מאזן הנשק המלא: האצה במרוץ החימוש

קבלו את הנתונים מתוך המאזן השנתי של מרכזן INSS. "הסיבה העיקרית היא החשש מהגרעין האיראני. גם התגברות הטרור מביאה להצטיידות באמצעים ללוחמה בטרור והגנה מפני רקטות"

(ארכיון:דו"צ)

הזעזועים שהתרחשו במזרח התיכון מאז דצמבר 2010 התמקדו בזירות הפנימיות, ולא בסכסוכים בין מדינות. משום כך לא נרשם, לפי שעה, שינוי מהותי במאזן הכוחות הבין־מדינתי באזור כתוצאה ישירה של הזעזועים — גם אם בכמה מקרים נרשמה מעורבות גוברת של מדינות במתרחש במדינות אחרות.

אף על פי כן, במהלכן של התנגשויות שפרצו בין מתקוממים לבין הצבאות בכמה מדינות החל תהליך של התפוררות הצבא. צבאותיהן של לוב ושל תימן נחלקו בין נאמני המשטרים לבין אלה שהצטרפו למורדים. צבא סוריה לא התפורר, אך התקבלו דיווחים על עריקות של אנשי צבא ובכללם קצינים, שסירבו לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות.

אולם להוציא מקרים אלה, שמרו צבאותיהן של מדינות ערב על מסגרותיהן. אומנם, הזעזועים החברתיים־פוליטיים עשויים לחולל שינויים פוליטיים גם במדינות שלפי שעה נשמרה בהן היציבות. ייתכן שמשטרים, וותיקים וחדשים כאחד, יידרשו להיערכות כלכלית מחודשת במאמץ להרגיע מחאה עממית בפועל ובכוח.

אי לכך, לא מן הנמנע שרפורמות כלכליות שינקטו יבואו לידי ביטוי בשנים הבאות גם בצמצום האמצעים העומדים לרשות חלק מן המדינות לצרכי רכש צבאי. עם זאת, יפתח שפיר, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, מאמין כי לאור המתיחויות וקונפליקטים הנמשכים באזור, אפשר לצפות כי צבאות האזור ישאפו לדבוק במגמות ההתעצמות המאפיינות אותם בשנים האחרונות.

ישראל

צה"ל מתעצם על פי תוכניות רב־שנתיות. ההתעצמות מבוססת במידה רבה על הסיוע הכספי השנתי של ארצות הברית שהוא קבוע בגודלו ולכן אין בתהליך שינויים בלתי צפויים רבים. לפיכך, ישראל גם מושפעת פחות ממדינות אחרות משינויים במצב הכלכלי העולמי או המקומי. היקף הסיוע שמקבלת מדינת ישראל מארצות הברית לשנת 2011 הוא שלושה מיליארד דולר. סכום זה מיועד כמעט בשלמותו להתעצמות צבאית. בנוסף לכך מקבלת ישראל 440 מיליון דולר לתוכניות שונות להגנה מפני טילים בליסטיים, כמו תוכניות "חץ 3", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל". בהתאם להסכם שהושג עם ארצות הברית בחודש אוגוסט 2007, סיוע זה צפוי לגדול בהדרגה, ויסתכם בעשור המסתיים בשנת 2018 בשלושים מיליארד דולר.

לאחר מלחמת לבנון השנייה (2006) השקיע צה"ל משאבים כספיים ניכרים בהצטיידות מחודשת להשלמת מלאי החימוש, ובעיקר לרכישת כמויות גדולות של סוגי תחמושת מודרניים לחיל האוויר, כגון פצצות בקוטר נמוך (GBU-39) ופצצות מסוג JDAM מונחות GPS.

 

בכל הנוגע לעסקות נשק גדולות חדשות, ישראל הודיעה על כוונתה לצייד בעשור הקרוב את חיל האוויר שלה במטוסים מדגם F-35 . עסקה זו ניצבת לעת עתה בפני מכשולים רבים, הנובעים מכך שתוכנית ה־ F-35 כשלעצמה סובלת מעיכובים רבים. ככל שהעיכובים הולכים ומצטברים, המחיר ליחידה עולה, והוא נאמד כבר ביותר מ־ 130 מיליון דולר. לאחרונה נמסר על עיכובים צפויים נוספים, שיגרמו לדחיית מועד האספקה של מטוסי F-35 לשנת 2018.

בעיות נוספות המקשות על מימושה של העסקה הן תביעותיה של ישראל לקבל גישה לקודי התוכנה של המטוס, וכן בקשתה להתקין בו מערכות מתוצרתה — דרישות שלא אושרו על ידי הרשויות האמריקאיות. כן ביקש חיל האוויר לרכוש שלושה מטוסי תובלה מתקדמים מדגם C-130J, מתוך כוונה לרכוש בסופו של דבר עד תשעה מטוסים מסוג זה, שמחירם מוערך בכ־ 1.9 מיליארד דולר.

חיל האוויר גם מחליף את מטוסי ההדרכה שבבעלותו, מסוג "צוקית", המשמשים אותו כבר יותר מחמישים שנה, במטוס Beechcraft T-6 Texan II האמריקאי, שזכה בצה"ל לשם "עפרוני". חיל הים של ישראל הזמין שתי צוללות נוספות מדגם "דולפין", המיוצרות בגרמניה, והוא מנהל עדיין משא ומתן לרכישתה של צוללת שלישית, שתהיה השישית מסוג זה בידי ישראל. (לאחרונה פורסם כי קנצלרית גרמניה שוקלת ל"העניש" את ישראל על הקיפאון במגעים עם הרשות הפלשתינית ומעכבת במכוון את המגעים למכירת הצוללת השישית).

ישראל מבססת את חימושה מחדש בתחומים רבים על מאמצי הפיתוח והייצור המקומיים. לאחרונה היא שמה דגש על פיתוח וייצור של מערכות הגנה פעילה נגד טילים בליסטיים ומערכות הגנה נגד רקטות. ישראל החליטה לרכוש סוללות "חץ" נוספות, מלבד שתי הסוללות המבצעיות שכבר נמצאות בסדר הכוחות שלה, ופרויקט ה"חץ" כולו עובר תהליך של השבחה שנועד להשיג הצלחה רבה יותר בהתמודדות עם איום הטילים ארוכי הטווח מאיראן.

ישראל משקיעה בשתי מערכות הגנה פעילה נוספות: מערכת "קלע דוד" ("שרביט קסמים") ליירוט רקטות וטילים בליסטיים בעלי טווח בינוני שבין ארבעים למאתיים ק"מ (בייחוד רקטות כבדות מן הסוג ששוגר מלבנון בשנת 2006); ומערכת "כיפת ברזל", שנועדה ליירט רקטות וטילים קצרי טווח, כגון "קסאם" ו"גראד", ששוגרו במערכות האחרונות לעבר מדינת ישראל הן מרצועת עזה והן מלבנון. שלב הפיתוח של מערכת ההגנה "קלע דוד" אמור להסתיים בשנת 2012, ומערכת ההגנה "כיפת ברזל" כבר מבצעית ונחלה הצלחה ביירוטים שביצעה עד אוגוסט 2011.

מדינת ישראל היא עדיין המובילה באזור בנכסי חלל, עם "אופק 9" ולוויין המודיעין "טכסאר" ששוגרו לחלל, וכן לוויין התקשורת "עמוס 3". ההכנות לשיגור לוויין ביון מתקדם ולווייני תקשורת נוספים ("עמוס" 4, 5 ו־ 6) כבר החלו. לישראל אין כמעט תחרות רצינית באזור בזירת כלי הטיס הבלתי מאוישים. חיל האוויר הישראלי הכניס לשימוש לאחרונה את דגמי המל"ט החדשים, בעלי יכולת השהִייה הארוכה — Heron ו־ Heron- TP (המכונים בצה"ל "שובל" ו"איתן", בהתאמה). הם מסוגלים לשהות באוויר פרקי זמן ממושכים, ותוכננו לביצוע משימות ארוכות — ארבעים שעות או יותר — בהן הם יבצעו בעיקר משימות סיור ואיסוף מודיעין.

לצד כלי הטיס הבלתי מאוישים הגדולים יותר, הצטיידו יחידות צה"ל במזל"טים מסוג "סקיילארק" מתוצרת "אלביט". מדובר במערכות קטנות, שקטות ונוחות לתפעול, הנישאות על גבו של הלוחם ביחידות קרביות, למטרות איסוף מודיעין "מעבר לגבעה", במרחקים קצרים של עד עשרה ק"מ. לאחרונה נבחר הדגם Skylark I LE , המתאפיין ביכולת שהייה גבוהה יותר, כדגם שיצוידו בו יחידות נוספות.

ישראל גם הרחיבה את הרכש של מערכות נשק מתוצרת עצמית בעבור כוחות היבשה. אחד הלקחים ממלחמת לבנון השנייה הביא את צה"ל להצטייד בנגמ"ש הממוגן היטב — ה"נמ"ר" — המבוסס על גוף טנק ה"מרכבה". הן טנק ה"מרכבה" סימן 4 והן נגמ"ש ה"נמ"ר" מצוידים במערכות הגנה אקטיביות. מערכת ההגנה האקטיבית נגד טילים "מעיל רוח" ( Trophy), המותקנת על טנק "מרכבה" סימן 4, כבר רשמה הצלחה ביירוט הראשון שלה

מצרים

כמו ישראל, גם מצרים נהנית מסיוע ביטחוני קבוע מארצות הברית — בסכום של כ־ 1.3 מיליארד דולר לשנה. הסכם שנחתם בין המדינות בשנת 2007 מבטיח למצרים את המשך הסיוע הזה עד שנת 2018 לכל הפחות, והוא מאפשר לה לרכוש נשק מארצות הברית בלי תלות בעלותו הכלכלית. סביר להניח כי המשטר החדש במצרים יעשה מאמץ לשמור על הסיוע הזה, וכי כתוצאה מכך לא יחולו שינויים פתאומיים בתוכניות החימוש שלה.

מצרים, שכבר מחזיקה בצי מטוסים משמעותי הכולל 217 מטוסים מדגם F-16, הזמינה עשרים מטוסי קרב רב־תכליתיים נוספים, בשווי של כ־ 3.2 מיליארד דולר. פרט לעסקה זו, הסכמי הרכש העיקריים של מצרים כללו בשנים האחרונות מסוקי תקיפה "אפאצ'י" AH-64D (אם כי טרם אושרה רכישת מערכת המכ"ם "לונגבו" עבור מסוקים אלה), וטנקים נוספים מדגם M1A1. טנקים אלה נרכשים בחלקים ומורכבים במצרים. מאז הוחל ברכישתם, הרכיבה התעשייה הצבאית המצרית 880 טנקים, והעסקה האחרונה, המתממשת בימים אלה, כוללת 125 טנקים נוספים.

 

לחיל הים המצרי הזמנה תלויה ועומדת לרכישת ארבע ספינות טילים מהירות מארצות הברית, שהראשונה שבהן אמורה להיות מסופקת באמצע שנת 2012. מצרים רוכשת נשק גם ממקורות אחרים, וזאת במסגרת מגבלות התקציב שלה. היא מצויה כעת במשא ומתן עם גרמניה על רכישתן של צוללות מדגם 214 (דגם הדומה מאד לצוללות "דולפין" הישראליות), ושומרת על קשריה הצבאיים עם רוסיה ועם מדינות נוספות בברית המועצות לשעבר, הן לצורך השבחת הנשק המתיישן שלה מהעידן הסובייטי (כמו ההשבחה של נגמ"שים באוקראינה) והן לרכישת מערכות נשק חדשות, כמו רכישתה זה לא מכבר של מערכת הגנה אווירית להגנת נקודה מדגם "סטרלץ" מרוסיה.

איראן

הרפובליקה האיסלאמית נמצאת בעיצומו של תהליך ארוך לחימוש מחדש של צבאה, הגם שהיא סובלת ממחסור בספקי נשק אמינים בגלל סנקציות מועצת הביטחון שהוטלו עליה. התקוות למימוש עסקת נשק גדולה עם רוסיה נגוזו לאחר שבעקבות הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון של האו"ם על איראן, רוסיה סירבה באופן רשמי לספק לה מערכות הגנה אווירית מסוג S-300 שהוזמנו (ושולמו) על ידה. על רקע זה, ממשיכה איראן להתחמש בנשק מייצור מקומי, בעיקר טילים ורקטות.

התקדמות נרשמה בתחום הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח בשני כיוונים שונים: על בסיס הטכנולוגיה של טילים מבוססי דלק נוזלי, דוגמת "שהאב 3", פותח משגר הלוויינים "סאפיר־אי־אומיד" — טיל דו־שלבי ששילח לחלל את לוויין המחקר והתקשורת "אומיד" בחודש פברואר 2009 ואת תא המחקר "קבושגר". כן פותחו משגר הלוויינים הכבד "סימורג" — שהוצג לציבור בעבר, אם כי עדיין לא הגיע לשלב הניסוי, ומערכת טילי קרקע־קרקע בשם "קיאם 1" — שנוסתה בחודש אוגוסט 2010 ונועדה ככל הנראה לבדוק מערכות הנחייה ושליטה חדשות.

כיוון נוסף שבו פועלת איראן הוא פיתוח טיל קרקע־קרקע דו־שלבי המבוסס על דלק מוצק, ואמור להשיג טווח של עד אלפיים קילומטרים. טיל זה, הידוע גם בשמות "ע'אדר","סג'יל" ו"עשורא", נוסה לראשונה בנובמבר 2007 ושוב בחודשים מאי ודצמבר 2009 (ייתכן שנוסה שוב בראשית 2011) והוא עשוי להיות מבצעי בתוך שנים אחדות.

הערכת יכולות המחקר והפיתוח של איראן, וכן יכולות הייצור האמיתיות שלה בתחומים אחרים, היא משימה מסובכת. התקשורת האיראנית מדווחת ללא הפסק על פיתוחם של אמצעי לחימה חדשניים — טנקים, נושאי כוחות משוריינים, מטוסי קרב, מסוקים, טילים מסוגים שונים (ים־ים, אוויר־אוויר, אוויר־קרקע, קרקע־אוויר) ועוד, אך קשה להבחין בין תעמולה לבין התקדמות אמיתית.

לדוגמה, רק לאחרונה דיווחה התקשורת האיראנית על חימוש מונחה מדויק עבור מטוסים ומסוקי קרב, על מערכות הגנה אווירית חדשות, על גרסאות חדשות של סוללות להגנת חופים, וכן על בניית משחתת חדשה ומינִי צוללות. נראה כי איראן אינה מסוגלת לייצר את כל הסוגים והדגמים של אמצעי הלחימה שהיא מתיימרת לייצר בכמויות גדולות. איראן מסוגלת לייצר כמה דגמים של רקטות ארטילריה, וכנראה גם טילים נגד טנקים וטילי ים־ים (המבוססים על טכנולוגיות רוסיות וסיניות). עם זאת, אין כל עדות לכך שאיראן מייצרת מטוסי קרב בעלי יכולות של ממש להתמודדות בשדה הקרב המודרני, אף על פי שהיא מכריזה על עצמה כבעלת יכולת זו.

המזרח התיכון - שוק נשק עיקרי

בהערכה הכוללת של תחום הרכש במזרח התיכון, בולטים שוקי הנשק במפרץ הפרסי, המושפעים מהאיום הנתפס כהולך וגדל — עוצמתה של איראן ושאיפותיה האזוריות. העובדה שכל המדינות לאורך המפרץ רכשו ופרסו סוללות "פטריוט" בעלות יכולות משופרות נגד טילים בליסטיים, מלמדת על חומרתו של האיום בעיניהן. עיראק משקיעה סכומי כסף נכבדים לשיקום צבאה מהיסוד, ואילו איראן, שאינה יכולה לרכוש נשק בשוק הפתוח, מסתמכת בעיקר על תעשייה מקומית.

גם מדינות המגרב הערבי מתחמשות: אלג'יריה קולטת את רכישותיה מרוסיה ומאירופה, ומרוקו מותחת את משאביה המוגבלים לחידוש צבאה ברכש מארצות הברית ומאירופה. ישראל ממשיכה ליישם את הלקחים ממלחמת לבנון השנייה וממבצע "עופרת יצוקה". היא ממשיכה לרכוש מטוסי קרב מתקדמים ומטוסי פיקוח והתרעה מוקדמת ומרחיבה את יכולותיה הלווייניות.

בד בבד, היא מאיצה את קצב הצטיידותו של צה"ל במערכות נגד טילים ובנגמ"שים וטנקים בעלי הגנה טובה יותר נגד טילי נ"ט מרבית המדינות הערביות הלא־מלוכניות עוברות תמורות, כפועל יוצא מהאירועים האחרונים באזור. תמורות אלו כבר השפיעו בכמה מקרים על מבנה הפיקוד וכוחות הצבא באותן מדינות (כמו למשל בלוב, בסוריה ובתימן), וצפויות להשפיע על תוכניות קיימות ועתידיות במדינות אחרות (למשל, מצרים).

עם זאת, ההתקוממויות שפקדו את המזרח התיכון לא הביאו עדיין לשינויים מהותיים במגמות העיקריות בתחום הרכש ברוב מדינות האזור, והוא צפוי להמשיך ולהיות שוק עיקרי לנשק. מדינות בעלות יכולת כלכלית במזרח התיכון ימשיכו לחמש את עצמן במערכות נשק מדויקות, במערכות התרעה אוויריות ובמערכות איסוף מודיעין. בו בזמן, איומי הטרור והגרילה, שמקורם הן בתוך מדינות האזור והן במדינות שכנות, יביאו להגברת חשיבותם של האמצעים ללחימה בטרור, של הגנות מפני רקטות וטילים ושל הגנה על מרכזי אוכלוסייה.


 

ההערכה השנתית המלאה מתפרסמת באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי.