סופשבוע לא רגוע

הרבה פרטים היו השבוע בהכנות של מערכת הביטחון לקראת סיכול המשט ולקראת המהומות שצפויות בספטמבר, אבל ספק אם מושקע המאמץ הנדרש להבנת התמונה הרחבה. איראן שיגרה תזכורת, התעמולה הישראלית נסחפה, והמוסד שוב פעל מעבר לים (על פי טענות זרות בלבד). את צה"ל מעסיקה גם קדחת מינויים קייצית (חוץ משלושה מינויים שנתקעו, וקשה מאוד לחלצם). פרשנות שבועית של עמיר רפפורט -כולל עדכון משישי בנוגע לפרשת הרפז

ב-24 באוגוסט 2000 התכנסו כל המפקדים מפיקוד המרכז של צה"ל בבסיס לכיש (בית ג'וברין), לסמינר שכותרתו הייתה: הכנות לקראת עימות אפשרי מול הפלשתינים. ריח של מלחמה היה באוויר. שבועות לפני הסמינר התפוצץ באחוזת "וואי" בארצות הברית המו"מ בין ראש הממשלה, אהוד ברק, ובין יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת. צה"ל, למוד ניסיון ממהומות "מנהרת הכותל" (אוקטובר 1996) ומאירועי "יום הנאכבה" בחודש מאי 2000, הציג במרחבים העצומים של הבסיס אמצעים שונים לפיזור הפרות סדר. מונחים שהגה גל הירש, (שהיה אז מפקד חטיבת בנימין בדרגת אל"מ, וניצח על ההכנות), כמו "הפס"ד בנוכחות אמל"ח" (הפרות סדר בנוכחות אמצעי לחימה), היו אז באופנה.

חודש אחרי הסמינר עלה אריאל שרון להר הבית ופרצה האינתיפדה השנייה. 11 שנים אחרי אותו סמינר נדמה היה השבוע שההיסטוריה חוזרת על עצמה: שוב התאספו אלפי מפקדים בצה"ל, מרמת מפקדי פלוגה, בבסיס לכיש לסמינר לקראת עימות אפשרי מתקרב, שוב צרוב בראשיהם זיכרון טרי מאירועים קשים ב"יום הנאכבה" (רק לפני חודש וחצי), ושוב התמלא הבסיס בתצוגה של אמצעי נשק אל הרג (לא הרבה התפתח בתחום הזה מאז שנת 2000, כיום רק קוראים לאמצעים לפיזור הפגנות בשם החדש שהגו המשפטנים "נשק פחות קטלני" – נפ"ק).

ובכל זאת, האווירה שונה. יכול להיות שבעקבות ההכרזה הצפויה של הפלשתינים על מדינה בחודש ספטמבר, אכן יתלקחו מהומות חמורות ברחבי השטחים, באיזור רצועת עזה ובגבולות הצפוניים (כמו ב"יום הנאכבה" האחרון), אבל ספק אם הן יתפתחו לכדי אינתיפאדה שלישית. הסיבה לכך היא שגם בראשיהם של הפלשתינים נצרב משהו (הם לא ליקקו דבש בשנות האינתיפאדה השנייה), ההנהגה שלהם שונה (אבו מאזן הוא לא יאסר ערפאת), ובעיקר יש גורם שמטריד את הנהגת הפת"ח ביהודה ושומרון הרבה יותר מאשר הישראלים: תנועת החמאס.

אנשי הפת"ח יודעים כי ללא ישראל גורלם עלול להיות כמו גורל אנשי הפת"ח ברצועת עזה. כך קורה שבזמן שצה"ל עורך במלוא המרץ הכנות לקראת עימות אפשרי מול הפלשתינים בספטמבר, השב"כ ממשיך לעבוד בשיתוף פעולה נמרץ לא פחות עם המוחבראת הפלשתיני – כנגד החמאס (השבוע, אגב, חשף השב"כ פיצוח של רשת טרור מארגון החזית העממית דווקא. מאחורי פיצוח הרשת, שזכה לכמה אינצ'ים בעיתונים היומיים, עומדים חודשים של עבודה קשה).

מהיבשה – לים

הזרוע הימית של צה"ל הייתה מתוחה השבוע כמו קפיץ לקראת המשט המתקרב לחופי רצועת עזה. הקומנדו הימי מגוייס (כולל כוחות המילואים) וגם שאר יחידות החיל נמצאות בכוננות עליונה. ראויה לציון העובדה שחיל הים משתף פעולה עם יחידות של שירות בתי הסוהר ושל משטרת ישראל, המתמחות בפיזור הפרות סדר (כמו שבסמינר השבוע בבית ג'וברין נטלו חלק גם קצינים מהמשטרה ומשירות בתי הסוהר באופן שנראה טבעי לגמרי).

על רקע המשט המתקרב (אף על פי שהתמהמה, בוא יבוא) חיל הים ממשיך להיערך. הוא לא לבד במאבק לסיכול המשט: יש להניח כי גם המוסד והזרועות העלומות האחרות של ישראל נוטלים בו חלק. הטענות של משתתפי המשט שאמורים להפליג מיוון, כי יד ישראלית נעלמה חיבלה בספינה שלהם, אינן נשמעות מופרכות. אחרי הכל, לישראל יש רקורד מוכח של פעולות חבלה בנמלים זרים.

מי שעוד פועלים כנגד המשט - לא בשקט אלא דווקא ביותר מדי רעש - הם גופי ההסברה של ישראל. הטענות שהועלו השבוע על ידי גורמי הסברה ישראליים, לפיהן משתתפי המשט נערכים להרוג את חיילי צה"ל ולפגוע בהם בין השאר באמצעות "חומצה גופריתית", נראים כמו יציאה מפרופורציה, ויחזרו לישראל כמו בומרנג שיפגע באמינות אם יתברר שאין מאחוריהן אמת (או רק אמת קלושה בלבד).

לא רבים מודעים לכך, אבל במקביל לגופי ההסברה הרשמיים, פועלת באגף המודיעין של צה"ל יחידת לו"מ (לוחמת מידע) הידועה במרץ הרב של אנשיה וביצירתיות המופלאה. היחידה מתמחה בפעילות ישירה מול האויב וכלי התקשורת שלו. לא ברור מהי מידת המעורבות שלה בסוגיית המשט, אבל ככלל, הבעיה עם לו"מ היא, ששימוש מופרז בתעמולה מכרסם באמינות הישראלית (בתקשורת הזרה, התקשורת הישראלית שותה בשקיקה ובספקנות מועטה בלבד את החומר שבו היא מוצפת לקראת המשט).

לראות את התמונה המלאה

כך או כך, מה שמטריד יותר זו האפשרות שמרוב עיסוק בפרטים ובטקיטות לחימה במשט וגם בארועים הצפויים בספטמבר, מאמץ מועט מדי מושקע כדי לראות את התמונה האיזורית הרחבה.

"אנחנו זוכרים שהמשימה העליונה שלנו היא להתכונן למלחמה ולא רק להפרות סדר או למשט", אמר השבוע קצין בכיר בקריה, אבל ספק אם דבריו משקפים את הלך הרוח של הקצין הממוצע. בכל מקרה, התמונה הרחבה כוללת לא רק אפשרות של מלחמה, אלא גם הפנמה שאנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך, שיכול להתברר כהיסטורי.

האפשרות שהפלשתינים יכריזו על מדינה באופן חד צדדי, על חלק מן השטח שבין הים לירדן, ומדינה זו תוכר על ידי הקהיליה הבינלאומית, לפחות בחלקה, היא מאורע שמשמעויותיו חורגות לחלוטין מהנושאים שעלו לדיון בסדנא בבית ג'וברין. בואו נקווה שהנושא הכבד הזה מנותח היטב לפחות בדרג המדיני ובדיונים בין הדרג המדיני הבכיר לצמרת צה"ל. בכל זאת, יש לנו שר לענייני מודיעין (דן מרידור, למי ששכח) ושר לענייני אסטרטגיה, משה יעלון (שעושה עבודה ראויה, במגבלות המשרד המוזר שהופקד בידיו).

התרגיל באיראן

לגבי הצד של המלחמה, אי אפשר שלא להיות מודאג מתצוגת הטכנולוגיה שערכו האיראנים לצמרת המדינית שלהם בשבוע שעבר (על מכ"מ איראני חדש בעל יכולות מאוד מתקדמות, שהוצג שם, הייתה חשיפה מעניינת בישראל דיפנס על ידי יוסי קופמן וטל ענבר). לא מעודד לעקוב גם אחרי התרגיל הענק "הנביא מוחמד 6", שערכו האיראנים בשבוע זה.

האיראנים חשפו בתרגיל (מחלקת הלו"מ שלהם מפותחת לא פחות מאשר היחידה של אמ"ן) מחפורות תת קרקעיות שבתוכן מוגנים היטב טילים שיכולים להגיע לאלפי ק"מ (1900 ק"מ לפחות, בשלב הזה, לטילי "שיהאב" משופרים) ומלאי טילים המצביע על אורך נשימה שלהם בכל סוג של מאבק מול ישראל לבדה או מול קואליצה של המערב. במלחמת לבנון השנייה כבר הוכח שצריך לצאת מנקודת הנחה שכל אמצעי שנמצא בידי איראן יכול להגיע במוקדם או במאוחר לידי חיזבאללה (עיין ערך הספינה "חנית" שרק בנס לא הוטבעה על ידי טיל חוף - ים שפגע בה; אגב, בסוף השבוע הזה ה"חנית" המשוקמת לוקחת חלק במאמץ האדיר של חיל הים לסכל את המשט).

קדחת מינויים

ולא פחות מאשר צה"ל נמצא בהכנות לקראת המשט ולקראת אירועי ספטמבר, הוא נמצא בימים אלה בקדחת מינויים. באחרונה הוחלט למנות את תא"ל משה אלוש לראש מטה אכ"א (סגן ראש אכ"א, למעשה) והשבוע פורסמו מספר מינויים נוספים שהמשמעותיים שבהם הם מינויים של תא"ל יואל סטריק (איש גבעתי) לראש חטיבת המבצעים, תא"ל מוטי ברוך (איש סיירת הצנחנים במקור שפיקד גם על חטיבת יהודה ועל חטיבת הנח"ל) למפקד אוגדה 162, תא"ל מיקי אדלשטיין (מפקד "דובדבן" לשעבר שפיקד אף הוא על חטיבת הנח"ל) למפקד אוגדת עזה ותא"ל רוני נומה (עוד צנחן, לשעבר עוזר הרמטכ"ל חלוץ) למפקד המרכז הלאומי לאימוני יבשה בצאלים (מל"י).

בשבוע הבא יוכרעו על ידי הרמטכ"ל עוד מספר מינויים חשובים בצמרת צה"ל, ואנשי השיריון שנזנחו בסבב האחרון לטובת אנשי החי"ר, יצפו לקבל בהם (או במינויים עתידיים אחרים) כמה תפקידים בצמרת הצבאית. ואולם, בזמן שרכבת המינויים הכללית נוסעת, יש שני מינויים שעדיין תקועים כספיח לפרשת מסמך בועז הרפז: המינוי למשרת הפרקליט הצבאי הראשי הבא (כפי שנחשף בטור זה, בין הרמטכ"ל גנץ ובין שר הביטחון ברק התגלע עימות סביב איוש התפקיד הרגיש), והמינוי של אל"מ ארז וינר, לשעבר עוזר הרמטכ"ל אשכנזי, לקצין החינוך הראשי הבא (מינוי זה מוקפא לפחות עד שיפורסמו מסקנות מבקר המדינה בפרשת המסמך). ברק וגנץ אינם מסכימים גם על זהות היועץ הכספי הבא לרמטכ"ל, המשמש במקביל לכובעו הצבאי גם כראש אגף תקציבים במשרד הביטחון.

אפרופו מינויים: האלופה הראשונה בתולדות צה"ל, אורנה ברביבאי, צלחה את השבוע הראשון שלה במטה הכללי, כשהיא נעזרת בלא מעט יועצים (ממין זכר). בניגוד לפרסומים שהיו בעיתונים, ראש אכ"א היוצא, אלוף אבי זמיר, עדיין אינו "סגור" כסמנכ"ל לענייני כוח אדם בחברת פרטנר, הוא צפוי להתלבט בין התפקיד הזה למספר תפקידים נוספים.

עוד מינוי מסקרן, זה של מפקד גלי צה"ל הבא, יתקרב לקראת הכרעה בשבוע הבא, כאשר יפתחו כ-30 מעטפות של מועמדים שצפויים להציע את עצמם לתפקיד. בניגוד לשמועות שהמאבק על התפקיד הוא פיקטיבי, ושהמשרה מיועדת מראש לראש המטה הנוכחי של ברק, יוני קורן - הרי שקורן לא עומד בתנאי הסף של המכרז, עשר שנות ניסיון כאיש תקשורת, לפחות, וממילא הוא לא הגיש ולא יגיש את מועמדותו. מי שתכריע בין עשרות המועמדים זו ועדה בראשות האלוף במיל' יפתח רון-טל, כיום יו"ר חברת החשמל.

במערכת הביטחון יצפו לראות האם גורלה של ועדת האיתור של רון-טל יהיה כגורלה של ועדה לבחירת ראש חדש לרשות החירום הלאומית, רח"ל, שהוקמה על ידי השר להגנת העורף, מתן וילנאי, לפני כחודשיים, אך פוזרה לאחר שמיינה שבעה מועמדים סופיים לתפקיד, ומבלי שהכריעה ביניהם. ראש רח"ל הבא צפוי להיכנס לתפקידו בתחילת חודש ספטמבר (לאחר שהראש הנוכחי, תא"ל זאב צוק-רם, הועבר מהג'וב עקב עימות ראש בראש על סמכויות מול אלוף פיקוד העורף, יאיר גולן, שכבר ממילא אינו נמצא בפיקוד אלא עבר לפקד על פיקוד הצפון). גם במקרה של רח"ל, השמועה אומרת שלשר (וילנאי) יש מועמד "תפור", ולכן פיזר את הועדה. נותר רק לחכות ולראות.

בשבוע הבא, יום חג

ביום שלישי אחר הצהריים תתאסף הצמרת הביטחונית בבית הנשיא בירושלים לטקס חלוקת פרסי ביטחון ישראל לשנה זו. על הזוכים בפרס לא ניתן למסור פרטים בשלב זה (וספק אם ניתן יהיה לספר עליהם גם בעתיד), אבל ניתן רק לציין כי המערכת שעשתה הופעת בכורה מבצעית השנה, "כיפת ברזל", לאחר פיתוח בזמן מדהים של שנתיים וחצי בלבד, לא זכתה בפרס (פשוט בגלל שמועמדתה לא הוגשה על ידי החברה המפתחת, רפאל, שפיתחה גם את מערכת "מעיל רוח" המוצלחת, שלה מתחרה קשה – "חץ דורבן" של התעש).

והיום, יום חמישי, יום חיל האוויר, מסדר כנפיים ומפגן חיל האוויר – מהאירועים הצבאיים המרגשים והמרשימים ביותר. כל כך הרבה מאמץ הושקע כדי להביא אל קו הגמר בראש ובראשונה חבורה מצומצמת של טייסי קרב חדשים, שיכולים להיכנס ביחד לתוך חדרון קטנטן. בטקס השנה אין טייסת ממין נקבה, שתגנוב את ההצגה.

ועדכון משישי בנוגע לפרשת הרפז

עיתוני סוף השבוע מלאים שוב בכתבות על פרשת המסמך של בועז הרפז בעקבות הפרסום בידיעות אחרונות מהשבוע, על כך שהרפז מסר באחרונה עדות בפני המבקר במשך 25 שעות.

בכל הפרסומים מועלית אפשרות שהרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, יידרש להגיע מוושינגטון, שם הוא שוהה בתקופת לימודים, למתן עדות נוספת בעקבות דברי הפרז. ובכן, לא: מתברר כי אשכנזי התקשר כבר ביום חמישי למבקר ושמע שאין כוונה לזמן אותו לברור כלשהו, מעבר לדברים שכבר אמר למבקר לפני שטס. עדות הרפז הייתה מהלך רגיל וצפוי של הבדיקה.

***
תמונות:
מפגינים פרו-פלשתינים אוחזים בתמונת הרוגי המשט, בהפגנה שנערכה בטורקיה בסוף חודש מאי. (צילום: AP)
שיגור טיל בתרגיל "הנביא מוחמד 6" שנערך באיראן (צילום: AP) 
אלוף (מיל') רון-טל (צילום: דובר צה"ל)

 

אולי יעניין אותך גם

אחרי 37 שנים: בסיס חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף (בה"ד 16) עובר מצריפין למשכנו החדש ברמלה 

קרדיט: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון
 

אחרי 37 שנים: בסיס חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף עובר לרמלה 

הבסיס החדש משתרע על שטח של 120 דונם, מתוכם 15,300 מ"ר בנוי, וכולל: משרדים, מבני מגורים, כיתות לימוד והדרכה, מרכז לוגיסטי, מטווח מקורה, נשקייה, מסלול מכשולים, מגרש כדורסל וטריבונה