לבד, מאחורי קווי האויב

50 שנה עברו מאז נתפס והוצא להורג בדמשק אלי כהן, מגדולי המרגלים של ישראל. בפעם הראשונה נשמעת גרסת המוסד בפרשה שמסעירה עד היום את קהיליית המודיעין הישראלי. מיוחד

לבד, מאחורי קווי האויב

לוחם, גיבור, אבל גם רק בן אדם – כך מבקש ירון, איש המוסד לשעבר, לזכור את אלי כהן, מי שנחשב לגדול המרגלים של מדינת ישראל מאז הקמתה. "כאשר עוסקים באלי כהן עוסקים הרבה במיתוס ובאגדה שהתגבשה סביבו, למרות שזה לא בהכרח עושה לו כבוד", הוא אומר במפגש מיוחד של "בימת מודיעין", שהתקיים במרכז המורשת למודיעין בגלילות בשיתוף מגזין ישראל דיפנס.

"אני חושב שכאשר עוסקים באדם ורואים את מה שהוא עשה – זה נעלה ונשגב יותר מאשר מיתוס. הוא היה בן אדם. מבחינתנו ביחידה אלי הוא לוחם, ומייצג הרבה לוחמים אחרים. הוא באמת היה מהטובים".

נציגי המוסד נמנעו עד כה מלדון בפומבי בפרשת אלי כהן. ירון, ששירת 25 שנה ביחידה של כהן, מבקש כעת לחשוף את עמדתם בסיפור. "מותו של אלי הפך בחמישים השנים האחרונות לאגדה ולאוסף סיפורים, שאנשים שונים לקחו על עצמם לספר, לפרש ולהסביר. כמעט כולם אנשים שאין להם שום זכות לכך. הם לא שירתו ביחידה, ועשו שימוש בפרוטוקולים של משפטו כדי לספר את הסיפור. עם הרבה דמיון ורצון להתפרסם הם הפכו לדוברים שלנו - ללא סמכות וללא רשות - כיוון שהמוסד לא שיתף עימם פעולה כמדיניות. לא פעם הם יצאו נגד הממסד, וקיבעו למעשה את מה שעם ישראל יודע וחושב היום על אלי כהן.

"בשבילי, לבוא ולספר שהדברים קרו אחרת זו משימה קשה. שירתתי 25 שנה ביחידה של אלי. לא הכרתי אותו ולא עבדתי בתקופתו, אבל הכרתי היטב את כל אנשי היחידה שעבדו איתו – מראש היחידה ועד הנהגים שהסיעו אותו בבואו ובצאתו מהארץ. חקרתי לעומק את החומר העוסק בשליחותו.

"אני לא מייצג את היחידה, לא את אמ"ן, לא את המוסד ואפילו לא את אלי עצמו. אני מתייחס לעובדות ולא לאמת – כי לכל אחד יש האמת שלו".

אלי כהן נולד בשנת 1924 במצרים, בן לשאול וסופיה. אביו הגיע לאלכסנדריה מהעיר חאלב שבסוריה. הוא למד בבית הספר של הקהילה היהודית באלכסנדריה, ולאחר מכן התקבל ללימודי הנדסה באוניברסיטה בעיר. בשנת 1944 הצטרף לתנועה הציונית שפעלה במצרים.

"הקשר הראשון של אלי עם ארגוני המודיעין הישראליים התקיים באמצע שנות ה-50 של המאה שעברה. כהן היה חבר של סמי עזר, מחברי רשת המודיעין שהתפרסמה לאחר מכן כאשר התפוצץ ה'עסק ביש'. עזר ביקש מכהן לשכור עבורו דירה, שממנה יבוצעו פעילויות שונות. עם חשיפת הרשת נעצר גם כהן לחקירה, אבל שוחרר כעבור זמן קצר ועלה לישראל. 

"בשנת 1957 זומן אלי כהן לראיון ראשוני ביחידה 188 של אמ"ן. במהלך התחקיר שערכו עליו התגלה הקשר שלו לפרשת ה'עסק ביש'. באמ"ן חששו כי המצרים, שהיו אז בקשרים הדוקים עם הסורים, יצליחו לזהות את כהן בעקבות הפרשייה, ועל כן החליטו שמדובר בסיכון גדול מדי והודיעו לו כי ויתרו על שירותיו. רק בעקבות אגרת שנה טובה ששלח כהן לקצין המיון שראיין אותו, בשנת 1959, שוב התעורר בו עניין, והפעם הוחלט שעבר די זמן מאז הפרשה ההיא, וניתן לשלוח אותו למשימות ללא חשש שיזוהה", מספר ירון. "לא היו אז מחשבים. חמש שנים היו פרק זמן מספיק כדי שלא יחברו בין החקירה שעבר במצרים לבין מעשיו כעת. לכן, תהליך גיוסו החל שוב רק באוקטובר 1959".

כהן מגויס רשמית לאמ"ן בינואר 1960, ומוכשר כמרגל. ירון מציין כי "אלי היה לוחם מן המעלה הראשונה. מספיק שאומר שהוא פעל כלוחם מסתערב בסוריה במחצית הראשונה של שנות ה-60 של המאה שעברה, כדי להוכיח שהוא היה גיבור. ביחידה יש הגדרות לכל תפקיד. לוחם הוא יהודי או ישראלי הפועל בזהות זרה במדינה בחו"ל. סוכן הוא כל אדם אחר שעוסק בתחום, ושעל אמינותו לא תמיד אפשר לסמוך. לבסוף יש מסתערב – יהודי או ישראלי הפועל בזהות של נוצרי או מוסלמי, יושב בקרב אוכלוסייה ערבית לאורך זמן וחי בתוכה כאחד מהם לכל דבר. 

"שילוב של לוחם ומסתערב זו רמת הלוחמה הכי קשה ומורכבת. לשבת כמסתערב במדינה כמו סוריה במשך שלוש שנים ולהגיע להישגים יפים – זה דבר ייחודי וקשה, שראוי הערכה גדולה", אומר ירון.

ב-1961 נשלח אלי כהן לארגנטינה, שם בנו לו מפעיליו דמות בדויה של סוחר סורי בשם כאמל אמין ת'אבת. הוא התערה בקהילת יוצאי סוריה המקומית, והתחבר לדמויות מפתח במטרה לבסס לעצמו נרטיב מתאים לפעילות העתידית. שנה לאחר מכן, ב-1962, העתיק את מגוריו לדמשק ושכר דירה לא הרחק מבניין המטכ"ל הסורי. לשכנים ולחברים שיכיר בבירה הסורית הוא סיפר שהחליט לחזור למולדת לאחר שנים של מגורים בדרום אמריקה. 

"אלי פעל בסוריה בתקופה שבה ליומינט (HUMINT), השגת מודיעין באמצעות גורם אנושי, היה חשיבות עצומה. לא היו לנו האמצעים שקיימים היום, לא הייתה 8200 כפי שהיא פועלת כיום בתחומי ההאזנה והריגול האלקטרוני, לא היו לנו מל"טים, לא היו לנו אמצעי האזנה מתוחכמים. היו לנו אנשים כמו אלי, שהביאו את המידע בצורה אמינה ואיכותית. חשיבותו נעוצה בכך שנתן לנו להבין מה באמת קורה בסוריה, ולא מה שהסורים רצו שנשמע. 

"אלי הביא מידע איכותי על פעילות הצבא, מינויים, רכישת נשק – וגם על הלכי הרוח בצבא ובחברה הגבוהה. והיה לו קשה לתפקד שם בתוך כל האירועים שהמדינה עברה. כיצד הוא השיג את המידע? מי שמבין קצת בתחום הביון יודע שאסור ללוחמים שלנו להגיע לרמות הללו – של מנהיגים ומקורבים לרמות הכי בכירות – כי כך הם ישר יעברו בדיקה של ארגוני המודיעין באותה מדינה. ללוחם אסור להיקלע למקום כזה. אלי לא היה אמור להתקרב לדרגים עליונים, אלא הסתפק בקשירת קשרים עם מעגלים רחוקים יותר מהצמרת. הוא היה אמן ביצירת קשרים, וידע לבחור למי להתחבר כדי לשמוע את הדברים הנחוצים", מספר ירון. 

"אחד הקשרים הטובים של אלי היה עם אחיינו של הרמטכ"ל הסורי – שהיה בעצמו קצין בצבא ולאחר מכן מושל מחוז אידליב. הקשרים האלה אפשרו לאלי לבקר בעין חמה, היא חמת גדר. הביקורים האלה היו לכאורה לא חשובים, כי זהו אתר תיירות, אבל הייתה להם חשיבות רבה, משתי סיבות: אחת – הסורים הקימו שם מועדון קצינים, וכאשר אלי מתארח שם הוא יושב בקרב הקצינים ושומע כל מה שהם אומרים. זהו הישג אדיר. קצינים סורים מדברים אל לוחם ישראלי כאחד מהם. הסיבה השנייה היא הדרך לעין חמה – לאורך רמת הגולן. מדובר היה אז בשטח צבאי סורי רגיש, סגור ומסוגר. היו שם מחנות צבא גדולים, והכביש היחידי שירד מקונייטרה לעין חמה עבר דרך המחנות. אלי נסע בכביש הזה, והעביר לנו מידע חשוב ביותר. 

"הוא לא עבר בתוך המחנות הצבאיים, אבל לא צריך להיכנס לתוך מחנה כדי לדווח כמה גדרות מקיפות אותו. הוא בקשר עם אנשים ששירתו שם, וקיבל מהם המון מידע".

ירון מספק דוגמא נוספת לדרך שבה קשריו של אלי כהן הזרימו מידע בעל ערך לישראל: "היה לו חבר, טייס מיג 17. הוא סיפר לאלי כי בכל פעם שטייסים סורים יוצאים למשימה אשר ייתכן שיהיה בה מפגש עם טייסי צה"ל, הם חיפשו תירוצים לא לטוס. זו ידיעה מדהימה, שיכולה להתקבל רק מסוכן או לוחם ששומע עליה מידיד קרוב שלוחש לו באוזן".

אלי כהן הגיע לחופשות בישראל לפחות פעם בחצי שנה. הוא נפגש במהלכן עם מפעיליו ובעיקר בילה עם משפחתו. חופשתו האחרונה, בספטמבר 1964, לא הייתה קלה עבורו ולא עבורם.

ירון: "לאלי ולאשתו נדיה יש כבר שתי בנות – סופי ואירית - ונדיה נמצאת בהריון מתקדם עם הבן שי. מאריכים את חופשתו של אלי, כדי שיוכל להיות נוכח בלידה ובברית, אך נדיה תספר לאחר מותו כי אלי לא היה אלי בחופשה הזו. הוא היה עצבני ונסער, ולא מפני שהכריחו אותו לחזור, אלא משלל סיבות אחרות. הוא שירת כמסתערב בסוריה קרוב לשלוש שנים. זה פרק זמן ארוך מאוד בשביל לשבת במדינה כמו סוריה, ואני בטוח שזה השפיע עליו. 

"סוריה באותה תקופה היא קלחת רותחת של מאבקים פוליטיים ובינאישיים ואווירה של תככים. ללוחם, שגם באופן רגיל מתקשה לשמור על הכיסוי שלו – מצב כזה יוצר קושי כפול ומכופל". 

ירון מבקש לציין עוד דבר חשוב: "באותה חופשה כל משפחתו כבר ידעה שהוא חי בסוריה בסיכון גבוה. זה קרה מאחר שאחיו, מוריס, התחיל לעבוד ביחידה הצבאית שבה הצפינו את המברקים שהתקבלו מאלי. 

"לא היה במברקים מידע על זהותו של הלוחם, אז איך מוריס ידע שמדובר באחיו? בסוף כל מברק נהגו הלוחמים וגם אנשי המטה להוסיף מסר אישי קצר, וכך יצא שמוריס קרא באחד המברקים: 'האם נדיה קיבלה את מכונת התפירה שקניתי לה?'. באחד מביקוריו אצל גיסתו ראה מוריס את מכונת התפירה, ועדיין לא הבין שהלוחם שמדווח מסוריה הוא אחיו, אבל כשקרא במברק אחר את המשפט 'בתך החלה ללכת', נפל לו האסימון. הוא ידע שאירית, בתו הצעירה של אלי, התחילה ללכת, ובמטה מצאו לנכון לעדכן את האבא. 

מאותו רגע כל המשפחה הייתה מודעת למשימה, והופעל על אלי לחץ גדול לעזוב את סוריה. למרות זאת, הוא חזר לדמשק. 

במהלך השנים שחלפו מאז הוצאתו להורג של אלי כהן הועלו מצד גורמים שונים טענות, כי מפעיליו של אלי לחצו עליו לחזור לסוריה, וכי הוא התנגד לכך אך לבסוף נכנע. ירון דוחה מכל וכל את הטענות: "להגיד ששלחנו את אלי בכפייה בפעם האחרונה, ושהוא ידע שהוא הולך להיתפס – זו פגיעה בכבודו של לוחם גדול, שידע שעבודתו חשובה מאוד לביטחון המדינה. זוהי כמובן פגיעה גם באנשי המטה ששלחו את אלי. אלה דברים שהסורים אמרו נגד אלי לאחר תפיסתו".

בינואר 1965 קיבלה ממשלת סוריה משלוח של מכשירי קשר חדשים מתוצרת ברה"מ, במטרה להחליף את הציוד הישן שבו השתמש הצבא. כדי לבדוק את אמינות המכשירים ולוודא את התקנתם הסדירה, הוחלט על דממת אלחוט של יממה. אלי כהן לא ידע על כך. הוא שידר כהרגלו, והסורים עלו על השידור. הם פרצו לדירתו ועצרו אותו כשהוא בעיצומו של שיגור מברק לישראל. בסוף אותו חודש הודיעו הסורים רשמית על מעצרו של כהן.

"כאשר אני טוען שאיננו יודעים בוודאות את סיבת נפילתו של אלי – אני לא משקר", אומר ירון. "עד היום לא ראינו את פרטי חקירתו. אנחנו יכולים רק לשער מה קרה שם, ואני יכול לומר מה אני חושב שהייתה סיבת חשיפתו: הסורים הבינו שפועל מרגל בסביבות המטכ"ל שלהם, וביקשו מהסובייטים סיוע באיתור התחנה. לדעתי, הם כך הגיעו לדירתו של אלי והצליחו לתפוס אותו על חם כשהוא משדר, כך שהוא לא יכול לערער על קביעתם ולתת סיפור אחר. אבל, כאמור, הנסיבות היו אולי אחרות.

"כאשר עוסקים בריגול – הפנטזיות משתלטות על ההיגיון. מי שלא מבין צריך לדעת שיש הרבה דברים אפורים בתחום. כדי להקים את המדינה שלנו רצנו קדימה, ושילמנו לעיתים מחיר כבד. לא הייתה מעורבת כוונת זדון, ולא ביקשו להכשיל איש. זהו עוול לשפוט את העשייה של אז בפרמטרים של היום. 

"דבריי לא באו לפגוע בכבודו של אלי, אלא להיפך – להאיר אותו באור אנושי. די לקרוא את מכתבו האחרון למשפחתו לפני הוצאתו להורג. אלי היה גיבור – ולא מיתוס".

באירוע נכח גם אברהם כהן, אחיו של אלי. הוא ביקש לומר בקשר לדבריו של ירון, כי "אין אמת אחת. אין היסטוריה – הכל תלוי במי שכותב את ההיסטוריה".

 

אולי יעניין אותך גם