עולם החבלה – מ"בוטיק" לתפוצה רחבה

יכולות החבלה של צה"ל "נשכחו" כאשר החליטו להתמקד בתמרון בשטח פתוח. אולם השנים האחרונות הוכיחו לנו כי כשירות החבלה היא אחד הכלים החשובים בלחימה בסביבה אורבנית

עולם החבלה – מ"בוטיק" לתפוצה רחבה

צילום: דו"צ

לחיל ההנדסה הישראלי ארבעה ייעודים מרכזיים: לאפשר תמרון לכוחותינו, למנוע תמרון מהיריב, לספק מיגון ושרידות לכוחותינו, להרוס תשתיות יריב. עד כאן פשוט וברור. עולם החבלה מתחבר מן הסתם לשניים מהייעודים: לאפשר תמרון ולהרוס תשתיות יריב.

ניתן לומר כי דווקא בימי קום המדינה, בשנות ה-40 של המאה שעברה, נדרשה כשירות החבלה במגוון רחב של פעולות, דוגמת ליל הגשרים, פריצות לבתי כלא שונים, הריסה של מפקדות אויב מעבר לקווים (ה-101) ועוד. זה מעניין ביותר, מאחר שדפוס הפעולה היה חתרני נגד הבריטים, ואחר כך היו אלה דפוסי גרילה ולוחמה זעירה בימי ה-101. בנקודת זמן מסוימת, והקו עובר בבירור בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, נכנס עולם תוכן זה וכשירות זו למה שנקרא בעגת המתמרנים: "מדרון אחורי".

העובדה שמדינת ישראל התרחבה באחת, והתחזק הצורך להגן על הגבולות, היטתה את הכף לטובת התרכזות בתמרון בשטחים הפתוחים, על מנת למגר את האויב ולהשתלט על שטחים פתוחים, על פני הצורך להשתלט ולהילחם בשטחים בנויים ולהשמיד תשתיות יריב. גם מלחמת לבנון הראשונה לא שינתה את המגמה בהיבט הקרבי. לא נוצרה המשכיות ולא נוצר צורך מבצעי לפתח ולבנות את הכוח למבצעי חבלה בתפוצה רחבה ומתמשכת.

בהיבט הלא-קרבי נרשמו מבצעי חבלה מרשימים, כגון "מבצע נהרס" (במהלך פינוי סיני והחזרתו למצרים), פעולות חבלה מרשימות במהלך יציאת צה"ל מלבנון, וכך גם בהתנתקות והיציאה מרצועת עזה. אבל, פעולות חבלה משמעותיות רחבות והתקפיות צצו ועלו במרוצת האינתיפאדה השנייה, לאחר מכן באופן תכוף יותר בשטחים במלחמת לבנון השנייה, וכמובן במבצעי עזה השונים. 

אני מקדים מעט את המאוחר. על מנת לסקור אירועים ומגמות, אבל חשוב להבין כי לכל "ראש פרק" כזה היו השלכות משמעותיות רבות על בניין והפעלת הכוחות. 

אציין, כי עם קום המדינה ובמשך כשני עשורים היה צורך והייתה כשירות לביצוע מבצעי חבלה. לאחר מכן, במשך כמעט שלושה עשורים התנוונה הכשירות הזו באופן משמעותי. הצורך בחבלה קרבית עלה באינתיפאדה השנייה ובמהלך המלחמות ומבצעי העיצוב, וכיום יש צורך גובר לכשירות ייחודית זו.

חבלה היא "פעולה צבאית במתקני אויב". זהו המינוח הרווח, המתאר את הפעולה ואת תכליתה הבסיסית. אבל מאחורי מינוח פשוט לכאורה מסתתרים עומק מקצועי והשלכות מבצעיות משמעותיות ביותר. 

מדובר על תחום מקצועי ביותר, שנדרשים לו תכנון פרטני, תורה וטכניקות מדויקות, חישובים והתניות שעיקרם בחינת משמעויות ההרס והנזק לתשתיות סביבתיות, לצד הצורך לטפל ב"מתקנים" בהם צריך לחבל.

מחזירים עטרה ליושנה

המציאות המבצעית והמלחמתית שקיימת היום, ועתידה ללוות אותנו בשנים הבאות, כופה עלינו לחימה בשטחים בנויים ומורכבים. כחלק מלחימה זו ובשל הצורך לכבוש שטחים, להחזיק בהם, לנטרל ולהשמיד תשתיות אויב, קיים צורך הולך וגובר ליכולות חבלה בתפוצה רחבה, למגוון גדול של פעולות ומשימות. 

המשימות יכולות להיות: פריצה למבנים, הריסת מבנים ותשתיות, נטרול והשמדה של מתקני תקשורת ומפקדות, ונכון להיום ולשנים הבאות גם חדירה, נטרול והרס תשתיות תת-קרקעיות. ככלל, פעילות חבלה יכולה להיות יזומה ומתוכננת מבעוד מועד וגם כזו שיש להוציאה לפועל אד-הוק, תוך כדי לחימה. בשני המקרים נדרשות יכולות תכנון וביצוע גבוהות, מאחר שברוב המקרים יש לקחת בחשבון שלושה מרכיבים מרכזיים: ביטחון ובטיחות כוחותינו, הימנעות מפגיעה בחפים מפשע (לרבות תשתיות ו/או מתקנים שאין כוונה להורסם), ולבסוף החשוב מכל - לעמוד במאה אחוז במשימת החבלה וההריסה.

מכאן, שעולם תוכן ייחודי זה לא יכול להתקיים בתנועה. נדרש תכנון קפדני ופרטני, שלוקח זמן רב לבנות ולהתמקצע בו. רק לאחר שהידע והיכולת האלה נרכשים ניתן לבצעם - הן בזמנים ארוכים והן בזמנים קצרים, תחת הכותרת של תכנון קרבי.

בימים אלה, כאשר העימותים הבאים הם רק עניין של זמן (לצערי), ניתן לומר בבטחה כי הם יתקיימו מול ארגונים חתרניים בשטחים בנויים ומורכבים, וכי כוחות צה"ל ידרשו להתגבר על מכשולים נפיצים ולהרוס תשתיות בתפוצה רחבה ביותר. לשם כך צריך להמשיך לבנות ולשמר את כשירות החבלה בצה"ל - בעיקר בחיל ההנדסה על כלל יחידותיו, אבל לא רק שם. 

אנחנו מבינים כבר זמן כי מרכיב בסיסי בהיערכות היריב הינו המרכיב הנפיץ, המקשה על כוחותינו לפעול. אנחנו פוגשים זאת בכניסה למתחמים, מבנים ותשתיות, אנחנו פוגשים זאת בכל אחד מהפרמטרים המרכיבים את מרחבי התת-קרקע בכניסות למרחבים השונים וגם בבטן האדמה. כפועל יוצא מהאמור קיים צורך בתפוצה רחבה ליכולות וכלים הנדסיים, על מנת לפרוץ, לפתוח, להשמיד ולהרוס תשתיות יריב. הכוונה איננה להחזיק כל העת רק ביכולת הגלובלית של הריסת מתקנים ותשתיות גדולות ונרחבות, אלא דווקא ביכולת הפשוטה והמיידית לקיים פעולות חבלה מקומיות ומהירות.

כיום קיימים כוחות חבלה ייעודיים - הן בכוחות ההנדסה הקרבית והן בכוחות החי"ר. מבלי להיכנס לפירוט יתר, אומר רק כי לכלל הכוחות יש כשירויות, יכולות וסמכויות בתחום החבלה. יש כמובן הפרדה במשימות, בהתאם לכשירויות וליכולות, אבל בסופו של יום יש בצה"ל לא מעט גופים היודעים ומסוגלים לבצע את המשימות הנדרשות. 

האתגר המרכזי בסיטואציה זו הוא להתכונן ולהיערך למצב שבו יידרשו כוחות חבלה רבים. אבל חשוב יותר מהבחינה מספרית, שהם יהיו כשירים וערוכים לביצוע המשימות הנדרשות מהם. כיוון שסרגל הזמנים הנדרש להגברת כשירות הינו ארוך יחסית, יש לפתח ולאחר מכן לשמר מצב שבו כלל הכוחות הנדרשים מצויים בכשירות בסיסית טובה, וברגע האמת יידרשו רק רענון קצר וכניסה ללחימה או לפעילות מבצעית ייעודית.

במציאות של לחימה בסביבה אורבנית, רוויית מכשולים נפיצים ואתגרי הרס והשמדת תשתיות יריב, יש לספק כלים בתפוצה רחבה לכלל הכוחות הלוחמים, על מנת להגביר את האפקטיביות המבצעית הנדרשת, ולאפשר לכוחות צה"ל השונים לעמוד במשימתם.

במה שונה תקופה זו מתקופות קודמות? השוני המרכזי הינו המעבר מאזורים פתוחים של תמרון נרחב לעבר שטחים בנויים, צפופים וממוכשלים. זו צורת הלחימה המרכזית שתלווה את צה"ל בעשורים הקרובים בכל אחת מזירות הלחימה הסובבות אותנו: עזה , לבנון, איו"ש, מזרח סוריה. 

אשר על כן, יש לבנות ולהכשיר את כוחות החבלה בהתאם, כפי שמתבקש מכשירות לחימה מרכזית המצויה בליבת העשייה המבצעית.

 

***

אל"מ (מיל') עתי שלח, לשעבר מפקד בכיר בחה"ן. בין היתר כיהן כמפקד יהל"ם, כמפקד היחידה לאבטחת אישים וכמפקד מרכז אב"כ של צה"ל. כיום מכהן כמנכ"ל חברת ESG ((Engineering Solutions Group 

אולי יעניין אותך גם