לוי אשכול – ראש ממשלה ושר ביטחון בשיעור קומה מאוחר

השבוע לפני 52 שנה, ביוני 1963, נכנס לוי אשכול לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון אחרי דוד בן-גוריון. ארבע שנים אחר כך הוביל את ישראל למלחמת ששת הימים. מנהיג עם תדמית משופרת כעבור שנים. אפרים לפיד עושה צדק עם זכרו

 

לוי אשכול – ראש ממשלה ושר ביטחון בשיעור קומה מאוחר

צילום: AP

לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל, נולד ב-1895 באוקרינה ועלה לארץ ישראל בגיל 19 במסגרת העלייה השנייה. היה ממייסדי קבוצת דגניה ב' והסתדרות העובדים בשנת 1920. בהמשך היה ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית בתקופת המנדט, ושקד כבר אז על מציאת פתרונות למחסור החמור במים בארץ ישראל. כמה סמלי כי בהיותו ראש ממשלה הוא חנך ב-1964 את המוביל הארצי, שהיה מפעל התשתית המרכזי במדינה ותרם לפיתוחו של הנגב בהולכת מים מהירדן בצפון לדרום הצחיח.

עם הקמת המדינה היה המנכ"ל הראשון של משרד הביטחון במקביל (אז זה היה אפשרי..)  להיותו ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות. מ-1952 נבחר לשר האוצר השני, אחרי אליעזר קפלן, ומלא תפקיד זה 11 שנה עד שהחליף את בן-גוריון כראש ממשלה ושר ביטחון ב-1963. הוא כיהן בתפקיד זה רק שש שנים (1969-1963), עת נפטר במהלך כהונתו. הוא הצליח בשנים אלה להוכיח מנהיגות אחרת, לקבל החלטות, להתחשב במקומה של ישראל בעולם, להכיר את הארץ ולהביא לפיתוחה. אשכול החל את כהונתו במאבק מר שפתח נגדו ראש הממשלה הקודם, דוד בן-גוריון, אשר התפטר מרצונו וסמך ידיו על אשכול כמחליפו. בן-גוריון לא חדל לבקש לחקור את פרשת עסק הביש מ-1954, ומשלא נענו לו פתח בחזית פוליטית כנגד  מפא"י.

אשכול החליט מיד עם תחילת כהונתו לעשות צדק היסטורי, להעלות את עצמות ז'בוטינסקי, ובכך גם לפייס פוליטית את ראש מפלגת האופוזיציה, מנחם בגין. במאי 1965 הוא חתם עם הקנצלר הגרמני אדנאאור על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, עם כל המשקע שהיה בחברה הישראלית בעקבות השואה. שתי החלטות אלה "הדליקו" את בן-גוריון, והוא לא חדל לנטור לאשכול על כך. גישתו של אשכול הייתה להרגיע את העם לאחר סערות בן גוריון. בבחירות 1965 עמד אשכול בראש "המערך" של מפא"י ואחדות העבודה וזכה ב-45 מנדטים.

נושא נוסף שקידם אשכול והיה לצנינים בעיני בן-גוריון היה הממשל הצבאי על ערביי ישראל. עם כניסתו של אשכול לראשות הממשלה הוא המשיך בהקלות שונות לערבים. במשא ומתן הקואליציוני בסתיו 1965 דרשו מפ"ם ואחדות העבודה לבטל את הממשל הצבאי כליל, ואשכול התחייב לבטלו תוך שנה. לאחר כינון הממשלה בחורף 1966 ערך אשכול מספר דיונים, וחרף התנגדותם של מפקדי צה"ל ושירות הביטחון הכללי החליט לדבוק בהתחייבותו.

שיא כהונתו היה, כמובן, מלחמת ששת הימים. אשכול היה ראש הממשלה ושר הביטחון שהיה אחראי להכנת צה"ל, בפיקודו של הרמטכ"ל יצחק רבין, למלחמה. בתקופת ההמתנה הארוכה לפני המלחמה דאג למצות את כל המהלכים המדיניים עם ארצות הברית, ואף שיגר את ראש המוסד מאיר עמית לעמוד באופן אישי על עמדתה של ארה"ב. ב-28 במאי הוא דיבר בשידור חי ברדיו לאזרחי ישראל ונקלע לבלבול של שניות בודדות בטקסט שהיה לפניו. "נאום הגמגום" חרץ את גורלו הפוליטי בימים ההם, והוא נאלץ לוותר על תפקיד שר הביטחון למשה דיין, שהיה אז איש רפ"י. מנחם בגין ויוסף ספיר, חברי כנסת מהאופוזיציה, הצטרפו ביחד עם דיין לממשלה ב-1 ביוני 1967, וכך הוכיח אשכול גם את מנהיגותו הפוליטית בהרכבת ממשלת אחדות לאומית לקראת המלחמה הקרובה. התוצאות המלהיבות של הניצחון בששת הימים לא סנוור את אשכול והוא בחן כבר לאחר המלחמה את סוגיית עתידם של השטחים שנכבשו.

אשכול זכור לימים בתולדות המדינה כראש ממשלה שקול, ביצועיסט, בעל ראייה כלכלית וחברתית ומי שידע לנווט בחיים הפוליטיים בדרכי נועם. אחרי פטירתו של לוי אשכול, אשר היה איש מפתח בהקמת ההתיישבות בראשית ימי המדינה, רצו להוקיר את פועלו וקבעו את שמו של חבל מעון בסמוך לרצועת עזה- המועצה אזורית אשכול.