מנהיגינו עסוקים בהישרדות שלהם

כיצד המחדל באספקת החשמל קשור לביטחון המדינה? מה קורה לגנרלים שמגיעים לפוליטיקה? מדוע סוריה היא האיום הממשי והמיידי על ישראל? על מי מוטלת האחריות למהומות בבנין תעש? ומתי יגיע הדוח הבא על מחדל הכבאות בארץ? פותחים שבוע עם אריה אגוזי מדי יום ראשון ב- 12:00

איך קשור המחדל באספקת החשמל לביטחון המדינה? ניתן למצוא הרבה דרכים עקיפות. אספקת חשמל למתקנים חיוניים, ריכוז הייצור במספר קטן של תחנות כוח אבל זה כאמור בעקיפין. אולם יש דרך ישירה ונכונה יותר, הדרך שבה מתנהלים נושאים חיוניים בישראל. זה מתחיל במערך הכבאות הקורס, נמשך במערכת הבריאות המתנדנדת ומגיע למערכת הביטחון. לצה"ל אין תקציב רב שנתי, לחיל הים אין את התקציבים לרכישת ספינות חדשות, קווי ייצור אסטרטגיים בתעשיות ביטחוניות מושבתים, נשק נגנב מבסיסי צה"ל, החלטות על הצטיידות מתקבלות במהירות וגם מבוטלות לאחר מכן באותה המהירות. אין מדיניות ואין ניהול. אז כאשר זה נוגע למשק החשמל, הרע ביותר יכול להיות שנזיע כמה שעות בלי מזגנים. כאשר זה נוגע למערכת הביטחון, זה עלול להיות הרבה יותר חמור. לכן המציאו בישראל את ועדות החקירה. יודעים שמתישהו יהיה מחדל ולכן יש ועדת חקירה מוכנה "על המדף". יש אפילו מועמדים פוטנציאליים לאייש ועדה כזו. אנשים טובים מקבלים את התפקיד, ראשי המדינה מקבלים לידיהם את הדוח הסופי בארשת רצינית ודקה לאחר מכן אחד מעוזריהם מתייק אותו ליד הקודמים. לראשי המדינה שלנו יש תחביב - איסוף דוחות של ועדות חקירה שאיש לא פועל לפיהם.

על מחדל החשמל מדברים כבר שנים ודבר לא נעשה. על מה שקורה בכל הקשור למוכנות של צה"ל והמחסור בתקציבים, גם כן מדברים כמה שנים. זה לא שאין כסף. בולשיט. למדינה הזו יש כמה כיסים עמוקים, אבל כל אחד ב"בגד" אחר. אין "חייט" טוב אחד שידע לחבר את כל הכיסים האלה יחד. ובעוד בכספות הביטוח הלאומי שוכבים מיליארדי שקלים, לחיל הים אין כסף לרכישת ספינות חדשות ומישהו מאיים לבטל את פרויקט טנק המרכבה. בממשלה שלנו מקבלים הרבה החלטות אבל רובן לא מבוצעת. לעיתים זה גורם להפסקות חשמל בשיא הקיץ לעיתים זה יכול לקבוע אם נחיה או נמות.

כשהגנרלים באים לפוליטיקה

הם היו רמטכ"לים וגם שרי ביטחון. הם נכנסו לפוליטיקה והביאו תקווה. אבל האכזבה כגודל הציפיות. מכולם, ללא קשר למפלגה. הגנרלים באים לפוליטיקה ואז קורה אחד מהשניים: או שהם מתקלקלים כשהם נוגעים בפוליטיקה, או שהם כבר היו כאלה כשלבשו מדים, אך עם מדים זה נראה אחרת. בשני המקרים זה רע. מופז, יעלון וגם אלה שקדמו להם. האכזבה גדולה. בעיקר עכשיו כאשר עוסקים בגיוס החרדים ניתן היה לצפות מהגנרלים בדימוס כי הם יפגינו עמדה נחרצת שלא תלויה רק בהמשך המצב של פניה אליהם בתואר "אדוני השר".

אבל זה לא קורה. כולם הפכו לפוליטיקאים קטנים, ננסים של מרכזי מפלגות ושיקולי קואליציה. אם אלה האנשים שפיקדו על צהל, יש כאן בעיה אדירה, לנו האזרחים.

סוריה היא דאגה ממשית ומיידית

תרגיל הטילים שביצעה סוריה בשבוע שעבר הוכיח כי ארסנל הטילים הבליסטיים שלה שמיש ופועל היטב. אבל זו רק חלק מהבעיה. החשש הגדול בישראל הוא כי כאשר אסד יחוש שהשלטון נשמט מתחת לידיו והוא מועמד לתליה או לבריחה מבוהלת למדינה אחרת, ייווצר ואקום שיאפשר לגורמים שונים לשים יד לפחות על חלק מהטילים והרקטות אבל בעיקר על המלאי של חומרי הלחימה הכימיים.

בישראל עוקבים אחר המצב בסוריה, אך כאשר ראשי המדינה עסוקים בגיוס חרדים ובשימור הקואליציה איני בטוח שיהיה להם זמן לקבל החלטות שאמורות לנטרל התפתחות כזו ואני מכוון לנטרל ממש, בכוח רב. בסוף השבוע גברה הדאגה בגלל דיווחים כי אסד, שממשיך לטבוח, דואג גם להעביר את מצבורי הנשק שלו להשמדה המונית. איראן היא דאגה לטווח ארוך יותר. סוריה היא דאגה ממשית ומיידית. יש לכולנו סיבה לדאגה שכן מנהיגינו עסוקים בהישרדות שלהם, לא שלנו.

המהומות בתעש: הפעם, האחריות היא על העובדים

המהומות בבנין הנהלת התעשייה הצבאית בשבוע שעבר זכו לכותרות קטנות מאוד. גם אי תשלום המשכורות לעובדים. אני חוזר לנושא הזה שכן הפעם האחריות היא כמעט בצורה מלאה על העובדים. כמעט כל ההיבטים של הפרטת החברה סוכמו והתכנית כוללת פיטורים של 950 עובדים. נציגות העובדים מסכימה גם לפיטורים אבל כאשר מסדרים את החברה מחדש, הגיוני כי היא תעבור שינוי ארגוני מקיף.

כיום התעש לא מאורגנת לפי תחומי עיסוק. התחום הקרקעי למשל מפוזר בכמה מחלקות וזה המצב גם בתחומים אחרים. ההנהלה ובצדק, דורשת לארגן את החברה אחרת, כמו שנעשה כמעט בכל חברה ביטחונית בישראל ובעולם. וכאן הפתיעה נציגות העובדים עם התנגדות לא מובנת.

מבנה ארגוני ארכאי הוא אחת הסיבות למצב גרוע של תחברה הפועלת בסביבה תחרותית קשה וזה המצב של התעש. האוצר ומשרד הביטחון, שהזרימו כספים בחודשים האחרונים מהם שולמו גם משכורות, הודיעו "עד כאן" ובצדק רב. העובדים כמובן הפכו את אי תשלום המשכורת לעניין המרכזי, אבל זה הסיט את תשומת הלב מהבעיה. כל עוד לא תסכים נציגות העובדים לשינוי ארגוני חיוני, העסק יהיה תקוע. לא רק שהעובדים לא יקבלו משכורת, החברה תמשיך להידרדר.

התפרצות למשרד ההנהלה והודעות של דובר הנציגות על "מהומות בבנין ההנהלה" לא יפתרו את הבעיה רבת השנים הזו. רק שכל ישר והבנה מה חשוב באמת. העובדים שבעי הבטחות וגם להם יש סיבה לכעס ולתסכול אבל עכשיו יש הזדמנות לשנות את המצב מיסודו.

אני מקווה שהשכל הישר יעשה את שלו וכי בזמן הקרוב יוסר המכשול האחרון מהפרטת התעשייה הביטחונית הקריטית הזו לביטחון ישראל. רק הפרטה מלמעלה של כל החברה אחרי שינוי ארגוני יוכל להפסיק את "הדימום" הכספי של החברה ולהביא לכך שהפוטנציאל הטכנולוגי שלה יבוא לידי ביטוי והוא עצום ומרשים.

לקרוא ולשרוף

הנושא הזה בוער לא רק בעיצומו של הקיץ, תקופה בה השריפות מגיעות לשיאן. כתבה במהדורת חדשות בטלוויזיה חשפה בשבוע שעבר איך פועלת "המשפחתולוגיה" בשרותי הכבאות שמאורגנים באיגודי ערים בעלי זיקה לרשויות מקומיות ולדמויות פוליטיות. אתם שומעים טוב. אחד משרותי ההצלה החשובים במדינה, אם לא החשוב שבהם מאורגן בצורה ארכאית שהיא פתח להרבה דברים חוץ מאשר ליעילות בכיבוי אש ובהצלת חיים.

הנושא עלה לאחרונה על שולחן הדיונים בעקבות דוח המבקר על השריפה בכרמל אבל יש עליו שוב שכבה של אבק, עד לאסון הבא. שרותי הכבאות בארץ מפגרים בהרבה מאוד אחרי הצרכים. אין כוח אדם, אין ציוד וכל הארגון אינו מתאים למטרה של שירותים אלה. ישראל היא בגודל של עיר אמריקאית. יש בישראל 24 איגודי כבאות. קראתם נכון... לכל אחד יש יו"ר, ממלאי תפקידים, כיבודים. שירותי כיבוי ברמה גבוהה אין.

נציבות הכבאות מנסה לעשות סדר אבל גם במקרה הזה הממשלה לא ממש מבינה את גודל המחדל. אף אחד מהשרים הנוגעים בדבר לא ממש מתאמץ למצוא פתרון הבעיה. להתראות בוועדת החקירה הבאה. היום יש נטייה לחסוך בנייר כדי להגן על היערות.

הצעת ייעול: את הדוח הבא ניתן להדפיס על הצד השני, החלק, של הדפים מהדוח האחרון. אף אחד לא קורא, אז למה לבזבז נייר?

***
לכל הטורים של אריה אגוזי