מצב האומה – יוהע"צ 2012

מצב האומה – יוהע"צ 2012

פסטיבל יום העצמאות החל כאילו אנחנו מדינה נורמלית עם כתבת צבע על אשת הרמטכ"ל במוסף "7 ימים" של 'ידיעות אחרונות' , עם עוד מתקפת יח"צ התומכת בשחרורו של פולראד. זה כל כך מפתה לכתוב מה זה אומר עלינו, אבל האסון שאירע שבוע לפני יום העצמאות, על בימת הטקס המרכזי, בו נהרגה סגן הילה בצלאלי ז"ל מאפיל על הכול.

שבועיים עברו מאז האסון ועדיין אף אחד לא שם את האצבע על הסיבה לאסון. אולי מפני שהיא פשוטה. הסיבה היא: שיטת הרכש הנהוגה אצלנו. אני יודע שאתם חושבים שאני מלאה כמו קאטו הזקן. חמש שנים אני טוען שוב ושוב מעל כל בימה הניתנת לי כי בכל אשמה שיטת הרכש. ובכן, את צודקים. לא בכל אשמה שיטת הרכש, אבל ברוב מה שרע במדינה שלנו. שיטת הרכש בה אנו משתמשים מעדיפה מחיר זול על פני איכות גבוהה. וכשקונים בזול זוהי התוצאה.

שיטת הרכש הזו מעודדת תחמנים על חשבון מקצוענים. היא מתגמלת את מי שעובד על המערכת במקום את מי שעובד למען המערכת. אני שומע את הקולות המסמנים את תופעות ה"יהיה בסדר" ו"הסמוך" כאחראיות לכשל. אני מסכים כי לתכונה זו יש 'צד אפל', ואולם, יש לה גם צד מואר. היא זו האחראית לכך שאנו מדינת 'סטארט אפ'. כושר האילתור, כמו הרבה תכונות, כשהוא משרת שיטה טובה הוא חשוב ומועיל, וכשהוא משרת שיטה גרועה הוא מזיק ומשחית. ובגלל ששיטת הרכש גרועה, בשירותה הוא הורג. ההצדקה של פקידי האוצר לשיטת הרכש, כפי שהם צועקים מעל כל עיתון ובמה, היא כי הם האחראים על קופת המדינה ולכן תפקידם לחסוך כסף. אלא שמה שמסתתר מאחורי הצדקה זו היא העובדה שהם לפני הכול קרייריסטים. וככאלה הם עושים שיקולים מוטי קדנציה, לטווח הקצר.

האסון האחרון הוא עוד נורה אדומה המחייבת אותנו להזכיר להם כי חובתם כלפי הקופה היא קצת יותר מאשר לטווח המשמרת הקצרה שלהם, היא לטווח הארוך. לקנות בזול, "בכל מחיר", חוסך כסף לטווח הקצר אבל עולה הרבה כסף לטווח הארוך.

ראוי שנשאל אותם איפה הם היו כשלמדנו לבגרות את "כולם היו בני"?