"צוק איתן" - ומה הלאה?

אל"מ (מיל') עתי שלח, לשעבר מפקד יהל"ם, מאמין ששנה אחרי הלחימה בגזרת הדרום על ישראל למצוא פתרונות לאתגרים שצפו במהלך קיץ 2014, ולא לפעול רק על פי הלכי רוח ציבורי. דעה

"צוק איתן" - ומה הלאה?

מבצע "צוק איתן" התחיל בערך לפני שנה בקיץ לוהט וחם שעטף את הארץ בהרבה לחץ ואי וודאות. היה זה המשכה של תקופה לחוצה לאחר אירוע חטיפת ורציחת שלושת הנערים באיו"ש, ובניגוד לסבב הקודם התפתח פה סבב ארוך מקודמיו שהציב לא מעט סימני שאלה בסופו.

אפשר לומר ללא עידונים ובהגינות, כי מבצע "צוק איתן" הותיר חותם לא רק בהיבט המבצעי צבאי אלא גם בהיבט הלך הרוח הלאומי. השיח הציבורי שדן באתגרים ובפערים היה מתמשך ונוקב, וגרם למערכה הזאת להתקיים כמעט בכל בית, לא בכדי חצי מדינה הפכה למומחית בתת קרקע והחצי שני מומחה ב"כיפת ברזל". מדינה שלמה תחת צפירות למשך של 51 ימים אינם עניין של מה בכך.

בהיבט המבצעי חווינו מבצע ואתגר בממדים שונים מהעבר ואותגרנו ממקומות חדשים. הייתה פה התמודדות אזרחית וצבאית לא פשוטה: חופש גדול שנחרב, אזרחים תחת ספיגה וצבא שיוצא לתמרון קרקעי תחת זכוכית מגדלת (הייתי אומר: "זכוכית מגבלת").

לא מעט תובנות מבצעיות צצו ועלו כמו גם לא מעט פערים, ולא הייתי קופץ ישר ואומר "ברור... תת קרקע". יש פערים ואתגרים משמעותיים נוספים, כגון: מיגון הכוחות הרבים במרחבי הכינוס וההערכות, נושא התנועה הלוגיסטית בצירים השונים, ההגנה מפני מרגמות לכלל הכוחות וכמובן שדברים רבים ונוספים.

רבים יבואו ויאמרו "טוב, נו אז מה עושים... תוך כמה זמן מטפלים בכול, משפרים את הטעון שיפור ..על מנת שבסבב הבא הכול יהיה חלק יותר מוצלח יותר ועם תוצאות ברורות". השאיפה כמובן היא להרוויח זמן בין הסבבים, אבל אין כאן שאלה של האם אלא רק של מתי ואיפה: סוריה/דאעש,  לבנון/חיזבאללה, אי"וש/חמאס, עזה /חמאס, גבול ישראל מצרים מול ארגוני ג'יהאד. מתוך שכך ברור לנו שיש שעון מתקתק ואין את כל הזמן שבעולם. הזמן הוא רק אחד המשאבים המצויים במחסור זאת לצד משאבים נוספים.

על כן מקבלי ההחלטות והקברניטים צריכים בעיקר לדון ולהחליט, במה לא מטפלים, משמע מנהלים פערים. במציאות משאבית נתונה, שהמחסור קיים בה באופן תמידי, צריך בעיקר להחליט מה לא עושים, על מה מוותרים ומה הם סדרי העדיפויות. יתר על כן, צריך לעשות שינוי דיסקט. אחת הסיבות שבגינה אנחנו לא מספקים פתרונות לעצמנו, היא הצורך לספק או למצוא פתרונות של 100%. לצערי ברוב המקרים אין כאלו. אם יש כאלה הם לוקחים המון זמן ועלותם אסטרונומית. אזי שכך, לא פעם פתרונות וכיוונים משמעותיים שגם מימוש חלקי שלהם היה מביא סוג של פתרון, נאמר סביב 70% נפסלים. 

לא באתי להשיא עצה למקבלי ההחלטות במה לבחור ובמה לא לעסוק, יחד עם זאת בהחלט יש מקום לעסוק ולדון בעקרונות ובהנחות היסוד:

יש לאתר ולספק פתרונות בעלי מכנה משותף רחב ככל הניתן, מאחר ורוב המערכות ומבצעי העיצוב בעלי מאפיינים דומים בין אם בצפון ובין אם בדרום ובמזרח. 

נכון הדבר למאפייני שכבות ההגנה, הגנה של לוחמים ואזרחים גם יחד במרחבים הסמוכים לגדר או לקו הגבול, תחומי לחימה תת קרקעית, התגברות על מכשולים נפיצים, לחימה במרשתת וכמובן כל מה שקשור לפתרונות המיגון ברשויות השונות עבור האזרחים באשר הם.

הפתרונות הניתנים אסור שיהיו בחזקת פלסטר זמני, הם חייבים להיות חלק מתהליך גם אם בתחילתו הפתרון לא יהיה שלם, אל לנו להיקלע לפתרונות שעניינם סיפוק מידי של הלך רוח ציבורי ותו לא. "צוק איתן" בהחלט לימד אותנו דבר וחצי על היותנו ערוכים ומוכנים במקומות מסוימים מאחר והיו בהם פתרונות ומענים חלקיים ושלמים גם יחד, ומצד שני, תחומים בהם לא היה כמעט דבר כתוצאה מהחלטה או תהליך לא נבון.

טכנולוגיות אמל"ח, אמצעים ותשתיות באשר הם, אינן חזות הכול. חייבים להכין ולהכשיר את הכוחות באשר הם למכנה המשותף הרחב ביותר שיכיל לא רק גזרה מסוימת או כשירות מאוד משמעותית.

בצד האזרחי, המשלים לכך הוא הערכות הרשויות בדגש על הערכות האוכלוסייה להתנהגות במצבי משבר וחירום. נכחנו לא פעם כי "כיפת ברזל" ודומיה אינם חזות הכול, וכי התנהגות אוכלוסייה נכונה הינה מכפיל כוח המציל חיים, ומספק לדרג הצבאי מדיני מרחב החלטות נוח יותר, עבור האופרציה המבצעית.

אולי יעניין אותך גם