סכנת הפצצה הגרעינית גם מפקיסטאן

לא רק איראן: פקיסטאן מגדילה בקצב מואץ את ארסנל הנשק הגרעיני, שעלול ליפול לידי גורמי איסלם עולמיים. ניתוח מיוחד של ד"ר רפאל אופק

העיניים נשואות לעבר איראן, אך בינתיים פקיסטאן מאיצה את קצב הגידול של ארסנל הנשק הגרעיני, ושוקדת על חימושו על גבי טילים בליסטיים קצרי טווח. הארסנל שלה מונה כבר למעלה ממאה פצצות.

בעבר, נטה העולם להשלים עם הנשק הגרעיני הפקיסטני, והתייחס אליו כאל עניין איזורי בלבד של  תת-היבשת ההודית. ואולם, בשנים הראשונות של המיליניום החדש טפחה המציאות על פני מעצבי המדיניות, כשהתבררו הסכנות המיידיות: זליגת טכנולוגיות רגישות למדינות נוספות החותרות לחימוש גרעיני, והשתלטות גורמי איסלם קיצוני על נשק גרעיני פקיסטני. 

אף שפקיסטאן אינה מאיימת על ארה"ב ישירות, אין ארה"ב מעוניינת בהתפרצות מלחמה בין הודו ופקיסטאן, ובפרט גלישה ללוחמה גרעינית. כמו כן, היא לא תשלים עם אפשרות שארגוני טרור ישתלטו על נשק גרעיני. חרף הכחשת גורמים פקיסטניים רשמיים כי היה בידיהם מידע מוקדם על מקום מחבואו של אוסמה בן לאדן בשטח המדינה, נמתחה בעולם ביקורת רבה כנגד פקיסטאן, ואף הועלה חשד שזו סייעה בהסתרתו.

נראה, כי אל קאיעדה היכה שורשים בממסד הפקיסטני, ובפרט בקהיליית המודיעין, המחוררת כעץ שנאכל על ידי טרמיטים. אמנם, הממשל הפקיסטני רגיש לחשש האמריקאי ממדיניות קיצונית של אסלמאבד, בעיקר בתחום הגרעין, אך קבלת ההחלטות בנושאי הביטחון הלאומי במדינה מוכתבת בראש ובראשונה על ידי הצבא, שאינו מסוגל (וכנראה גם אינו מעוניין) לפעול בעוצמה כנגד הטרור.

"הפצצה האיסלאמית"

פקיסטאן פנתה לכיוון הנשק הגרעיני בעקבות הודו. אדריכל תכניתה היה זולפיקר עלי בהוטו, שקבע ב-1965, כשר החוץ: "נייצר נשק גרעיני אפילו אם ניאלץ לאכול עשב, אין לנו ברירה אחרת". מימוש חזונו של בהוטו החל רק לאחר כ-6 שנים, כשנבחר לנשיא, על רקע תבוסת צבא פקיסטאן במלחמה מול הצבא ההודי.

ד"ר עבדול קאדיר ח'אן נחשב "אבי הפצצה הגרעינית הפקיסטנית" מהבחינה הטכנית. באמצע שנות ה-70 של המאה שעברה הוא עסק בהולנד בפיתוח צנטריפוגות. ח'אן  הבריח  טכנולוגיה זו לפקיסטאן.

כששב למדינה זכה לאוטונומיה בקידום פרויקט הצנטריפוגות והוכיח את יכולותיו, כאשר מפעל העשרת האורניום קרם עור וגידים, והחל להעשיר אורניום לדרגת העשרה צבאית בשנת 1986. גולת הכותרת של תכנית הגרעין הפקיסטנית הייתה ניסויי הגרעין במאי 1998, בתגובה לניסויים ההודיים. פקיסטאן הוכיחה בניסויים אלה כי השתלטה על טכנולוגיית הנשק הגרעיני.

בהוטו הציג בשנות ה-70' את פרויקט הנשק הגרעיני של ארצו כפיתוח "פצצה איסלמית". הסיסמה הופנתה כלפי מדינות ערב העשירות, לקבלת מימון עבור התכנית. ואכן, לוב ובעקבותיה ערב הסעודית, שהיו באותה עת עוינות מאד לישראל, סייעו במימון תכנית זו, בשל שאיפתן לזכות בחלק מהפירות של המאמץ הפקיסטני, לכשיתממש.

באותם ימים, גם ישראל התייחסה למאמץ הגרעין של פקיסטאן כמיועד לייצור "פצצה אסלמית", וכך נתפסה הסוגיה גם בראיית העולם המערבי: פקיסטאן תעביר פיסית לבנות בריתה מספר פצצות גרעיניות או לכל הפחות תספק להן "מטריה גרעינית". בדיעבד, התברר כי ההתייחסות לפצצת הגרעין הפקיסטנית כאל "פצצה אסלמית", הייתה אזעקת שווא.

זליגה למדינות מוסלמיות

למרות זאת, זליגת טכנולוגיות נשק גרעיני מפקיסטאן למדינות מוסלמיות אחרות - הייתה סכנה ממשית ביותר. ד"ר ח'אן נחשף ב-2003 כמי שעמד בראש רשת בינלאומית למכירת טכנולוגיות נשק גרעיני למדינות אחרות. הדבר התגלה לשרותי המודיעין המערביים רק בתחילת שנות ה-2000, כאשר במכולות בספינה שנתפסה על ידי האמריקאים באוקטובר 2003, בדרכה מדובאי ללוב, נתגלו כאלף רכיבי צנטריפוגות שיוצרו במפעל במלזיה, על פי שרטוטים שנמסרו על ידי ד"ר ח'אן.

בשל החשש מתגובת ארה"ב ועל רקע הפלת סדאם חוסיין, לוב נאלצה לחשוף בפני ארה"ב וסבא"א את מרכיבי תכנית הגרעין שלה. חוקרי מודיעין אמריקניים מצאו בלוב אפילו שרטוטים של התקן נפץ גרעיני, שהועברו ללוב על ידי הרשת של ד"ר ח'אן. הממצאים אילצו את קדאפי לשתף פעולה עם ארה"ב וסבא"א – לא רק בפירוק התשתית, אלא גם בחשיפת פעילות ד"ר ח'אן.

גילויי ההיבט הלובי של רשת ד"ר ח'אן פעלו כ"אפקט דומינו", והביאו לחשיפת קשריו ההדוקים עם איראן. כבר בעבר פקיסטאן נחשדה שהעבירה לאיראן את טכנולוגיית הצנטריפוגות. ואולם,  הוכחה מוצקה לכך נמצאה רק כשנחשפה רשת ד"ר ח'אן.

הפצצה והג'יהאד

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, אותרו מדענים שהובילו בעבר את תכנית הגרעין הצבאית של פקיסטאן ושעמדו בקשרים עם אל-קאיעדה. נראה שהם ביקשו לסייע לאל-קאיעדה לפתח נשק גרעיני, במסווה אגודת הצדקה UTN, שהם ייסדו בשנת 2000.

בלט ביניהם סולטן באשיראודין מחמוד, שעמד בראש פרויקט כור המים הכבדים להפקת פלוטוניום, קנאי מוסלמי, שב-1999 התפטר מתפקידו הבכיר כמחאה על הצטרפות פקיסטאן לאמנת CTBT לאיסור עריכת ניסויי גרעין.

חברו היה צ'אודרי עבדול-מאג'יד, המנהל הראשון של המעבדות להפרדת פלוטוניום, אך חרף הרקע המקצועי ותפקידיהם הבכירים בעבר, ספק אם היה להם ידע טכני מתאים לפיתוח התקן הנפץ הגרעיני גרידא, והאם יכלו לתרום בפועל לאל-קאיעדה בכך. זאת ועוד, ג'ורג' טנט, מנהל CIA לשעבר, טען כי אנשי UTN יצרו קשר עם שלטונות לוב במטרה לספק לה נשק להשמדה המונית.

אמנם, לאחר חשיפת הרשת של ד"ר ח'אן, פחתה סבירותו של תסריט ה"פצצה אסלמית" בזליגה גרעינית מפקיסטאן למדינות ערביות או מוסלמיות. גופי המודיעין המערביים הפיקו לקחים רבים מאז "מלחמת המפרץ הראשונה", החל בחשיפת מאמצי עיראק לפתח נשק בלתי קונבנציונאלי וכלה בחשיפת פעילויות ד"ר ח'אן. נראה, שהם למדו להתמודד ביתר יעילות עם סכנות ההפצה של טכנולוגיות נשק השמדה המונית. אולם, גופי המודיעין המערביים עדיין מתקשים באיסוף המידע על גורמי האיסלם הקיצוני בעולם.

בישראל ובמערב עוסקים עתה באינטנסיביות בסוגית הנשק הגרעיני האיראני, אך אסור להתעלם מהתסריט "פצצה אסלמית" עכשווית בשל אבדן שליטת פקיסטאן על ארסנל הנשק הגרעיני ונפילתו בידי גורמי אסלם קיצוניים. 

 

 

 

 

 

 

 

סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר

אולי יעניין אותך גם