מעקב צמוד

אריה אגוזי מספק פירוט על המערכות באמצעותן עוקבת ישראל אחר הנעשה בסוריה, מתזוזת כוחות ועד העברות חשודות של נשק

תרגיל סורי לפני מספר חודשים (צילום: סוכנות הידיעות הסורית)

"ישראל עוקבת מקרוב אחר הנעשה בסוריה בעיקר כדי לזהות כוונות להזזת מצבורי הנשק הכימי של אסד" במשפט הזה נעשה שימוש מופרז בימים האחרונים, אבל אם מנסים לפרק אותו לגורמים ניתן לומר שהוא ממצה את כל הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת העומדת לרשות ישראל.

המאמץ הוא לקבל אזהרה על הכנות להעברת מיכלי החומרים הכימיים מהבסיסים בהם הם מוחזקים למקורות אחרים. ההנחה שאם זה יעשה זה יקרה בשעות הלילה. אז מה ישראל עושה בנידון? אני כמובן רק מעריך אבל זו הערכה מושכלת מאוד.

ישראל מסתכלת על סוריה באופן שוטף. זה נעשה מתצפיות בגולן אבל בעיקר ממטוסי סיור המצוידים במערכות אופטיות ארוכות טווח. מה שרואים במערכות האלה מדהים. ממרחק של עשרות ק"מ רואים פרטים קטנים.

האמצעי השני הוא מל"טים עם מטע"די תצפית מתוחכמים שמבצעים כנראה טיסות מעל סוריה או לאורך הגבול.

אמצעי נוסף הוא כמובן לוויני הריגול של ישראל. לאלה יש לפי פרסומים זרים רזולוציה של כחצי מטר. זה אומר שהלוויין יכול להבחין מגובה של כמה מאות ק"מ בעצמים שגודלם הוא כזה בערך. ומה עושים בשעות הלילה, אותה שעה החביבה על מי שרוצה להסתיר משהו. לשעות האלה יש לישראל את לווין הריגול "טכסאר" המצויד המערכת מכ"ם ולא במערכת אופטית.

לצלם ממעל זה רק חלק מהמשימה. עיקר העול מוטל על המפענחים הבוחנים את צילומי הלוויינים והצילומים האחרים ומנסים לדלות מהם סימנים מחשידים. דלת של בונקר שהייתה סגורה חודשים רבים ופתאום נפתחה. מיכליות שהגיעו באישון לילה לבסיס בו מאוחסנים חומרי לחימה כימיים.

מדובר אם כן במאמץ משולב ומתמשך. אסור שיהיו בו קטעים "עיוורים" בהם אין לפחות סנסור אחד שמתסכל על "אזורי העניין". זה לא פשוט אבל ישראל בנתה בעיקר בעשר השנים האחרונות מערך של מערכות מודיעין חזותי שמאפשרת לקבל את האינדיקציות הדרושות. המודיעין החזותי לא מבטל כמובן את איסוף המודיעין האחר, זה שמגיע ממקורות אנושיים וזה שמגיע ממודיעין תקשורת COMINT, האזנה לאויב.

כל המידע המודיעיני מכל המקורות מגיע למרכז אחד בו מנסים לבנות את התמונה הגדולה הכוללת, למצוא במקרה הזה את "האקדח המעשן" שיאפשר למקבלי ההחלטות לעשות את תפקידם על בסיס של עובדות.

הבעיה היא שכיום סוריה היא תוהו ובוהו אחד גדול. הצבא מפורר, יחידות ערקו, וקצינים עזבו בסיסים. זה מקשה כמובן על איסוף המודיעין אבל זה בודאי נלקח בחשבון כאשר המאמץ המודיעיני הזה הותאם למשימה של גילוי כל תזוזה באתרי האחסון של חומרי הלחימה הכימיים בסוריה.

ובסופו של דבר צריך להביא את המידע המהימן למי שלוחץ על ההדק. הקטע הזה של SENSOR TO SHOOTER הגיע בישראל לרמות תחכום גבוהות ביותר. כאן יש שימוש בטכנולוגיה של תקשורת רשתית ואחרת שמאפשרת לכל הגורמים להסתנכרן על המידע הרלוונטי ולקבל החלטה והחשוב מכל, לבצע אותה כל עוד המטרה נמצאת במקום שניתן להשמיד אותה.

המאמץ המודיעיני הישראלי בימים אלה נעשה במקביל למאמץ שנעשה גם על ידי גורמים אחרים בעיקר בארצות הברית. יש להניח שקיים שיתוף פעולה אבל נראה כי מה שיאפשר פעולה מיידית הוא מידע שיתקבל מהחיישנים הישראלים.