פסק דינה של ענת קם הוא מחדל

פסק דינה של ענת קם הוא מחדל

מוטיבציית הצעירים ערב גיוסם מפולחת על פי שלושה סוגי הנעה עיקריים הבאים לידי ביטוי במערכת שיקוליהם: הנעה אידיאולוגית (הרצון לתרום למדינה), הנעה נורמטיבית (רצון לזכות ביוקרה מצד החברה, הרצון להוכיח כישורים) והנעה אינדיבידואליסטית (תועלת אישית, הרצון להתנסות במצבים חדשים, הרצון להתבגר מבחינה נפשית, הרצון לקבל אחריות ועוד). בנוסף, הנוער המתגייס היום הוא בחלקו מאד דעתן, אקטיבי ונלחם למען האידיאולוגיה שלו.

על מעשייה של ענת קם אפשר לקרוא רבות בכלי התקשורת. קשה לקרוא את הדברים ולא להאמין איך קרה שלא נדונו פה המושגים בגידה וריגול. באחת ההגדרות של הערך בגידה נמצא: בגידות הינן פעולה שבמהלכה אדם, או קבוצת אנשים, פועל בצורה מובהקת נגד האינטרסים של הקבוצה החברתית אליה הוא שייך-מדינה, ארגון, משפחה, תנועת נוער וכדומה. המושג בגידות כולל, לרוב, מרכיב של הפרת אמונים, בה הבוגד מנצל את האמון שנתנו בו אנשים. בערך ריגול אפשר למצוא: איסוף מידע על מדינות זרות, אל ארגוניים צבאיים או בטחוניים לשם מסירתו של מידע זה לגוף יריב או עויין.

החיילת קם פעלה באופן מובהק נגד הארגון אליו השתייכה - היא הוציאה מסמכים מסווגים שלא ברשות ושלא בידיעת הגורמים הממונים תוך ניצול מחפיר של אמון מפקדיה והמערכת בה לאור תכונותיה שהאמינו כי קיימות בה. היא אספה מסמכים המסווגים "כ"סודי ביותר" והעבירה לגורם חיצוני שלא חלק מהמערכת או אינו מזוהה עם המערכת בשום דרך. היא אספה מידע על מדינתה שלה ועל הצבא שלה ובחרה להעביר לגורם זר, גם אם הוא עיתונאי ישראלי יהודי.

ברגע שמעשיה נחשפו לעיני הציבור בכלי התקשורת אותה ענת קם או מי מטעמה ידעו מצוין לגייס את התקשורת כדי למצב אותה צעירה, תמימה המתחרטת. אין לקנות זאת. במבחן התוצאה של מעשיה החמורים ביותר אנו רואים כי ההנעה האידיאולוגית שהניעה אותה למעשיה הם ההיפך מלתרום למדינה. אינטרס הפרט עמד לפני טובת הכלל.

להיות פקידה בלשכת אלוף מחייב רצון להוכיח יכולות וכישורים ואף רצון להתנסות בדברים חדשים ואחרים שיכולים לזכות ביוקרה מצד החברה. אך מה קרה לענת קם שהיא לקחה את המניעים האינדיוויגדואליסטיים שלה צעד אחד רחוק מדי? איך מערכת המשפט יכולה להקל בגזר דינה של חיילת בלשכת אלוף ובתפקיד מסווג כשלה שפעלה מתוך רמיסה גסה של אמון צבא ההגנה לישראל בה? היא קנתה את אמון המערכת גם בזכות האינטליגנציה הגבוהה בה נתברכה אך ברגע שיכלה הפכה את עורה והחלה בשקט לאסוף מידע לעצמה. קודם שיהיה לה את המידע ואח"כ היא תחליט איך "לסחור בו" ולמי היא תעביר אותו.

ענת קם פעלה ברוח הפסוק "כִּי בתחבולות תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה". חיילת שלובשת מדים בלשכת אלוף שאספה אלפי מסמכים אינה תמימה, כוונת זדון במהלכיה לאורך התקופה. על פי התקשורת ענת קם מודה כי מניעים אידיאולוגים הנחו אותה לפעול. את ענת קם אי אפשר היה לזהות כ"חפרפרת" אידיאולוגית בגלל סממנים חיצוניים כמו נוער הגבעות, נוער חובש הכיפות שיש מי מהמפקדים הבכירים כיום החושש שגם הם ידליפו מידע לגורמים חוץ מערכתיים על רקע מאבק אידיאולוגי.

יש לערער על פסק דינה של החיילת ענת קם. יש להבין מדוע לא התמודדו עם ערך הבגידה והריגול. בעידן של הגלובליזציה, האינטרנט, קלות העברת המידע, ערכים אלו חייבים להיבחן מחדש וגם לקבל יישום משפטי במקרים שכאלה. האוייב הוא לא רק איראן, או לא רק מעבר לגבול. הענישה כעת חייבת להיות מרתיעה לפני שיהיו לפתחה של מערכת בית המשפט משפטים רבים דומים - כל אחד מהרקע האידיאולוגי שלו.

אי אפשר להבין אם ענת קם פעלה ברוח סוף מעשה במחשבה תחילה - במבחן התוצאה אפשר להציג זאת כי לא היתה מחשבה במעשיה הרי אם הייתה רוצה להסב נזק לא הייתה מפנה את אלפי המסמכים לאותו עיתונאי אלא לגורם גרוע יותר לישראל ומכאן לא להטיל עליה את מלוא העונש שהחוק מאפשר. עדיין, אולי היא כן חשבה לפני מעשיה ולכן בחרה דווקא את העיתונאי שבחרה- כדי שאם חלילה מעשיה ייחשפו – תוכל לטעון על תמימותה- העברתי רק לעיתונאי ישראלי.

מי שלא חושב לפני מעשים שכאלה שיישא את העונש המקסימלי. אם העונש המקסימלי לא ירתיע אותו מאבקים אידיאולוגים שכאלו ימשיכו להופיע במחוזותינו. מעשיה החריגים ביותר של ענת קם צריכים לקבל ענישה מקסימלית על מנת למנוע מקרים חוזרים שכאלה. כל לובש מדי צבא הגנה לישראל צריך לחשוב עשרות פעמים לפני שהוא מעביר מידע לגורם חוץ מערכתי לצה"ל, על אחת כמה וכמה אם זה על רקע אידיאולוגי, ולא משנה מה דרגתו, תפקידו או הרקע האידיאולוגי שלו ולא משנה למי הוא מעביר.