הנוסעים והפצועים ארכה כ-15 דקות. בסופה הוסע המטוס למסלול החדש והמריא מיד, בשעה 23:52.

לאחר פינוי החטופים התפנה כוח יוני מהטרמינל הישן. אחרון התפנה כוח מופז, תוך שהוא יורה לעבר החלק הצבאי של שדה-התעופה ומשמיד שמונה מטוסי מיג אוגנדיים. בדרכו לנקודת הפינוי הבחין הכוח בשתי מכוניות הנעות בכביש לעבר הטרמינל הישן. הכוח פתח עליהן באש והן נעצרו.

מבין בני-הערובה נותרה באוגדה דורה בלוך אישה מבוגרת שחשה ברע אושפזה בבית חולים. בסופו של דבר נרצחה באכזריות על ידי חיילים אוגנדים. בין המשוחררים היו גם אנשי צוות המטוס החטוף שחזרו עם החטופים לארץ ורק אחר כך טסו לארצם.

בזמן שכוח יוני השתלט על הטרמינל הישן השתלט כוח בפיקודו של מתן וילנאי על הטרמינל החדש. ההשתלטות על הטרמינל ארכה 15 דקות במהלכן ברחו האזרחים ועובדי שדה התעופה והנותרים נכלאו באחד החדרים. במהלך הסריקות נפצע קשה החייל סורין הרשקו מירי מטווח קרוב של איש בטחון אוגנדי.

בינתיים עשה הכוח הכנות לתדלוק המטוסים ליד הטרמינל החדש. הכוח שנועד להשתלט על מגדל הפיקוח ירד מהמטוס עם כוח סימון המסלול. בדרכו התעכב בגלל מצוק תלול וכך הגיע למגדל לאחר שכוחות אחרים כבר השלימו את משימותיהם. בסבך המסדרונות החשוכים לא הצליחו הלוחמים לאחר את המדרגות המוליכות למגדל הפיקוח ובטרם סרקו אותו קיבלו הוראה להתפנות.

ממריאים הביתה
המטוס הראשון ובו בני הערובה המריא בשעה 23:52. 20 דקות אחר כך המריא המטוס בו כוח הפריצה כוח הצנחנים בפיקודו של מתן וילנאי עם הפצוע קשה.

שני המטוסים הנוספים בהם היו המפקדים ולוחמי האבטחה השונים המריאו בזה אחר זה אחרי שעה 00:40. המטוסים פנו לעבר ניירובי ונחתו שם בשדה התעופה, בו המתינו צוותים רפואיים מתוגברים וערוכים לטפל בנפגעים. מניירובי המריאו ארבעת המטוסים לישראל, בטיסה שערכה כשבע שעות וחצי. במהלך הטיסה שודרה בכלי התקשורת הידיעה על המבצע הצבאי. המטוסים נחתו בשדה התעופה בן-גוריון ביום א', ארבעה ביולי בשעות לפני הצהריים. הפצועים הוחשו אל בתי החולים, קהל רב נהר לשדה-התעופה לקבל את פני הבאים. למשפחת נתניהו נמסרה ההודעה על נפילתו של יוני נתניהו.

גורמים בעולם הערבי, מדינות אפריקניות רבות והגוש הקומוניסטי הוקיעו את מבצע ההצלה וכינו אותו מעשה פיראטים, ואילו במערב הוא זכה לתשבחות. מועצת הביטחון של האו"ם לא הצליחה להגיע לכלל הסכמה על הצעת החלטה בנדון. בישראל שיפר המבצע המוצלח את האווירה בצה"ל. המבצע עלה בקנה אחד עם מדיניותה המוצהרת של ישראל באותם הימים כי לא תישא ותיתן עם טרוריסטים ולא תיענה לתביעותיהם, יהיו הסיכונים אשר יהיו.

***
עוד על מבצע אנטבה:
האתר לזכרו של יוני נתניהו
כתביו של מוטה גור, הרמטכ"ל במבצע אנטבה