"ממעמקים קראתיך"

במבצע "צוק איתן" מדינת ישראל שינתה את נקודת העבודה שלה ביחס לאיום תת הקרקע. מפקד יהל"ם לשעבר, אל"מ (מיל') עתי שלח, על הלקחים שנלמדו תוך כדי הלחימה בעזה

"ממעמקים קראתיך"

רבות דובר ונאמר סביב אתגרי תת הקרקע לפני, תוך כדי, ובטח אחרי מבצע "צוק איתן". לא פעם נשאלתי האם הופתעתי והתשובה נחלקה לשתיים: לא הופתעתי מה"מה", הופתעתי בעיקר מ"האיך". משמע, המבצוע אותו הרחיבו לעשות ארגוני הטרור כאשר הם לקחו את המנהרות ההתקפיות ופעלו דרכם בצורה נרחבת יותר ממה שחשבתי שיש ביכולתם לעשות בעת הזו. זה נכון שלעם היושב בציון, סבלנות מועטה, הוא אוהב "סיפוקים מיידיים" וככזה, כמו רובנו, קצת קשה לדחות אותם, או במילים אחרות להודות כי לא לכל דבר, יהיה מטריד אשר יהיה, ישר פתרון מיידי. קל וחומר בנושא התת קרקע שכבר הוגדר על ידי בעבר כמרחב חלק בלתי ממופה שיש צורך להגדירו ולמפותו על מנת שבעתיד יהיה ניתן לפעול בו ודרכו.

תת הקרקע הינו סוג של פרדוקס, תופעה שככל שעוסקים בה כך מבינים כי הקרקע האדמה שהן סוג של לואו-טק מצריכים פתרונות שהן חזית ההיי-טק, ולכאורה נושאים טריוויאליים כגון גילוי וזיהוי איתור וכיוצא בזה, נדמים כפתרונות המצויים על המדף וזהו רק עניין של זמן עד שיותאמו לצרכינו - ולא היא!!! אין שום פתרון נכון להיום על המדף. על מנת לסבר את האוזן ועיני הקוראים הייתי רוצה למקם את האתגר הזה ולנרמל אותו קצת בהשוואה לאתגרים ופערים מבצעיים קשים אשר ליוו אותנו ב-40 השנים האחרונות. הכרונולוגיה והנושאים מבטאים רעיון מרכזי ואינם מהווים קו חיתוך חד ערכי.

בשנות ה-70 התמודדנו עם אירועי טרור קשים, חטיפות מטוסים וחדירות לישובים. שנות ה-80 הביאו איתן את התפתחות תופעת התלול מסלול, ובעיית המטענים בדרום לבנון. שנות ה-90 ראו את החרפת תופעת המטענים והירי תלול המסלול כולל מדינות מהמעגל השלישי. בראשית שנות האלפיים צפינו בהחרפת תופעת המחבלים המתאבדים, ירי תלול מסלול נרחב מלבנון, ותת קרקע. לאחר העשור הראשון של האלף החדש תופעת התת קרקע החריפה לצד המשך איום התלול מסלול. ככה על קצה המזלג שרטטתי תופעות ואתגרים מבצעיים המלווים אותנו בארבעת העשורים האחרונים, בכוונה לא נכנסתי לדקויות ואזכור תאריכים לצד אירועים מיוחדים. די אם נסקור את כל אותם אירועים קשים שגבו מעם ישראל קורבנות רבים מאוד. כל אותם אתגרים ופערים לקח זמן לא מועט עד שניתן היה להתגבר עליהם ולאזן ולו במעט את מאזן האימה והנפגעים.

כמי שגדל בישוב ספר באצבע הגליל, וחלק ממשפחתו גדל וחי בעיר קריית שמונה, הרי שאנחנו גדלנו כ"נערי הקטיושות" של שנות ה-70-80 מדרום לבנון. לא היה אז "צבע אדום", לא הייתה "כיפת ברזל", לא היה מרחב מוגן ולמעשה היו אך ורק מקלטים למי שהיה וגם זה מעט מאוד. זו הייתה תחילתה המשמעותית של תופעת התלול מסלול על העורף ואזרחי מדינת ישראל. עברו עוד הרבה שנים בדרך עד שנמצא לו פתרון, בדמות תשתיות תומכות לאזרחים, כללים והתנהגות לאוכלוסייה, הוקם פיקוד העורף שמטפל באזרחים ונבנו שכבות הגנה שהחלו ב"פטריוט", עבור ב"חץ", "כיפת ברזל", ואוטוטו אף "שרביט קסמים".

זאת אומרת שחלפו כמעט 40 שנה לאחר אותם אירועים שהיו נחלתנו כנערים, במרוצת שנות ה-70 ועד ימינו אנו, ורק כיום ניתן לראות "חבילת" פתרונות משמעותית, ועדיין אין פתרון הרמטי. קחו לדוגמא את איום המרגמות בטווחים הקצרים (פגיעות בשטחי כינוס למשל) - טרם נמצא לו פתרון בין שכבת הפתרונות הקיימת. תופעת המטענים גם היא, גבתה מאתנו מחירים קשים ביותר, במיוחד בתחילת שנות ה-90 לקראת העשור השני לשהיית צה"ל בדרום לבנון, וגם לאחר מכן, ביהודה ושומרון ועזה. וכמובן שתופעת המחבלים המתאבדים גם היא. אנו כצבא וכמדינה (ובתוכם כלל ארגוני הביטחון השונים) מוצאים את עצמנו מתמודדים לאורך שנים מול תופעות ופערים מבצעיים ומקצועיים הדורשים, סל פתרונות ומענים.

בכל המקרים שתיארתי ויש עוד רבים כאלו, לא נמצא הפתרון מיד. יתר על כן באף לא אחד מהאתגרים לא יושם או נמצא פתרון "קסם" אחד. כל בעיה ואתגר מבצעי נפתרו באמצעות מספר רכיבים, כאשר המרכזיים שבהם הינם: פעולות התנהגויות ומהלכים מבצעיים, שילוב טכנולוגיות ותשתיות, חידוד ושילוב השכבה המודיעינית על כלל נגזרותיה. שלושת הרגליים המרכזיות עליהן התבססו הפתרונות מאז ומעולם היו הרגליים המבצעיות, הטכנולוגיות והמודיעין. זאת אומרת שאין פתרון אחד ויחיד ובטח לא רק טכנולוגי לבעיות המקצועיות ולאיומים ברמה הלאומית.

ניקח לדוגמא נוספת את טרור המתאבדים שליווה אותנו כמעט עשור (1994-2004), בעצימויות שונות. טרור זה גבה מעם ישראל מחיר דמים עצום גבוה לאין שיעור מכל בעיה מבצעית ומקצועית ברמה הלאומית לדעתי מאז קום המדינה. ולקח זמן עד שבעיה זו טופלה והוסרה כמעט כליל מעל סדר היום הלאומי. ומה היו מרכיבי הפתרון? אותם שלושה מרכיבים אותם פרטתי במאמריי הקודמים וגם במאמר זה: תשתיות וטכנולוגיה מתקדמת מחד, גדר קו התפר ובנוסף טכנולוגיות מודיעיניות מתקדמות שתמכו היטב את יכולות המעצר והסיכול, בנוסף עבודה מבצעית ממוקדת בתחום המעצרים ושיפור יכולות הבט"ש וכמובן שקידה מבוקר עד ערב על מעגל האיסוף והחקירה המודיעינית בהקשר דנן. ומעל הכול, ריכוז מאמץ ברמה הלאומית אותו הוביל רוה"מ דאז, מר אריאל שרון, שבו גם יצאנו למבצע "חומת מגן", ובד בד לאחריו החלה להיות מוקמת גדר העוטף (קו התפר).

מכאן שבבואנו לדון על תת הקרקע בהקשר למבצע "צוק איתן", ניתן להגדיר זאת כקו פרשת מים - משמע, לא חוזרים אחורה. במבצע "צוק איתן" מדינת ישראל שינתה את נקודת העבודה שלה ביחס לאיום תת הקרקע. כמו שיצאנו למבצע "חומת מגן" על מנת למגר ולצמצם עד למינימום את טרור המתאבדים, כך יצאנו למהלך הקרקעי הראשון, במבצע "צוק איתן" על מנת למגר ולצמצם את תופעת המנהרות ההתקפיות. חשוב לציין ולהדגיש כי זו פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ואולי אף בעולם כולו) שמדינה מבצעת ריכוז מאמץ לאומי מבצעי ויוצאת למהלך צבאי שתכליתו לטפל ולהרוס מכשול צבאי שהפך לאיום אסטרטגי על בטחונה. יתר על כן היא יוצאת למבצע כאשר אין בידה את כלל הכלים הנדרשים על מנת להביא תופעה זו לסיומה, היא מתבססת כמובן על רגל מבצעית ורגל מודיעינית אך נעדרת כמעט כליל יכולת טכנולוגית תומכת לשלב האיתור, אך יחד עם זאת יוצאת למבצע, וביחס לנקודת המוצא ולאור הגדרות מטרות ומשימות המבצע נוחלת הצלחה לא רעה, כאשר היא מאתרת ומשמידה את כלל המנהרות ההתקפיות שהיו ידועות לה טרם המהלך הקרקעי, ותוך כדי המהלך.

קו פרשת המים

מבצע "צוק איתן" הוא קו פרשת המים הלאומי בהתייחסות מדינת ישראל לתווך התת קרקעי, מכאן לא יחזרו לאחור, עוד דרך ארוכה לפנינו במציאת פתרון ארוך ימים, וחשוב לציין כי תופעה זו אינה מנוכסת רק לדרום כאם ראוי להתייחס אליה בכלל גבולות מדינת ישראל מכיוון שהטרור כמו טרור מעביר ידע מארגון אחד למשנהו ומחלחל כמו מים במקומות בהם הוא מצליח. אין לי ספק כי מערכת הביטחון, ובראשה צה"ל, יבצעו מהלכים משמעותיים שעניינם בניין כוח שתכליתו להמשיך ושפר את היכולת המבצעית בטיפול באיום זה, שכפי שכבר אמרתי, לא יישאר רק בדרום, הוא יזלוג גם צפונה ויתכן כי אף מזרחה, זה רק עניין של זמן.

מכאן שמה שנדרש באמת הינו הקמת מנהלת לאומית מטעם בחסות ובהובלת משרד ראש הממשלה, בדיוק כפי שהוקמה מנהלת סייבר לאומית. רק כך ניתן יהיה להגדיר סדר עדיפויות לאומי משמעותי, שיקצה את מירב המשאבים הנדרשים על מנת לקדם את כלל הפתרונות הנדרשים, ואני ממש לא מדבר רק על כסף, אני בעיקר מדבר על משאב המוחות המבריקים והשכל היהודי ישראלי, לדעתי רק מנהלת לאומית תיצור איגום מוחות ומומחים אמיתי, שלעת הזו יצליחו לשים ולו במעט מהאגו בצד, להסב סביב שולחן אחד, וככה בכוחות משותפים, ייקח כמה שייקח, תיבנה תכנית שבקצה הטכנולוגי שלה תיבנה לעם ישראל את "כיפת הברזל של תת הקרקע".

אריאל שרון עשה זאת מול טרור המתאבדים, ומר נתניהו עשה זאת בנושא הסייבר, וכמובן שמערכת הביטחון כולה, רוה"מ דאז אולמרט ושר הביטחון דאז, מר עמיר פרץ הביאו את "כיפת ברזל". בנושא תת הקרקע, אין קיצורי דרך, צריך לנצל את המנוף של מבצע "צוק איתן", לבצע ריכוז מאמץ לאומי בכלל המרכיבים, כך שבעוד מספר שנים יהיו לנו את מרבית הכלים להתמודדות מול בעיה זו שבטח לא הסתיימה במבצע "צוק איתן", לטעמי היא רק בראשיתה. 

***
אל"מ (מיל') עתי שלח, לשעבר מפקד בכיר בחה"ן. בין היתר כיהן כמפקד יהל"ם, כמפקד היחידה לאבטחת אישים וכמפקד מרכז אב"כ. כיום מכהן כמנכ"ל חברת (ESG (Engineering Solutions Group

אולי יעניין אותך גם