משקפת מרחפת או כטב"מ?

שוק הרחפנים צובר תאוצה רבה בשנים האחרונות, אבל האם ניתן יהיה לשלב את הכלים הללו בפעילות מבצעית בזמן אמת? מאמר מיוחד

משקפת מרחפת או כטב"מ?

הלהיט האחרון בעולם התעופה - הרחפן, או בשמו החוקי "רב להב", הסתער וכבש את השוק האזרחי והפך כבר מזמן לעובדה מוגמרת, הזוכה לכותרות סביב אירועי בטיחות של "כמעט התנגשות" עם מטוס נוסעים, או סגירת שמיים בחתונה מפורסמת. 

ואולם, עולם הרחפנים עדיין מחפש את דרכו בשוק הביטחוני והצבאי. לכאורה, פריצת הדרך האזרחית יצרה מציאות טכנולוגית שהנגישה לכל את הרחפנים. מאידך, היא יצרה מיצג שווא ופער ציפיות באשר לפשטות הפיכת הטכנולוגיה לאמצעי לחימה מבצעי, זמין ואמין. פער זה, הבא לידי ביטוי בנגזרות בניין והפעלת הכוח, כדוגמת סוגי המשימות, רקע וכשירות האנשים, מתבטא בשאלות מפתח כגון: מהן המשימות המתאימות לרחפנים ומהי המיומנות הנדרשת בהפעלתם? האם יש לראות במערכות רבי הלהב "משקפת מרחפת" או כלי טיס בלתי מאויש? האם הרחפן הינו פק"ל חוזי אישי לחייל או אמל"ח ייעודי, המופעל ע"י צוותים שהוכשרו לביצוע המשימה? וכמובן – האם ניתן ללמוד ממקורות בעלי ניסיון לקחים לנושא זה?

בהיבט החוקי ניתן למצוא תשובות פשוטות וברורות לשאלת הללו, שכן רחפן הוא כלי טיס בלתי מאויש. אבל עומדות לפנינו שאלות מהותיות, העוסקות במענה מבצעי ובגיבוש תפיסת הפעלה, אשר מחייבות דיון מעמיק והבנה מקצועית של התחום.

עקרון ההפעלה הבסיסי של רבי להב הינו שהייה באוויר על בסיס יסודות הפיזיקה (כוח המנועים שמרימים לאוויר מסה), ולא על בסיס עקרונות האווירונאוטיקה (כוח העילוי), בדומה למטוסי כנף קבועה (לכל רחפן מספר זרועות, ובקצה הזרוע מנוע ומדחף, המסתובב במהירות גבוהה מאוד).

המשמעות המרכזית היא "משחק סכום אפס" ביכולת הנשיאה של הכלי - בין זמן שהייה (סוללות) ליכולת משימתית (מטע"דים, תקשורת, טווח טיסה וכדומה). 

לעקרון הפעולה הזה נגזרות מהותיות נוספות שיש להכירן: עם התרוקנות הסוללה יפול הכלי מהשמיים ולא ידאה לאדמה כמטוס. בנוסף, בתהליך ההנמכה לנחיתה תצרוך הסוללה אנרגיה זהה לתהליך הטיפוס, בעוד שבמטוסים ידוע כי תהליך ההנמכה לנחיתה הוא שלב חסכוני. הנגזרת הישירה של העובדות הנ"ל היא צורך במיומנות תפעולית גבוהה לטיסות ממושכות, ובפרט לתהליכים המחייבים יציאה מקשר עין. או לחילופין – זמני שהייה קצרים וטווחים קרובים. 

היבטים נוספים הנובעים מאופן פעולה זה הם פערי חשאיות, הנגרמים כתוצאה מרעש חזק שמייצרים המדחפים, שמסתובבים במהירות גבוהה, רגישות למזג האוויר, בפרט לרוחות בקרבת הקרקע, וסיכון חיים אמיתי כתוצאה מפגיעת מדחף (אפילו על הקרקע).

עם זאת, לעקרון הפעולה הנ"ל, בשילוב עם יכולת בקרת טיסה מתקדמת וממוזערת, שהיא ליבת טכנולוגית הרחפנים (תוצר מהפכת המזעור של העשור האחרון), יש יתרונות לא מבוטלים על פני מערכות אחרות: יכולת המראה ונחיתה אוטומטית, אנכית, מנקודה מוגדרת, מאפשרת הוצאת הגיחה לאוויר בפשטות, גם במיומנות תפעולית נמוכה יחסית; יכולת ריחוף במקום מאפשרת "לעצור באוויר" בשילוב מערכת מייצבים (גימבלים) למטע"ד, שמשככת את רעידות הכלי ומייצבת את התמונה; יכולת פשוטה של התאמת מטע"דים ואיזון מרכז הכובד.

עלינו לזכור מגבלה משמעותית נוספת הקיימת כיום במערכות הרחפנים האזרחיות: התלות המוחלטת במערכות ה-GPS, אשר ללא קליטתן לא ניתן להפעיל את הרחפן. המאפיינים הללו הובילו את עולם הרחפנים האזרחי, הממוקד בהמוני החובבנים, לפתח מערכות אוטומטיות ככל האפשר, ללא מערכות גיבוי, השוהות באוויר לרוב כעשרים דקות, בדרך כלל עם מטע"די יום איכותיים וקטנים, לטווחים של מאות מטרים ובגובה נמוך. אלה הן מערכות קלות לתחזוקה, מבוססות על החלפת רכיבים, אשר נתמכות בתחנות קרקעיות בסיסיות.

בעת התייחסות לעקרונות ההפעלה ולמגמות הטכנולוגיות המתפתחות, עלינו לזכור כי מתקיימת פעילות רבה להרחבת היכולות הטכנולוגיות של הרחפנים בעיקר ע"י חברות ענק כדוגמת אמזון, פייסבוק וגוגל, הרואות ברחפנים פוטנציאל מהפכני של ממש. אולם, עיקר השקעתן של החברות הללו הוא בהקניית יכולות המטפלות ברישוי הכלים ובאוטומציה תפעולית בסביבה אזרחית חקורה מראש, ואינן נוגעות כמעט בכלל בהתאמת המערכות לאתגרי שדה הקרב הדינמי.

הצורך המבצעי

הסביבה המבצעית הא-סימטרית הובילה לשינוי מרכז הכובד המבצעי, תוך מתן דגש לתחום המודיעין ובפרט לנושא איתור "אויב נעלם" באזורים אורבניים ופתוחים כאחד. מרמות הפיקוד ועד לדרגי השדה עוסקים בהיבטי בניין הכוח והפעלתו בדגש לנושא זה. מערכות הכטב"מ נמצאו בכל העולם כאחד האמצעים האיכותיים ביותר למשימה זו, בעיקר בשל יכולתן להעביר מודיעין בזמן אמת למערכות הרשתיות, תוך שהייה ארוכה וחשאית מעל אזור העניין, כנדרש ממשימות המודיעין. 

בשל היותם מערכות כטב"מ זמן אמת, נתפסים הרחפנים כבעלי פוטנציאל לשימוש בשדה הקרב בסיוע לכוחות היבשה. אין ספק כי יכולת המראה ונחיתה אוטומטית, אנכית ומהשטח, משולבת ביכולת ריחוף – מחייבת הוספת האמצעי הזה לארגז הכלים המשימתי של המג"ד. 

עלינו להפריד בצורה ברורה בין שני משתנים – מורכבות משימתית ומורכבות הטסתית. ככלל, כל משימות החוזי בזמן אמת כוללות מורכבות משימתית גבוהה, בפרט כאשר הן נעשות בגובה נמוך ובמתאר מבצעי אינטנסיבי. דרישות הפענוח וקבלת ההחלטות הנדרשות בהפעלה מהשטח ומגובה טיסה של 100 מטר מורכבות לרוב הרבה יותר מאשר מגובה רב ובתוך קרון משימה, כדוגמת מערכות הכטב"מ הגדולות. 

שמירת רצף חוזי עם מטרה בגובה נמוך, הכולל הסתרות מבנים, על אף יכולת הריחוף, קשה יותר לעיתים מאשר באמצעות מערכת כטב"מ אחרת. כמו כן, כמות המטרות/מסיחים בגובה נמוך רבה יותר מאשר בגובה רב. לפיכך, נדרשת רמת מיומנות משימתית גבוהה ממפעילי מערכות הרחפנים. כאשר מוסיפים לכך את מימד משמעויות ההטסה של מערכות רחפנים בסביבה המבצעית, אנו מגלים כי נדרשת מיומנות הטסתית גבוהה כבר בשלב התכנון, שכן הטסה בגובה נמוך ובטווח של מספר קילומטרים היא אתגר מורכב מאוד, בוודאי בשטח אורבני, למערכת קטנה בעלת זמן שהייה קצר מאוד. 

יחד עם זאת, משימות שאינן מצריכות קבלת החלטות בזמן אמת, הטסות לטווחים קרובים (קשר עין) ולמשכי זמן קצרים, ללא חשאיות ולרוב ביום, יכולות להתבצע גם ברמת מיומנות נמוכה יותר, ובחלקן גם עם המערכות הקיימות כיום בשוק. למרות זאת, גם במאפייני משימה אלה מומלצת מיומנות מבצעית, המאפיינת אנשי מקצוע, ולא עיסוק חובבני, במטרה להגיע להישג המבצעי הנדרש.

בנוסף להיבטי המיקרו בהפעלת המערכות, יש לראות גם את ההיבטים המערכתיים, בראייה רחבה הכוללת כמות רבה של מערכות, היבטי הכשרת האנשים, נושא התחזוקה ושרשרת האספקה המתחייבת מהצורך בשמישות וזמינות מבצעית, ועוד.

ניתן ללמוד משני אירועים דומים בעבר של קליטת מערכות כטב"מ למשימות היבשה. הראשון – קליטת מערכת "רוכב שמיים" במז"י, והשני - תפיסת הפעלת מערכות ה–RAVEN בצבא האמריקאי, שהוא רלוונטי יותר מהראשון. 

בשני האירועים הוגדרו המערכות כאוויריות מרגע קליטתן, והן מטופלות תחת מאפייני כלי טיס לכל דבר. בהיבט המערכתי – התפיסה היא של שליטה מרכזית, שבוזרה ליחידות הקצה באמצעות צוותים מקצועיים ומיומנים, אשר הוכשרו כלוחמים וכמפעילי כטב"מ. 

במקרה האמריקאי, ניתן למצוא מאפיינים דומים לתחום הרחפנים, שכן מדובר במערכות המזכירות בביצועיהן את הרחפנים - ובכמויות של אלפים. אחד הלקחים המרכזיים שניתן לאמץ מתפיסת ההפעלה של ה-RAVEN הינו ההגדרה הברורה וההקפדה על מעטפת משימות קרובות וקצרות (ולא מתיחת גבול יכולת המערכת עד לקצה, כמקובל בישראל).

תחום הרחפנים טומן בחובו הזדמנות אמיתית להקניית יכולת מבצעית חשובה וחיונית לכוחות היבשה, אולם הוא מחייב אבחנה מקצועית וברורה באשר ליכולות שאותן ניתן לאמץ מהשוק האזרחי - לעומת אלה שאינן מתאימות לסביבה הצבאית.

עם זאת, קיים פער ציפיות גדול באשר ליכולות הרחפנים בסביבה הצבאית. הפער הזה נובע בעיקר בשל התהודה הקיימת לתחום האזרחי, והנגישות הגבוה לעיסוק בו כתחביב. 

בהפעלת רחפנים למשימות צבאיות, בפרט למשימות חוזי זמן אמת, נדרשת כיום מיומנות משימתית ומקצוענות אישית גבוהה. יש לטפל בסוגיה זו בשני נתיבים: הראשון הוא מקורות האנשים והכשרתם, והשני - השקעה משמעותית בפיתוח יכולות מערכת משימתיות, אשר יקלו על המיומנות הנדרשת.

נדרש להגדיר תפיסת הפעלה מערכתית לתחום הרחפנים, שתשקף את יתרונותיהם אל מול האתגרים שהם מציבים. לדוגמא: שימור עקרון התחזוקה הפשוטה בדרגי השדה, יחד עם הקפדה על תחזוקה מסודרת ושיטתית.

חובה לפעול בתיאום עם גורמי חיל האוויר, שכן פעילות הרחפנים מתבצעת במרחב האווירי.

יש להימנע מלחפש את החלפת משימות המיני-כטב"מ ברחפנים, ומומלץ לחפש את השילוב הנכון ביניהן. הפעלת כוח נכונה ושימוש מבצעי מושכל יביאו לידי ביטוי את היתרון שבכל מערכת.

מומלץ להתבסס על מוקדי הכטב"מ הפעילים במערכת הביטחון (גופי הפיתוח, הרגש וההפעלה) כבעלי הניסיון הרב ביותר בבניין הכוח והפעלת מערכות הכטב"מ.

מומלץ ללמוד את התובנות המקצועיות והרגולטוריות, כפי שנלמדו ע"י רשויות התעופה בעולם, ובישראל בפרט. יש למצוא מודל עבודה משותף בין הגורמים הצבאיים לבין התעשיות האזרחיות (לאו דווקא הביטחוניות), המרכזים האקדמיים וגופי הרישוי, שהם קטרים טכנולוגיים וקונספטואליים בתחום זה. 

יחד עם כל אלה - לשם פיתוח היכולות המבצעיות יש לדבוק בתעשיות הביטחוניות, שעולמן מחובר להבנת האתגרים המבצעיים ויש להן יכולת פיתוח ואספקת מערכות רלוונטיות לשדה הקרב. מוטלת על מערכת הביטחון החובה להגדיר מודל עסקי מתאים לפיתוח והצטיידות במערכות הרחפנים. בלעדיו, שוק הרחפנים לשימושים צבאיים לא ימריא.

אולי יעניין אותך גם