צה"ל חוזר ל-2006?

מפקדי אוגדות של צה"ל שנפגשו באחרונה עם קצין בכיר מהמטה הכללי היו מלאי טענות כרימון: צה"ל נמצא בקדחת של סגירת יחידות, האימונים קוצצו בצורה דרמטית, כשירות הכוחות נמצאת בירידה חדה, הם דואגים כי צה"ל שוב מאבד את כושר התמרון הקרקעי שלו כמו לפני מלחמת לבנון השנייה. הרקע לשיחה הטעונה היה גל של סגירת יחידות ועצירת מרבית האימונים ביחידות השדה. צה"ל סוגר יחידות בעיקר בשריון ובחיל האוויר. האם הציבור הרחב מודע לכך שהיקף כוחות השריון מצטמצם לגודל שלא היה כמוהו מאז מלחמת יום הכיפורים? האם נערך דיון ציבורי על הקטנה משמעותית של כמות המטוסים המאוישים? על משמעות עצירת האימונים? התשובה על כך שלילית.

לעומת הציבור הרחב, דרגי השטח מודעים לשינוי הדרמטי שעובר על צה"ל בימים אלה, כמובן, אבל מפקדים אומרים בשיחות שלא לייחוס כי הם מרגישים שהחלטות גורליות ניתכות עליהם בזו אחר זו. סגירת יחידות היא פעולה שצה"ל, כמו צה"ל, מבצע במהירות וביעילות. אפילו בתוך שבועות ספורים אפשר להעלים יחידה בת עשרות שנים. לפתוח את אותן יחידות מחדש, אם יוחלט על כך בעתיד, יהיה כמעט בלתי אפשרי.

ההיסטוריה חוזרת

אם הטענות של מפקדי האוגדות מהשבועות האחרונים נשמעות מוכרות זה לא מקרה: במידה רבה, צה"ל כבר היה בסרט הזה – בין השנים 2002-2006 הוקטנו תקציבי זרוע היבשה ב-25 אחוז. כוחות מילואים לא התאמנו אז כמעט בכלל. כוחות סדירים ביבשה התאמנו מעט מאוד. התפיסה הייתה שההכרעה ממילא תושג באמצעות הפעלת חיל האוויר ואמצעי מודיעין מתקדמים. הרמטכ"לים שהובילו את התפיסה באותם ימים היו משה יעלון ודן חלוץ. מפקד זרוע ההיבשה בשנים 2005-6 היה בני גנץ, כיום הרמטכ"ל.

גנץ היה ממובילי תכנית "קלע" שעמדה לקצץ את סד"כ הטנקים של צה"ל בעשרות אחוזים. התכנית הייתה אמורה להיות מאושרת בדיוק בשבוע שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה, ביולי 2006. התכנית בוטלה בעקבות המלחמה, שבה נמנע צה"ל במשך כחודש מתמרון קרקעי משמעותי בשטח לבנון, וכאשר ביצע את התמרון בסופו של דבר הפגין יכולת מקצועית עלובה (היו כוחות מילואים שלא ידעו להפעיל את התותח בטנק, חיילי סדיר לא ידעו להפעיל מדוחות עשן למיסוך). בשנים 2007-2011, בתקופת גבי אשכנזי כרמטכ"ל, הוחלט על ייצור משמעותי של טנקי מרכבה ונגמ"שי מרכבה (נמ"רים).

האימונים הוגברו במאות אחוזים ונעשו אינטנסיביים. כאחד מלקחי וועדת וינוגרד ובעקבות לקחים פנימיים - גם הציוד של הלוחמים שופר באופן משמעותי. התחושה הייתה שצה"ל החזיר לעצמו את יכולת התמרון המבצעית ואת האמונה בצבא היבשה שלו. בשנת 2012 היה אמור תקציב הביטחון להספיק רק לכמות אימונים מופחתת. על מנת לא שלצמצם את האימונים ב"גרף" (כך מכנים בצה"ל תכנית שנתית המשלבת בדרך כלל בצורה שווה בין תקופות של אימונים ובין תקופות של תעסוקה מבצעית), הורה סגן הרמטכ"ל בזמנו, אלוף יאיר נוה, לשמור על תכנית אימונים מלאה.

לקראת חודש יולי, כאשר הכסף נגמר כצפוי, הורה לעצור טיסות ואימונים לחלוטין, והודיע על כך לממשלה. התרגיל עבד: תקציב האימונים הוגדל על ידי הממשלה והשנה הסתיימה עם אימונים מלאים.

טעות בספירה

שנת 2013 היא סיפור אחר לגמרי. היא התחילה בטעות נאיבית של שר הביטחון הטרי משה (בוגי) יעלון, בעיני קצינים בצה"ל. יעלון הודיע מיד עם כניסתו לתפקידו כי הוא מוכן לקיצוץ בסף 3 מיליארד שקל כדי שמערכת הביטחון תשתתף בנשיאת הנטל הכלכלי. הוא התכוון כי הקיצוץ יהיה לעומת תקציב שנת 2012. אלא שמשרד האוצר העביר בממשלה תכנית הכוללת קיצוץ של 3 מליארד לעומת "תקציב בסיס". התוצאה הייתה פער של 4.5 מליארד שקל בין תקציב המינימום שתכננו במערכת הביטחון ב-2014 לעומת התקציב שאושר בתחילה בפועל.

רק בחודש האחרון החליטה הממשלה להחזיר 2.75 מליארד שקל מן הקיצוץ. גם לאחר ההחלטה הזאת, עדיין נותר פער של 1.75 מיליארד בין מה שבצה"ל רואים כמינימום ובין מה שיש לו בפועל לשנה הבאה. בעקבות החלטת הקיצוץ הראשונית, בצה"ל עצרו לחלוטין גיוס של כוחות מילואים כבר באמצע שנת 2013 והעבירו את היחידות הסדירות לפעילות מצבעית במקום המילאומניקים- ועל חשבון תכנית האימונים המקורית שהייתה להן. במקביל, אימונים של המילואימנקים נעצרו בקיץ האחרון כמעט לגמרי – ממש כמו בתחילת העשור שעבר (והיה עוד "פטנט" – צה"ל התחיל לבקש ממפקדים שהגיעו לאימוני המפקדות המרכזיים כמתנדבים ללא תשלום, כדי לחסוך את הכסף..).
 
כעת, מגיע שלב קיצוצי היחידות: בעקבות קביעת המסגרת הסופית לתקציב הביטחון בשנת 2014 (סופית, לפחות בינתיים, איך שהדברים נראים עכשיו, הממשלה תחליט להגדיל עוד את תקציב הביטחון במהלך שנת 2014), נדרש אגף התכנון להמליץ כיצד לסגור את הפער. אחת ההחלטות המסתמנות, לדוגמא, היא הפרטה של מנהלת טנק המרכבה (מנט"ק) שפועלת כיום בתוך משרד הביטחון. כמו כן מסתמנים קיצוץ או ביטול של שני פרויקטים בהתעצמות, לפחות.

"מאבדים כשירות"

אחד הוויכוחים הגדולים ביותר כיום בצה"ל קשור לצמצום האימונים, שיביא לירידה בלתי נמנעת בכשירות הכוחות. וככה זה נראה בשטח: כוחות מיחידת חי"ר שהתאמנו בשבוע שעבר באיזור כפר ערבי בגליל, ו"כבשו" אותו כאילו מדובר בכפר לבנוני, דווקא נראו כמפגינים יכולת מקצועית מרשימה. הלוחמים היו מצויידים בלפטופים שהזרימו להם מידע מודיעיני על מטרות בשטח הודות למהפיכה טכנולגוית ותפסיתית שעליה עובדו בצה"ל במשך כמה שנים. אלא שהמפקדים בהחלט מודאגים: היחידה שבה מדובר סיימה רק לפני כחודש תעסוקה מבצעית ברמת הגולן, שארכה שמונה חודשים. היא מתספקת באימון מצומצם ומזורז של חמישה שבועות - ובימים הקרובים תתחיל שוב תעסוקה מבצעית, הפעם של תשעה חודשים רצופים - ביהודה ושומרון.

ככה בדיוק נראה גרף התעסוקה בצה"ל גם בשנים 2002-2006. "אין ספק שהיינו רוצים להתאמן יותר, אבל אין מילאומניקים שיבצעו את התעסוקה המבצעית", מודים המפקדים. "הכשירות היא עדיין טובה בזכות האימונים של השנים הקודמות אבל היא עומדת לרדת בהכרח". נושא גרף הפעילות נמצא בלב ויכוח בצה"ל. הגרף, שיאפשר ליחידות סדירות אימונים מצומצמים מאוד בשנת 2014, ולא יכלול כמעט גיוס של מילואימניקים, עדיין לא אושר סופית. אחד הרעיונות שנבחנים כעת בצמרת צה"ל זה לחזור על "תרגיל יאיר נוה": כלומר, לחדש אימונים במתכונת מלאה בתחילת 2014- ולהודיע לממשלה באמצע השנה הבאה, שלא יהיו טיסות ואימונים בכלל עד לסוף השנה, אם לא יינתן עוד כסף. ההכרעה בעניין הגרף צפויה ממש בימים הקרובים.

"הסביבה השתנתה, הטנק סיים את תפקידו"

חשוב לדעת כי חלק מסגירת היחידות שמתרחשת בימים אלה בצה"ל קשורה גם לשינוי תפיסתי ולא רק לקיצוצי התקציב. יעלון מעולם לא חשב כי המדיניות שלפיה יש לתת עדיפות תקציבית מוחלטת לאוויר ולמודיעין הייתה הסיבה לכישלון היבשה ב"לבנון השנייה": לפי תפיסתו, הבעיה העיקרית הייתה באופן שבו דן חלוץ הוביל את צה"ל באותה מלחמה. רא"ל בני גנץ התחיל להוביל עם כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל תכנית רב שנתית שנקראה בתחילה "עוז" ואשר כללה כוונה לצמצם את כמות הטנקים בצה"ל בעשרות אחוזים - באופן מקרי או לא, היא כיוונה בדיוק לאותו מספר טנקים שהיה היעד של תכנית "קלע", שלא יצאה אל הפועל בשנת 2006.

תכנית "עוז" נדחתה משנה לשנה ולא יושמה מעולם, ובמקומה אושרה בשנת 2013 תכנית המכונה "תעוזה", שכבר החלה להיות מיושמת. כמו ב"עוז", גם ב"תעוזה" העדיפות הגבוהה ביותר ניתנת בצה"ל ליחידות המודיעין (כולל הסייבר), ובמידה פחותה רק במעט לחיל האוויר. חיל הים יוציא לפי התכנית כלי שיט לפנסיה, ולא יקלוט ספינות חדשות כמעט (למעט הצוללות החדשות שנרכשו בהוראת הדרג המדיני ובניגוד לעמדת החיל). בתחתית סדר העדיפויות, נמצאים כמו תמיד, כוחות היבשה המסורתיים. גם "עוז" וגם "תעוזה" גובשו מתוך הנחה שסביבת הלחימה של צה"ל השתנתה: איומי המלחמה הקובנציונאלית פחתו, בעיקר לאור מלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה, אבל איומי הטרור והג'יהאד לאורך כל הגבולות גדלו מאוד.

המלחמה הבאה מול חיזבאללה לא תהיה דומה במאומה למלחמת לבנון השנייה (בין היתר, חיזבאללה מצויד ב-5000 טלים בעלי ראש קרב של מאות קילוגרמים כל אחד, שיכולים להגיע עד תל אביב, למאות מהטילים יש מנגנון הכוונה מדויק מבוסס ג'י. פי. אס). גם צה"ל השתנה: הוא פיתח, בסיוע התעשיות הביטחוניות, יכולות שאין כמותן לשום מדינה אחרת בעולם - לאסוף אלפי מטרות בשטח ולתקוף אותן בקצב אש שלא היה כמוהו בהיסטוריה הצבאית. מצד שני, האויב נעלם אל מתחת לפני הקרקע, וסביבת הלחימה הפכה במידה רבה תת קרקעית או אורבאנית. השינויים האלה משנים ללא ספק את מקומו של הטנק במערכה.

גם קצין שריון ראשי, הקשנ"ר תא"ל שמואל אולנסקי, סבור כך. אך האם השינוי מצדיק סגירה מסיבית של יחידות שריון המתבצעת בימים אלה? זה אחד הוויכוחים הגדולים שמסעירים את צה"ל. צמצום כוחות השריון מתבטא גם בסגירה של עוצבות שלמות וגם בהפחתה של פלוגה משורייינת אחת בכל גדוד שלא ייסגר. במקום אותה פלוגה, תהיה לכל גדוד שריון "פלוגה מסייעת": במקרה, ממש השבוע, החל בצה"ל הגיוס של הפלוגה המסייעת הראשונה לשריון. כל פלוגה מסייעת תכלול כוחות סיור ותצפית וגם מחלקה המצויידת במרגמות מדויקות היורות פצצות מרגמה בקוטר 120 מ"מ היישר מתוך נגמ"ש (מערכות נשק המכונות בצה"ל "קשת").

הקשנ"ר אמר בתדרוכים כי הוא סבור כי השינויים בחיל תאומים לחלוטין את המהפיכה בשדה המערכה וכוללים חיזוק של מפקדת הגדוד בקצינים ובמערכות שליטה ובקרה - כך שכל גדוד יוכל לפעול בשטח באופן עצמאי, ממש כמו שפעלו חטיבות בעבר. אגב, התפיסה שעתידו של הטנק במידה רבה מאחוריו מקבלת חיזוק גם מהחלטה שהתקבלה באחרונה במערכת הביטחון שלא לפתח טנק עתידי שייקרא "מרכבה סימן 5" ותחת זאת להשקיע זאת ברכב קרבי עתידי שיראה אחרת לגמרי מטנק (הרכב מכונה, בינתיים בראשי תיבות, רקי"ע, עדיין לא ברור כיצד בדיוק ייראה). חלק מהשריונרים הוותיקים של צה"ל מצדיקים את צמצום הכוחות ואת השינויים האחרים במבנה כוחות השריון בטענה ש"אלה מהלכים שהיו צריכים להתבצע מזמן. חבל על הכסף שהוצא מאז מלחמת לבנון השנייה על אמצעי לחימה שאינם רלוונטיים לחלוטין לשדה הקרב הנוכחי".

אחרים סבורים כי "בצה"ל מסתובבים יותר מידי פילוסופים שטוענים כי עידן המטוס המאויש או עידן הטנק כבר עבר מהעולם, אבל בסופו של דבר המציאות מוכיחה תמיד שכאשר מתחילה המלחמה כל התכניות מתשבשות ומה שקובע זו היכולת לתמרון כוחות יבשתיים. צה"ל חוזר על שגיאות העבר אחת לאחת".

כך או כך, בצה"ל מציינים כי ההבדל העיקרי בין עוז" לתעוזה" הוא שב"תעוזה", סגירת היחידות התחילה כבר באופן מיידי בגלל אילוצי התקציב, בעוד שלפי התכנית המקורית "עוז" הסגירה הייתה אמורה להתחיל רק לקראת סוף תקופת התר"ש, כאשר ייכנסו לשימוש מבצעי מערכות נשק עתידיות שנמצאות כעת בפיתוח במקום האמצעים המסורתיים. סגירת כל אוגדה משוריינת אינה מביאה לחיסכון מיידי. החיסכון מסגירה של כל אוגדה נאמד ב-250 מליון שקל על פני תקופה של חמש שנים.

לנוכח הסכום הזה, האם היה נכון לקחת את הסיכון ולסגור יחידות וטייסות לפני שיש בידי צה"ל כבר את התחליף? גם בסוגיה הזאת לא נערך דיון ציבורי, וגם ההתלבטויות בצה"ל היו בעיקרן ברמות הבכירות.

הקרב על העומק הוכרע

והנה עוד ויכוח שהסעיר את צה"ל, והוכרע השבוע במטה הכללי, כנראה באופן סופי: הוויכוח על נחיצות מפקדת פיקוד העומק. בצמרת צה"ל קיימת התנגדות עזה בצה"ל למפקדה שהוקמה על ידי שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק לפני כשנתיים: הובילו את ההתנגדות מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, מפקד פיקוד הצפון, אלוף יאיר גולן, וראש אגף המודיעין, אלוף אביב כוכבי. כל השלושה הביעו התנגדות נחרצת למפקדה בעקבות מאבקים עקרוניים על סמכויות ותפיסות הפעלה, שבאו לידי ביטוי בשורה של תרגילי הקמה שנערכו בשנה האחרונה.

מנגד, נתמך הפיקוד החדש על ידי סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט, ועל ידי הרמטכ"ל עצמו, רא"ל בני גנץ. גם שר הביטחון, משה יעלון, תומך בהמשך קיום הפיקוד החדש בשלב זה.

באופן פורמלי נקבע ייעוד הפיקוד כאחריות על על תיכנון, ועל הפעלת הכוח ועל הובלת מבצעים מיוחדים ורב-זרועיים ארוכי טווח במרחב המוגדר כעומק האסטרטגי של שטח האויב. ביום שני השבוע עלה עתיד הפיקוד ושיתוף הפעולה שלו עם גופים כמו "חטיבת ההפעלה" באגף המודיעין, לדיון מכריע בפורום המטה הכללי. גנץ ואייזנקוט חתכו הפעם סופית -המפקדה תמשיך להתקיים ואף תמוסד. אשל, כוכבי וגולן הבטיחו "להתיישר" עם ההחלטה, לאחר שהתקבלו כמה הלטות עקרוניות לגבי מערכת היחסים בין המפקדה ובין הזרועות השונות. מקצצים, לא במפקדות ודבר אחרון על השינויים הדרמטים שעוברים על תה"ל: תכנית "תעוזה" שיצאה לדרך כוללת גם קיצוץ של 4000 משרתי הקבע. או במילים אחרות- פיטורין.

אלא שגם במקרה הזה יכול להיות שטעות לעולם חוזרת: הקיצוץ אינו ממוקד במפקדות הגדולות אלא מתבצע באופן "רוחבי"- כולל חיתוך בבשר החי של היחידות הלוחמות והיחידות הלוגיסטיות שגם ככה כורעות במידה רבה תחת הנטל (בעקבות סבבי קיצוץ כוח אדם קודמים). כל אגף, כל חטיבה, כל חיל, מחליטים היכן לבצע את הקיצוץ הרוחבי במסגרתם. באופן טבעי, אפשר לצפות כי הקיצוץ לא יתבצע בצמרת של כל גוף – ובטח לא בגוף המתכנן אג"ת- אלא ביחידות השטח, שזקוקות יותר מכל לידיים עובדות. הרחק ממקבלי ההחלטות. מדובר בטעות ארגונית נפוצה מאוד שצה"ל מנסה להימנע ממנה, וספק אם מצליח.