מחשבה חדשה עכשיו

תא"ל (מיל') אסף אגמון מאמין שעל בכירי חיל האוויר לשנות את הלך המחשבה שלהם ולהבין - 'שאנחנו לא תמיד יודעים טוב יותר' ושניתן לשמוע מה יש לאחרים לומר לנומחשבה חדשה עכשיו

מהלך חודש יוני, בכנס הישראלי הבינלאומי להגנה בפני טילים, אמר השר להגנת העורף היוצא, האלוף (מיל’) מתן וילנאי, כי “צה”ל הינו ארגון שקשה לו מאוד לקבל שינויים...קיימת בצה”ל רתיעה משינויים דרמטיים ומחדשנות מערכתית”. בנקודה זו ציין השר כי למרבה המזל הטיל הדרג המדיני את נושא ההגנה מפני טילים ורקטות על חיל האוויר.

באמירה זו משבח השר מצד אחד את חיל האוויר הישראלי על יכולתו להתאים את עצמו לתפיסות חדשניות ולקלוט במהירות מערכות מרכזיות וחיוניות ולהפכן למבצעיות, ומצד שני נוטע בנו את ההרגשה כי חיל האוויר אינו “סובל” מהרתיעה ממחשבה חדשנית ושינויים מערכתיים.

ואולם, דווקא אני (כאיש חיל האוויר) יכול להעיד כי רתיעה מתפיסות חדשות ושינויים דרמטיים קיימת גם בזרוע האווירית של מדינת ישראל. אם ננסה לראות מה היתה עמדת חיל האוויר לגבי התפיסה כי יש להיכנס לתחום החלל או אפילו לנושא ההגנה מפני טילים ורקטות, הרי שחיל האוויר לא היה היוזם או המוביל ולא שש לקבל עליו את המשימות בתחומים הללו משיקולים שונים, ביניהם עדיפויות תקציביות, מוטת שליטה, קבלת אחריות וכדומה.

בתפיסתו הכללית, חיל האוויר מתקשה לשנות את הגישה שמשימותיו העיקריות ומבחנו הם בתחום “הגנת שמי המדינה” ו”השגת עליונות אווירית” ובכל שאר התחומים הוא מסייע (או משתתף) אך אינו הגוף העיקרי וגם האחראי. מכאן, שחשיבתו האסטרטגית של חיל האוויר מתמצה בהיותו הזרוע הארוכה וביכולות ההתרעה וההרתעה שלו, והוא אינו גוף מרכזי הנוטל חלק מרכזי ומשפיע על כלל האסטרטגיה הצבאית של מדינת ישראל.

מול האיומים שהשתנו וממשיכים להשתנות בקצב מואץ, מול התהפוכות המדיניות במזרח התיכון בו משענת אסטרטגית מרכזית (טורקיה) הופכת למדינה עויינת, את הסכם השלום כולו (הגבול בסיני), ומדינת אוייב מרכזית בה השלטון איבד את יציבותו ואיננו יודעים להיכן יתפתחו העניינים (סוריה) ועוד כהנה וכהנה, חייבים לבצע חשיבה חדשה ויצירתית ולפתח תפיסות חדשות עם מגוון אלטרנטיבות.

בכנסים האחרונים של מכון פישר בנושא “תפקיד הזרוע האווירית של מדינת ישראל מול האתגרים והאיומים מולה”, ציין מפקד חיל האוויר הקודם, האלוף עידו נחושתן, בתשובה לשאלה איך הוא בונה את חיל האוויר לתפקידו האסטרטגי, כי “יש לזכור כי בסופו של דבר חיל האוויר הוא חיל שצריך לבצע פמי”ם (פקודות מבצע), לקחת חימוש ולהביא אותו למטרה שנקבעה בזמן שנקבע”, (מאי 2011).

בכנס האחרון באותו נושא, במאי 2012, סיכם את הכנס רמ”ט חיל האוויר, תא”ל חגי טופולנסקי, באומרו כי “יש לזכור שחיל האוויר הוא בעיקר מפעל. הוא מייצר ומקבל מטרות ותפקידו הוא להשמידן”. לטעמי, אלו הן תפיסות המתאימות לתקופת מלחמת ההתשה. האמירות כי חיל האוויר הינו “ארטילריה מעופפת” או “קבלן פיצוצים” היו נכונות אז (גם זאת בערבון מוגבל). כיום, כשהאויב השתנה, האיומים השתנו, הטכנולוגיות קפצו שנות דור, והזירה הבינלאומית השתנתה והלגיטימציה בעיני העולם משחקת תפקיד חשוב, יש צורך חיוני לחשיבה חדשה ויצירתית.

כדי להגיע לתובנות חדשות צריך להשקיע בלמידה ובהתעמקות במקצוענות הצבאית. אני נתקל בלי סוף באמירות כמו “אין לנו ממי ללמוד”. אנחנו רואים השתתפות דלילה ביותר של קצינים בכירים בימי עיון וסמינרים כמאזינים מתוך רצון להקשיב וללמוד. במפגשים עם בכירים זרים אנחנו בעיקר מסבירים ולא שואלים. בצבאות אחרים יש רשימות ספרי חובה לכל שנה של מפקד הזרוע, הפיקוד, העוצבה וכולי.

בקורות החיים של בכירים מחו”ל המבקרים בארץ, אתה נדהם משורת התארים והנושאים אותם למדו, ובעיקר, בעיניי, רשימת המאמרים ואף הספרים שאותם כתבו. הכתיבה מחייבת עבודת חשיבה עמוקה, יצירתית והתנסחות מדויקת. תכונות החסרות לנו במאוד. צה”ל נוצר על בסיס של יוזמה, יצירתיות, חדשנות ואומץ לב לחשוב שונה. אסור לנו שיאבד תכונות חיוניות אלו: הן בנפשנו בהיותנו אומה קטנה מאוד מוקפת באיומים רבים ועצומים מאוד.

אולי יעניין אותך גם

צילום: עמית אגרונוב, מתוך אתר חיל האוויר

מפקד חיל האוויר העניק את מדליית ההוקרה ״מעל ומעבר״

השלושה שתרמו השנה ״מעל ומעבר״ לחיל האוויר: מפקד מבצעים בשטח אויב להעלאת יהודי אתיופיה, מנכ״לית עמותה לשילוב נשים חרדיות בחיל האוויר, ומומחית בינ״ל לתורת הלחימה האלקטרונית