נשק כימי - האם אנו מוכנים?

מהפיכת "האביב הערבי" העלתה את ההסתברות לזליגת נשק כימי או ביולוגי לארגוני טרור כמו החיזבאללה בלבנון או חמאס בדרום. האם אנחנו מוכנים למלחמה לא קונבנציונלית?

(shutterstock.com)

כאשר מדברים על איום בהתקפה של נשק כימי או ביולוגי, כדאי להתייחס לאתגר המיגון והטיהור. כמו כן, כדאי להבדיל בין איומים עם היבטים אסטרטגיים שעלולים להשבית מחוזות שלמים במדינה, לבין פגיעה נקודתית במתקנים אסטרטגיים שמטרתם לפגוע ברציפות התפקודית של צה"ל והתשתיות הקריטיות במדינה. תא"ל בדימוס, אביגדור קליין, מי שהיה קצין שריון ראשי בשנים 2001 עד 2004, מסביר כיצד מתמודדים גם עם הנורא מכל.

כימי וביולוגי תחילה

קליין טוען, בניגוד לדעה הרווחת בקרב חלק ממקבלי ההחלטות, כי האיום לשימוש בנשק כימי או ביולוגי יעשה בתחילת המלחמה ולא בסופה. "אם מישהו רוצה להפעיל נשק כזה, הוא לא עושה זאת בלית ברירה כמו שנוהגים לחשוב. זה לא נשק יום הדין. זו גישה ישנה שאינה מותאמת למציאות, ובוודאי לא מותאמת לאופי האויבים שלנו.

"אם מישהו מבין שיש לנו יתרון אסטרטגי והוא רוצה לנטרל אותו, הוא יעשה זאת בתחילת המערכה. אפשר לראות כי לסוריה אין עקבות מוסריות להפעיל כוח אפילו על האזרחים שלה. זאת אומרת שאם נכנסים לעימות עם סוריה, היא לא תחכה לרגע האין ברירה, אלא תעשה שימוש בנשק כזה בתחילת המלחמה. הכוח שלנו הוא שדות התעופה של חיל האוויר. פגיעה ברציפות התפקודית של חיל אוויר הישראלי היא החלום הרטוב של כל אסטרטג בצבאות ערב, כך גם המספנות של חיל הים. אלו אזורים שהוא רוצה לנטרל בתחילת הלחימה".

טרור יותר מסוכן מטיל

למרות העיסוק בהתקפת טילים שנושאים ראשי נפץ כימיים או ביולוגיים, דווקא איום הטרור, זה שיכול לשחרר חומרים כימיים תעשיתיים ולגרום לזיהום, נחשב ליותר מסוכן מאשר כל איום צבאי, מסביר קליין. "אם יש אירוע טרור שבו נפגעים מאגרי האמוניה במדינה, מדובר על מוות של מאות אלפים בלוח זמנים קצר.אם זה נעשה בהפתעה, ללא התרעה, מדובר על עשרות דקות מעטות של פיזור, ומי שלא יתמגן מיידית על ידי מסכות ימצא בסכנת חיים.

"אם לוקחים לדוגמה את אזור חיפה, אז זה כל אזור הצפון כולל חיפה רבתי, הקריות, ואפילו יותר מזרחה אם יש רוח מזרחית. שום אירוע כימי שמגיע עם טיל, לא מסוגל להגיע לפרופורציות כאלו. זהו איום מסוכן ויותר פשוט לביצוע, והוא אירוע קשה מאד היות ואין מה לטהר. הפתרון הטוב ביותר במקרה כזה הוא אמא טבע. אין טכנולוגיות שמסוגלות להחזיר את המצב לקדמותו בזמן קצר".

עוד היבט של אירוע טרור שמעלה קליין הוא הרעלת מקורות המים. אם עושים זאת בצורה מתוכננת ורב נקודתית, גם הוא בסדר גודל יותר מסוכן מטיל כימי. "זהו איום שיכול להכחיד רשות מוניציפלית שלמה", מסביר קליין. "התמודדות עם הרעלה של מקורות מים, טמונה בבקרה וניטור רציפים. יש לי הרושם שלא עושים זאת בתדירות מספיקה, ובונים על התרעה מודיעינית במקום. אולי בגלל שזה איום שלא מבדיל בין אוכלוסיות, יש לו הסתברות נמוכה יותר".

קליין אומר כי הטרור מאיים גם על מתקנים אסטרטגיים שפגיעה בהם באמצעות זיהום כימי או ביולוגי מסוגלת לנטרל את המדינה. אם עושים פיגוע עם חומר ביולוגי במקורות יצור האנרגיה, לא עם טיל או רקטה, אלא זיהום תמידי ביולוגי, מנטרלים את המדינה. "יש מזהמים ביולוגים מסויימים שלא ניתן לטהר לעולם. אף פעם לא תוכל להשתמש במתקן יותר. נבגים של תשתית ביולוגית כזו כבר הגיעו לידי מחבלים בעבר, בניסיונות עם מעטפות שנשלחו ומקרים אחרים. איים מסויימים בעולם בהם נעשו ניסויים עם נשק ביולוגי מסוג כזה, נשארו שוממים עד היום. אי אפשר להתקרב אליהם".

המטרה: אזרחים

"לעומת האיום על מתקנים אסטרטגיים, קיימת סבירות נמוכה לפגיעה מכוונת באוכלוסיה האזרחית כיעד. מדובר בעיקר על פגיעת לוואי כתוצאה מפגיעה באותם מתקנים", אומר קליין. "אם רוצים לפגוע בקריה, אז ברור שכל האזרחים סביב לה יפגעו. צריך לזכור כי בזמן מלחמה לא תתבצע פעילות טיהור באזורים שאינם חשובים לרציפות התפקודית של המדינה או הצבא כמו בשדה תעופה, תחנת כוח או מפעלי מזון. יגידו לאזרחים להיכנס לבתים ולשים מסכות".

לעומת טרור, אחד החסרונות הבולטים בטילים בליסטיים הוא האפקט השולי שיפגע באזרחים כתוצאה מאי דיוק בפגיעה במטרה. על פי קליין, ההתמודדות מול סוג כזה של איום היא חלוקת מסכות ותקנון תקנות לבנייה של מערכות אוורור בבניניים משותפים. "חילקו מסכות וחושבים שפתרו את הבעיה. אבל הצורך להיות מבודד מהאיום הכימי, עמיד או נדיף, הוא קריטי. מיליגרמים של חומר שנוגעים בעור, הורגים את הבן אדם.

"סכנה נשקפת לא רק מנשימה, אלא גם ממגע. לכן, מדינת ישראל שמה ממ"דים בכל המקומות. אבל רק לפני שנה בערך יצאה תקנה המחייבת את הקבלנים לכך ומדובר על אחוז קטן מאד מהבתים והדירות בארץ שיש להם מערכת כזו. ההתמודדות התקנית היא מסיכה וממ"ד ממוגן עם מערכת טיהור - מי שאין לו, הוא בסכנת חיים בעת אירוע. המדינה עושה שיקולים של עלות - תועלת. אם בזכרון יעקב נופל טיל כימי, הפגיעה היא נקודתית סביב הטיל לפי משטר הרוחות ומעט אוכלוסיה תפגע".

הכל עניין של סדר עדיפות

כדי להמחיש את הנקודה כי מדובר בשיקולי עלות-תועלת של המדינה, קליין משאיל מהמקרה של רעידת אדמה. "כל 90 שנים יש רעידת אדמה באזורנו. אנחנו כבר בטווח ויודעים כי נדרש לעשות המון, ועדיין כ-50% מכלל המבנים בארץ לא עומדים בתקן ראוי. כלומר, חצי מהאוכלוסיה לפחות נמצאת בסכנת חיים, והמדינה לא משקיעה בזה את כל המשאבים שלה. גם באירוע אב"כ צריך לעשות שיקולי עלות - תועלת. למדינה לא יקרה שום דבר אם כמה נקודות יפגעו. האם זה צודק? ברמה של מדינה צריך לעשות סדר עדיפות.

"האזרח צריך להיות מודע לכך. חלק מהאזרחים יעשו מיגון בצורה פרטית. זה דומה למקרה של תמ"א 38. המדינה לא מממנת את הפעילות בצורה ישירה, אבל היא מסבירה לאזרחים מה הסכנות כדי שהם יחליטו מה לעשות. מעבר לעידוד ההשקעה במערכות סינון לבתים, המדינה יכולה גם לחסן את האוכלוסיה מפני איומים ידועים של נשק ביולוגי. זה יכול להעשות על פי התרעות מודיעיניות".

איומים צבאיים

אחת השאלות בהקשר אירוע זיהום ביולוגי או כימי בשדה הקרב, היא כיצד ניתן לגרום לכוח הלוחם להמשיך במשימה, הן החיילים והן כלי הנשק. "גם היום, כמו במלחמת העולם הראשונה, ההנחה היא שנשק כימי הוא לא נשק הכרעתי. זה נשק שמסוגל לשבש פעילות בזירה מסויימת מבחינה מוראלית, ואם הוא פוגע במאמץ טקטי של אותה גזרה הוא מסוגל לעכב או לבלום אפילו מהלכים מערכתיים. אבל זה לא ישנה את מהלך המלחמה כולה", אומר קליין.

"צריך להבדיל בין התמגנות בפני יום כזה, לבין השמשת הציוד לאחר אירוע. אם מדובר על חיילים, אז גם אצלם חל הכלל של בידוד מלא בפני האיום. גם נשימה וגם ביגוד. חייל יכול להיות מבודד באמצעות תא לחץ כמו בטנקים ואז לא צריך מסיכה. כל הרק"מ יכול להיות מזוהם, אבל החייל בפנים ממשיך לתפקד כרגיל. בשלב מסויים שהוא יוצא , מטהרים את תוואי היציאה מהכלי והוא יוצא".

"חייל שאינו נמצא במערכת הגנה קולקטיבית כמו בטנק, חייב בגד מגן פחמי. צריך לזכור כי לסוג ציוד כזה יש תוקף של חמש עד עשר שנים ואם צריך לצייד צבא שלם, זו הוצאה ענקית למערכת הביטחון. מדינת ישראל וצה"ל משקיעים בזה לא מעט, אבל אפשר יותר.

"אם יש לך איום כימי, בגד מגן פחמי לא מספיק. ברגע שיש באוויר את החלקיקים ואתה עם מסיכה, בגד פחמי, כפפות וערדליים, אתה לא יכול לתפקד לאורך זמן. בעיה נוספת קשורה למבנה הביגוד. מכיוון שהכל בנוי משכבות , נוצר מבנה כמו של רעפים כאשר החולצה מעל המכנסיים. אם אתה מרים יד אחת, אתה יוצר מפוח שמכניס אוויר פנימה. אם אתה מרים שתי ידיים, נכנס אוויר לתוך האזור של הרגליים. בנקודה המרכזית של האירוע יש ריכוז חלקיקים גדול, ואם אתה לא נמצא במיגון קולקטיבי כמו טנק או נגמ"ש מרכבה - אתה בבעיה. אי אפשר להסתכל לאמא של החייל בעינים ולומר לה שהבן שלה ממוגן אם הוא לא נמצא בתוך כלי עם מערכת סינון מובנית.

"קיימות היום שתי טכנולוגיות עיקריות לסינון גזים רעילים בכלים רכובים. מערכות ישנות (דור א') עם אורך חיים של 6 שעות מרגע הפתיחה, ומערכות חדשות (דור ב') המאפשרות שנה עד שנתיים של פעולה רציפה. במספר רכבים שנוסעים בכוח הרב לאומי באפגניסטן, מותקנות המערכות החדשות של חברת בית אל מישראל. יש שם תנאים קשים של אבק ולחות והכל עובד. מסיבות לא ברורות, החליטו בצה"ל לא לרכוש את מערכות הסינון המתקדמות, למרות שהן באותו מחיר כמו הקיימות מדור א' בהן נעשה שימוש.

"יחד עם זאת, צריך לזכור כי מלחמה היא לא דבר נעים ויש נפגעים. אם מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה ויש יחידה שנפגעת, זה חלק מהעניין. מסיכה ובגדי מגן לא מספיקים".

טיהור כלי נשק

אתגר נוסף הקשור ללוחמה כימית וביולוגית, הוא טיהור והשמשה של כלי הנשק בזמן הלחימה. "ברוב המצבים לא ניתן לטהר במאה אחוזים את הכלי שנפגע, אפשר להוציא את האנשים", מסביר קליין. "את הכלי עצמו שמים בבידוד חצי שנה עד שנה ונותנים לטבע לעשות את העבודה ואז אולי יש סיכוי שהוא יחזור לשימוש.

"אם לא נכנסו חלקיקים מזהמים פנימה לתוך הכלי, יש חומרים שאפשר להשתמש בהם לטיהור מהיר יותר. אלו חומרים נוזליים שאפשר להגיע איתם לרמת טיהור של מעל ל-90 אחוזים. מדובר על חומר בסיסי אגרסיבי מאד. ברגע שהפעלת אותו על הכלי, אתה מעכל גם את השכבה החיצונית שלו וגם משבית את המנוע. לעומת זאת, יש חומרים שנמצאים בשימוש בנאט"ו שהם חומרי ביניים באותה יעילות, אבל פחות אגרסיביים. אני לא בטוח שיש אותם בישראל כי הם יותר יקרים.

"אם רוצים להשתמש בחומרים מטהרים כדי לטפל בכלים כמו מטוסים או טנקים תוך כדי מלחמה, צריך להחזיק חומרים כאלו לטיהור של מטוסים וציוד של טייסים. לעומת זאת, אם גדוד שיריון יפגע במהלך מלחמה, לא מתחייב שישמישו את הכלים. לא צריך יכולת כזו לכל המערך הלוחם, אלא צריך אפשרות לטפל במערכים קריטיים".

ומה עם האפשרות לטהר אזור שלם שנפגע? "אין כזה דבר", אומר קליין. "אין תפישה של טיהור מרחבים. אתה מטהר לצורך פינוי נפגעים ולצורך השמשת כלים. אם בצד האזרחי נופל טיל כימי, אז ברדיוס של שני קילומטרים מהפגיעה ועוד משפך רוח שהיה באותו זמן, כל האנשים באותו אזור נמצאים בתוך ממ"דים ואומרים להם שישארו שם שלושה או ארבעה ימים עד שיתנדף החומר הכימי.

"אם רוצים לפנות היות ומדובר על חומר ביולוגי או כימי לא נדיף, צריך לטהר את אזור הכניסה, להגדיר את התחום של הפינוי ולהיכנס עם כלי שמותקנת בו מערכת סינון קולקטיבית כדי לעבור בית אחרי בית. אחת הסוגיות המורכבות היא מה עושים עם אמבולנס שנכנס לאזור מזוהם. אין לו חומר לטהר את הגלגלים ביציאה לאזור הנקי והוא הופך להיות גורם מזהם, וגם אמבולנס חד פעמי כי אי אפשר לטהר אותו".

ההגנה הכי טובה - התקפה

למרות הקשיים הכרוכים בהתמגנות וטיהור של חומרים כימיים וביולוגיים, קליין מדגיש כי מדינת ישראל היא לא מדינה נאיבית, והיא לא תשב בחיבוק ידיים לפני שעומדת לפרוץ מלחמה. "חלק מההתמודדות עם איומים כימיים או ביולוגיים הוא לא רק במגננה, אלא נעוץ בהתקפה מונעת. זה לא ימנע את כל האיומים, אבל זה חלק מהפתרון וזה גם יותר זול מאמצעי מיגון".

אולי יעניין אותך גם

תמיר פרדו ודייוויד פטראוס, צילום מסך, מתוך כנס סייברטק גלובל - דובאי

״במגפה נתפסנו עם מכנסיים מופשלים, בלי להבין עד כמה גדול איום הסייבר״

שיחה מרתקת בין שני ענקי מודיעין: ראש ה-CIA לשעבר, דייויד פטראוס, וראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, ששוחחו על ביטחון סייבר, מנהיגות וקבלת החלטות במסגרת כנס סייברטק גלובל שנערך כעת בדובאי