על דעת המקום : נתיב הל"ה ומשמר השבעה

על דעת המקום : נתיב הל"ה ומשמר השבעה

החודש לפני 66 שנה, בתש"ח, שלושה חודשים לפני קום המדינה מלחמת העצמאות ברחבי הארץ, התחוללו שני ארועים כואבים. על שם כל אחד מאלה יש ישוב בארץ.

הל"ה, הייתה קבוצה של 35 לוחמים, מהפלמ"ח ומהחי"ש, בפיקודו של דני מס, שהיה קודם לכן מפקד גוש עציון. רוב לוחמי המחלקה משתי היחידות היו סטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים והאחרים סיירים ותיקים. המחלקה יצאה במלחמת העצמאות, כדי לסייע לגוש עציון הנצור ולתגבר אותו בלוחמים ובאספקה. אור ליום שישי ה-16 בינואר 1948 התגלו הלוחמים, כותרו על ידי המוני ערבים מהסביבה ונפלו בקרב שנמשך כל היום.

בינואר 1948 גוש עציון מנה ארבעה יישובים: כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק ורבדים. כוחות ערביים מהסביבה צרו על הגוש וניסו ללא הרף לכבוש את היישובים. בעקבות קרב שהתחולל במקום ב-14 בינואר 1948 נקלע הגוש למצוקה קשה במיוחד. לגוש היו חסרים לוחמים ובנוסף היה שם מחסור חמור בנשק ובציוד.

הוחלט לשגר כוח של 40 לוחמים, בפיקודו של הסמג"ד דני מס בדרך אחרת לאחר נסיון קודם שנכשל. הדרך שנבחרה היתה מכיוון המושבה הר-טוב (היום מושב נַחַם ליד בית שמש). היחידה לא הגיעה למשואות יצחק.

במפקדת מחוז ירושלים היו מודאגים, כיוון שלא היה להם מכשיר קשר, ולאיש לא היה מושג על המתרחש. טייסי סיור אוויר, בהם עזר וייצמן, של שירות האוויר שהוקם כמה שבועות קודם, הבחינו בריכוזי ערבים וכלי רכב במספר כפרים ערביים. גם הבריטים שהיו אז בארץ סרקו את האזור וכך נתגלו גופותיהם על ידי המפקד הבריטי היימיש דוגן. הוא דאג להביא את הל"ה לקבורה בגוש עציון.

בתחקירים שנעשו שנים אחר כך על הקרב הקשה הזה הסתבר כי לאחר שהמחלקה התגלתה בואדי ג'אדור (נחל גדור) היא עזבה את הואדי, ירדה לנחל עציונה והסתתרה בין הסלעים. רק בשעות אחה"צ עלתה משם ל"גבעת הקרב" ונהלה קרב עד ללוחם האחרון. לזכרם של הל"ה כתבו חיים גורי את השיר "הנה מוטלות גופותינו" ויורם טהרלב את "אגדת הל"ה .

"מבצע דני" לשחרור לוד ורמלה במלחמת העצמאות נקרא על שם דני מס מפקד הל"ה. ב-1949 נוסד הקיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה על ידי משוחררי הפלמ"ח ונקרא על שמם של הלוחמים.

שבעת הנוטרים

הנוטרים, יוצאי יחידות הפלמ"ח ו"ההגנה", אנשי משטרת היישובים העבריים, נעו ברחבי הארץ להגן על התנועה לישובים היהודיים מחשש התנכלות של הערבים. הם הורשו לשאת נשק בגלוי, כי פעלו בחסות השלטונות הבריטיים, שעשו הכול כדי להצר את צעדיהם. נאסר עליהם לצאת מתחומי היישובים עליהם הופקדו וללוות שיירות. הנוטרים לא צייתו לפקודה זו, והמשיכו ללוות שיירות יהודיות.

על קטע הדרך חולון-צומת בית דג'ן (היא בית דגן של היום) הופקדה יחידה של מ"ן (משמרות נעים). בבוקר 22 בינואר 1948 יצא ממקווה ישראל טנדר ובו שבעה נוטרים בפיקודו של אליהו (אליק) שמיר, כדי לבדוק את הדרך בטרם תעבור שם שיירה. הנוטרים ליוו את המשאיות שנסעו לעקרון (כיום בסיס חיל האוויר תל נוף) כדי להביא משלוח שני של מטוסי אוסטר שנקנו מהבריטים והועברו לשיקום חשאי ביקב בשׂרונה.
 
בהגיע הטנדר לכניסה ליאזור (הישוב אזור כיום) עלה על מוקש שהופעל מרחוק. כל הנוטרים נפגעו, חלקם נהרגו במקום ואחרים נפצעו והוכרעו על ידי המון ערבי שהסתער עליהם והתעלל בגופות. על שמם של שבעת הנוטרים נקרא המושב משמר השבעה, ליד בית דגן. הסופר משה שמיר כתב לאחר המלחמה את הספר "פרקי אליק", על אחיו שהיה מפקדם של השבעה.

אולי יעניין אותך גם

גנרל (בדימוס) ווסלי ק. קלארק. צילום מסך מהכנס

מפקד נאט״ו באירופה לשעבר: ״הרבה מדינות מחזיקות כיום יכולת תקיפה בסייבר שוות ערך למתקפה קינטית״

״בתחילת הדרך רכשנו פתרונות של נורטון אנטי וירוס וחשבנו שזה יגן עלינו. אבל עם הזמן הבנו שהנזק שניתן לעשות בסייבר גדול בהרבה״, אומר גנרל (בדימוס) ווסלי ק. קלארק, לשעבר מפקד כוחות נאט"ו באירופה בכנס סייברטק דובאי