מה צפוי בתחום הגרעין האיראני?

האם יחול שינוי באיראן בתקופת כהונתו של רוחאני כנשיא המדינה ובפרט – האם יחול שינוי בתכנית הגרעין הצבאית? בינתיים, לאף אחד אין תשובה

ד"ר חסאן רוחאני זכה במפתיע בנשיאות איראן, כבר בסיבוב הראשון של הבחירות, ברוב של כ-51 אחוזים וכנגד חמישה מתחרים שעמדו מולו בישורת האחרונה.

עתה תוהה העולם מהם פניו האמתיים של רוחאני: האם הוא שמרן המתחפש לרפורמטור או ליבראל בגלימת כהן דת.

בפרט עומדת עתה על הפרק השאלה הקרדינאלית -  האם יחול שינוי בתכנית הגרעין של טהראן תחת נשיאותו של רוחאני. גם אם אכן בכוונת רוחאני לסגת מתכנית הגרעין הצבאית -  האם ייעשה הדבר אך ורק כצעד טקטי, במטרה להקל את הסנקציות המוטלות על כלכלת איראן, או ייתכן, ונראה כי זו רק משאלת לב - רוחאני נושא באמתחתו תכנית אסטרטגית לשינוי תפיסת הביטחון של איראן על כל מרכיביה – הגרעין, הטרור וקשרי איראן עם חיזבאללה ועם המשטר הסורי.

דמות של הפכים

חסאן רוחאני ממזג באישיותו שני ניגודים. מחד, הקריירה הפוליטית שלו צמחה מתוך לב ליבו של המחנה השמרני. בצעירותו הוא הוכשר ככהן דת שיעי וכבר בתקופת שלטון השאה, טרם המהפכה האסלאמית ב-1979 הוא נימנה על מקורבי האייתולה ח'ומייני, ובשל פעילותו זו גם נעצר מספר פעמים. הוא מוערך מאוד על ידי 'המנהיג העליון' חמינאי. מאידך, בצעירותו ועם סיום לימודי הדת, רוחאני החל ללמוד משפטים באוניברסיטת טהראן, אותם סיים ב-1972. בשנות ה-90 הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת גלזגו בסקוטלנד וב-1999 זכה לתואר דוקטור למשפטים. ניתן להעריך, אפוא, כי רוחאני אף זכה להכיר היטב את החיים במערב.

גישתו המעשית והפרגמטית נחשפה בפני הציבור האיראני בעיקר במהלך הבחירות לנשיאות, ובשל כך הוא נחשב כמועמד המקובל גם על הזרם הרפורמי. הוא נתמך, בין היתר, על ידי הנשיאים לשעבר רפסאנג'אני וח'אתמי, אשר אף הם צמחו מתוך הממסד השמרני, אך בהמשך אימצו גישה ליברלית יותר.

בנאומו של רוחאני באצטדיון של טהראן ביום ראשון שעבר ב-9 ביוני, הוא הדגיש בפני תומכיו כי כלכלת איראן עומדת במרכז סדר היום שלו, ותכניתו היא לייצבה ולהציל אותה. מכך משתמע כי הוא יפעל לביטול העיצומים שהמערב מפעיל נגד איראן בשל תכנית הגרעין הצבאית. הוא גם קרא לשחרר את כל האסירים הפוליטיים שנכלאו באיראן וזכה לתשואות מן הקהל.

ההיבט הבטחוני והגרעיני בקריירה של רוחאני

רוחאני החל את דרכו הפוליטית בשנת 1980 עם היבחרו למאג'ליס – הפרלמנט האיראני. הוא היה חבר המאג'ליס במשך כ-20 שנה, אך בתקופה זו גם כיהן בתפקידים נוספים במסגרת המערכת הביטחונית של איראן: מפקד כוחות ההגנה האווירית (1991-1986), וסגן המפקד בפועל של הכוחות הבאיים של איראן (1988-1989). הקריירה הביטחונית של רוחאני נסקה מעלה בתקופת נשיאותו של רפסאנג'אני – ב-1989 הוא מונה כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, תפקיד בו כיהן כ-16 שנה.

בסוף 2002 התפוצץ המשבר ביחסי איראן עם סבא"א, לאור חשיפת פעילויותיה הגרעיניות הבלתי לגיטימיות של איראן, בהן הפרה את מחויבויותיה לאמנת NPT לאי הפצת נשק גרעיני. סבא"א ומדינות המערב תבעו במפגיע מאיראן לחשוף את כל מרכיבי תכניתה הגרעינית ולהשעות את פעילויותיה בתחום ייצור חומרים בקיעים – אורניום מועשר ופלוטוניום. על כן, הנשיא ח'אתמי מינה ב-2003 את רוחאני, במסגרת תפקידו כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, כראש צוות המו"מ מול סבא"א בסוגיית הגרעין. רוחאני שימש בתפקיד זה במשך כשנתיים. כפי שניתן להתרשם מהדוגמאות המובאות לעיל, הוא לא הביע הסתייגות מתכנית הגרעין הצבאית של ארצו.

סלע המחלוקת העיקרי בין איראן למערב היה השעיית תכנית העשרת האורניום. בנובמבר 2004 השתתף רוחאני בפגישה עם מועצת נגידי סבא"א, שהתקיימה במטה סבא"א בווינה. במהלך הדיון, רוחאני התריס כנגד נציגי מדינות המערב ובפרט ארה"ב, כי הסכמת איראן להשעיית פרויקט העשרת האורניום הייתה בבחינת צעד התנדבותי, וזאת אך ורק למשך מספר חודשים ולא למשך שנים.

לטענתו, נגידי סבא"א דחו באותו כינוס את תביעת ארה"ב להטיל עיצומים על איראן. מאוחר יותר רוחאני התרברב: "הוכחנו, בתוך מוסד בינלאומי, שאנו יכולים לבודד את ארה"ב, וזה היה ניצחון גדול". הוא הוסיף כי בעקבות זאת, נציג ארה"ב היה כעוס והזיל דמעות (enraged and in tears), וכולם אמרו כי האמריקנים כשלו ואנו ניצחנו".

כשרוחאני התייחס באותה תקופה לתוכנית הגרעין של איראן, הוא לא בחל בדברי שקר. כך לדוגמה, כאשר סבא"א קבלה על כך שאיראן לא דיווחה לה על פיתוח צנטריפוגות מתקדמות מהדגם הפקיסטני P-2, טען רוחאני, כי איראן לא ביצעה כל פעילות מעשית בתחום זה, אלא רק עסקה בתכנון. הוא אמר בהיתממות מה: "יש לנו פרויקטי מחקר נוספים שלא הצהרנו עליהם בפני סבא"א, ואיננו רואים צורך להודיע על כך לסוכנות האטומית".

רוחאני הזכיר לאחרונה לעם האיראני את האירוע של 'הניצחון על ארה"ב' בנובמבר 2004, כאשר הופיע בטלוויזיה האיראנית בסוף מאי, במסגרת מסע הבחירות לנשיאות. אז אמר רוחאני כי "מועצת הנגידים (של סבא"א) אישרה פה אחד כי תכנית האנרגיה הגרעינית של איראן היא בעלת אופי של מטרות שלום". וכאן, כנראה במעין לגלוג כלפי סעיד ג'לילי, מתחרהו על משרת הנשיאות, אשר ב-2005 החליף אותו בתפקיד הממונה על שיחות הגרעין, הוסיף כי "לא הענקנו (אז) רשות לתיק הגרעיני (nuclear dossier) להגיע למועצת הביטחון".

בהתייחסות נוספת לסוגיית הגרעין במסע הבחירות, רוחאני דחה כשקר מוחלט את דברי שר החוץ הבריטי לשעבר של ג'ק סטרואו, כפי שצוטט לאחרונה על ידי ה-Financial Times, לפיהם רוחאני הסכים להשעיית תוכנית הגרעין למשך עשר שנים. לדברי רוחאני, בתקופת כהונתו כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי "הוגדלה כמות הצנטריפוגות מ-150 ל-300, הופעל מתקן המים הכבדים בעיר אראק והחלה הפקת 'עוגה צהובה' (yellowcake - תחמוצת אורניום המופקת מעופרת האורניום הגולמית). בכך רמז רוחאני כי בתקופתו התקדמה תכנית הגרעין מבלי לנקר את עיני המערב ומבלי למשוך תשומת לב מיותרת, כדרכו של הממשל האיראני הנוכחי תחת נשיאותו של אחמדינג'אד.

לפני שדנים בשאלה אם בתקופת רוחאני כנשיא איראן יחול שינוי באופי תכנית הגרעין האיראנית, יש לשאול האם תהיה לרוחאני סמכות להביא לשינוי כזה. התשובה היא כנראה שלילית. הסמכות להחליט בסוגייה זו הייתה וכנראה גם תישאר בידיו של 'המנהיג העליון', חמינאי.

מול עיני המשטר בטהראן ניצבות עתה שתי סכנות המאיימות על קיומו: האחת - התמוטטות הכלכלה עקב העיצומים, אשר תוצאה אפשרית שלה תהיה התקוממות עממית להפלת המשטר. השניה – תקיפה צבאית של איראן מצד ארה"ב או ישראל או שתיהן במשותף והשמדת מתקני הגרעין שלה. לכאורה, תקיפה צבאית באיראן עלולה ללכד את העם האיראני סביב המשטר. אולם, אם התקיפה תהיה אפקטיבית דיה, היא תציג בפני העם האיראני את חוסר האונים של המשטר להגן על ארצו ותוכיח את חוסר התוחלת בתכנית הגרעין הצבאית, שבאה על חשבון רווחת העם האיראני ודלדלה את הכלכלה האיראנית, אך לא תרמה עד כה מאומה לכושרה הצבאי של איראן.

בשל כך, ייתכן, שעל פי החלטת חמינאי, בקרוב תואטנה הפעילויות הגרעיניות של איראן העומדות בסלע המחלוקת עם המערב וסבא"א, דהיינו, העשרת אורניום והפעלת כור המים הכבדים. כמו כן, ייתכן כי איראן תגלה יתר פתיחות מול סבא"א בנושאים שסרבה עד עתה לשתף פעולה, כגון סוגיית אתר פרצ'ין. על כל פנים השיקולים לכך יהיו כנראה טקטיים ולא במישור האסטרטגי. זאת, במטרה לשפר את הכלכלה, וכך לצמצם את תחושות הניכור וההתמרמרות  של העם האיראני.

על כל פנים, בכך שבחר ברוחאני כנשיא, הציבור האיראני הביע את רצונו העז בשינוי המדיניות האיראנית בכללותה. כאן חוזרת השאלה: האם רוחאני הוא שמרן המתחפש לרפורמטור או ליברל בגלימת כהן דת.  

אלו החיים בטהראן, באיספהאן, ויתר ערי איראן, ראויים לזכות ביתר דמוקרטיה ובחיים טובים יותר.  אולם אין וודאות כי אכן תבוא הרפורמה המיוחלת. סביר, כי לכל היותר יהיו שינויים קוסמטיים ומראה פנים פחות נוקשה מצד המשטר.

אשר לישראל, הנשיא האיראני הקודם, אחמדינג'אד, פעל למענה כנכס הסברתי. זאת, בשל דבריו על הצורך בהשמדת מדינת ישראל ובשל הכחשת השואה. יש לקוות כי המצב החדש לא יגרום להחלשת המאמץ הבינלאומי לעצור את מאמץ הנשק הגרעיני של איראן.

אולי יעניין אותך גם

צילום: מתוך אתר ה״טהרן טיימס״

איראן: תקלה חשמלית בנתנז, לאחר חשיפת צנטריפוגות מתקדמות

במסגרת ״היום הלאומי לטכנולוגיה גרעינית״, חשף הנשיא רוחאני 133 חידושים ופיתוחים בתחום, וטען שוב כי כל הפעילות האיראנית בתחום היא למטרות שלום. שיחות המו״מ העקיפות עם ארה״ב צפויות להתחדש השבוע