"כבר נתנו הנחיה לתקוף את תשתית החשמל של לבנון"

"ברור לכולם שלא ננהל מלחמה מול חיזבאללה כדי להחזיר חטופים", אמר שר הביטחון, עמיר פרץ, שעות ספורות אחרי החטיפה, אבל צה"ל התגלגל בדיוק לכיוון הזה. חמש שנים למלחמת לבנון השנייה: הפרק השני מספרו של עמיר רפפורט, "אש על כוחותינו: כך הכשלנו את עצמנו במלחמת לבנון השנייה". כך פרצה המלחמה, דקה אחרי דקה

לפרק הראשון "חייבים לעצור הכול"

 

ביום רביעי אחר הצהריים ערך נסראללה מסיבת עיתונאים בביירות. "החיילים הישראליים נמצאים במקום בטוח והדרך היחידה לקבלם היא באמצעות משא ומתן", אמר. כשאצבעו מונפת כלפי מעלה לאות אזהרה פנה מזכ"ל חיזבאללה ישירות לישראלים והבהיר: "אם תתקפו - תתחרטו. נפעל בכוח נגד כל ניסיון של ישראל לחדור לתחום לבנון. איננו רוצים הסלמה, אבל אם האויב יסלים את המצב, אנחנו מוכנים ללכת רחוק ומבטיחים הפתעות." נסראללה נראה זחוח אבל ניגב מידי פעם את הזיעה מפניו. "אולמרט טירון, שר הביטחון טירון והרמטכ"ל חדש", לעג. "אני מציע שהם ישאלו לפני ישיבת הקבינט שלהם את קודמיהם ויקבלו מהם עצה מה לעשות."

 

ביום רביעי אחר הצהריים ערך נסראללה מסיבת עיתונאים בביירות. "החיילים הישראליים נמצאים במקום בטוח והדרך היחידה לקבלם היא באמצעות משא ומתן", אמר. כשאצבעו מונפת כלפי מעלה לאות אזהרה פנה מזכ"ל חיזבאללה ישירות לישראלים והבהיר: "אם תתקפו - תתחרטו. נפעל בכוח נגד כל ניסיון של ישראל לחדור לתחום לבנון. איננו רוצים הסלמה, אבל אם האויב יסלים את המצב, אנחנו מוכנים ללכת רחוק ומבטיחים הפתעות." נסראללה נראה זחוח אבל ניגב מידי פעם את הזיעה מפניו. "אולמרט טירון, שר הביטחון טירון והרמטכ"ל חדש", לעג. "אני מציע שהם ישאלו לפני ישיבת הקבינט שלהם את קודמיהם ויקבלו מהם עצה מה לעשות."

 

ממשלת לבנון, מצידה, הצהירה כי לא ידעה מראש על פעולת חיזבאללה ולכן אינה נושאת באחריות לאירועים. דוברים מטעם צבא לבנון הודיעו כי יסייעו לחיזבאללה אם ישראל תתקוף. נסראללה נראה היה מאושר מול המצלמות, אך ברחובות ביירות לא נראו התפרצויות שמחה ספונטניות. התחושה היתה של מלחמה הממשמשת ובאה. השאלה שנשאלה בביירות, בירושלים ובתל-אביב לא היתה אם ישראל תגיב - אלא כיצד היא תעשה זאת.

התוכניות למקרה של התלקחות בגבול לבנון היו מוכרות היטב בצה"ל. במשך שנים שקדו עליהן: עידכנו, שינו והתאימו אותן למציאות על פי לקחים מתרגילים ומאירועים מבצעיים שונים. חודש בלבד לפני החטיפה נערך תרגיל "שילוב זרועות", שחזה בדייקנות מצמררת את אירועי קיץ 2006. הוא החל בתרחיש של חטיפת חיילים לרצועת עזה שהובילה לחטיפה נוספת בצפון ובעקבות זאת למלחמה בלבנון. בתרגיל הופעלה, באופן תיאורטי, כמובן, תוכנית המגירה "מי מרום". על פי התוכנית, צה"ל אמור היה לפתוח בהפצצת מטרות בלבנון מהאוויר ובאמצעות ארטילריה, ולאחר ימים ספורים של "ריכוך" השטח לעבור לפעולה קרקעית באמצעות שלוש אוגדות. תוכנית "מי מרום" עדיין היתה בשלבי גיבוש מתקדמים. במקרה, ביום שבו אירעה החטיפה שלח פיקוד הצפון נוסח מעודכן של התוכנית ליחידות השונות כחלק מתהליך הפיכתה לתוכנית מבצעית. חלוץ אמור היה לאשר אותה רשמית רק כעבור כארבעה חודשים.

התוכנית שהיתה בינתיים בתוקף היא "מגן הארץ", שקדמה לתוכנית "מי מרום" ודמתה לה מאוד. אלוף פיקוד הצפון אודי אדם הכין תוכנית נוספת בשם "יעה נאה", שהרעיון המבצעי שלה היה לדחוק את חיזבאללה צפונה כדי להרחיק אותו מהגבול. אלא שהתוכנית הזו לא היתה מקובלת על המטה הכללי. מנגד גיבשה חטיבת המבצעים במטה הכללי את תוכנית "שוברת הקרח", שלא היה מקובלת על פיקוד הצפון. תוכנית זו מדברת על מכת אש מאסיבית, הן על מטרות של חיזבאללה והן על מטרות תשתית בלבנון, כדי לאלץ את הממשלה הלבנונית לפרק את הארגון מנשקו. המהלומה אמורה היתה להימשך ארבעה עד שישה ימים, שלאחריהם תשקול ישראל אם להסתפק ביעדים שהושגו או לעבור למהלך הקרקעי הנרחב של תוכנית "מי מרום".

בשעות הצהריים שאחרי החטיפה כינס האלוף אדם הערכת מצב ראשונה במיפקדת פיקוד הצפון בצפת. הוא הנחה לתגבר את מוצב "אסטרא" שלמרגלות החרמון מחשש שהסורים ינסו לבצע מחטף ולהשתלט עליו, והורה ליחידות הפיקוד להיות מוכנות בתוך יומיים לביצוע "מי מרום" או "יעה נאה". אלא שהפקודות שלו היו בלתי רלוונטיות. מרגע החטיפה נעו פיקוד הצפון והמטה הכללי בשני קווים מקבילים מתוך תפיסה שונה של המציאות. וקווים מקבילים, כידוע, לעולם לא נפגשים.

זמן קצר אחרי שהורה אדם למפקדי האוגדות שלו להיערך ליישום תוכניות המגירה, התכנסה צמרת צה"ל בחדר הדיונים של לשכת הרמטכ"ל. הווילונות היו מוגפים, אבל הנורות הרבות שקבועות בתקרה האקוסטית האירו את פניהם העגומות של האלופים. אדם, שהיה באותה שעה במיפקדת הפיקוד בצפת, השתתף בדיון הזה באמצעות שיחת וידאו. חלוץ, שתפס את מקומו בראש השולחן, המשיך לשדר ביטחון עצמי. "טווח הזמן הקרוב יאפשר לישראל לפעול בלבנון ללא מגבלות משמעותיות", אמר הרמטכ"ל. "הזמן שיינתן על ידי העולם לצה"ל להגיב יימשך כשבוע", העריך מבלי להסביר על מה מבוססת הערכה זו.

חלוץ שלט במטה הכללי ביד רמה. התוכניות של צה"ל נכתבו על סמך ידע וניסיון מצטבר של שנים, אבל כבר בהתייעצות הראשונה עם חברי המטה הכללי התייחס הרמטכ"ל בביטול לאפשרות של פעולה קרקעית. הוא לא ניהל דיון של ממש, אלא קבע מראש לאן מועדות פניו של צה"ל. "אנחנו הולכים למערכה באש עד שייאמר אחרת", קבע ללא שום סימני שאלה. "מערכה באש" היא הכינוי המקובל בצה"ל ללחימה המבוססת על הפעלת אש מרחוק - בעיקר באמצעות חיל האוויר וארטילריה.

למרות עמדתו הנחרצת של חלוץ אמר סגן הרמטכ"ל אלוף משה קפלינסקי: "אנחנו צריכים לדעת שבהיגיון שלנו מיד אחרי תקיפה אווירית (לפי רעיון 'שוברת הקרח') בא 'מי מרום'." ראש אגף המבצעים אייזנקוט הוסיף כי צה"ל צריך להיות מוכן לביצוע "מי מרום" עד יום ראשון בשעה 12 בצהריים. "יש חמישה ימים להכין את הכוחות ולא להיכנס פנימה במסלול של התקלויות בעקבות אירוע לא מתוכנן", אמר. "אני ממליץ לא לדבר בסיסמאות של all out אלא אם מכינים את 'מי מרום'. צהל צריך להיות מוכן מיום ראשון ואם לא יהיו תנאים נוחים נדחה את זה." "ומה עד אז?" שאל סגן הרמטכ"ל.

"'שוברת הקרח' ומוכנות עד הערב לתקיפת יעדי תשתית", השיב ראש אגף המבצעים. "צריכה להיות מוכנות ל'שוברת הקרח' מהיום בלילה, והמוכנות הקרקעית היא מיום ראשון. אני לא אשמח להפעיל את זה, אבל צריך להיות בנויים לכך", אמר אייזנקוט והוסיף - ספק לעצמו ספק לעמיתיו: "אסור לפעול מתוך כעס." הוא הציע לעצור ולחשוב לפני שפועלים, אבל חלוץ דהר קדימה כשהוא דבק בתפיסה שלו שצריך לגרום ללבנון נזק כבד מהאוויר.

האפשרות לגייס מילואים לא עמדה על הפרק. הרמטכ"ל הבהיר שאפילו חציית קו הגבול ברמה הטקטית מחייבת מבחינתו מחשבה. בהשפעת אסון הטנק שעלה על מטען בעקבות החטיפה, הודיע חלוץ כי אין בכוונתו לאשר כניסות לשטח לבנון. "אני לא מאשר בשלב זה שום דבר", הבהיר. הוא לא הסתפק בכך. "את כל הכוחות שלנו שנמצאים בפנים צריך להוציא החוצה בשביל לתת לעצמנו זמן לחשיבה מסודרת. לא להתנהל פה בכל מיני שיטות כאלה ואחרות", אמר לאלוף פיקוד הצפון. "כשנגיע קרוב לסיום המהלך שאני רוצה לעשות ניישר את קו הגבול. ליישר את הקו זה בסך הכל לקחת D-9 (דחפור כבד)."

אף לא אחד מהאלופים שהשתתפו בדיון, גם לא אלה שצמחו בכוחות היבשה והיו אמורים לדעת כי הריסת קו מוצבי חיזבאללה היא מבצע מסובך מאוד, לא ערער על דבריו של המפקד. הדינמיקה הקבוצתית עבדה. צה"ל לא בזבז זמן והחל לקדם את גישת הרמטכ"ל, שלפיה יש לפגוע קשות בתשתיות של מדינת לבנון. קצינים מחטיבת דובר צה"ל התקשרו למערכות כלי התקשורת והדליפו כי "בדיונים פנימיים" אמר הרמטכ"ל חלוץ שאפשר להחזיר את לבנון עשרים שנה לאחור. לו היה משרד החוץ בתמונה, אולי היתה עולה כבר בשלב הזה ההערכה שהעולם לא יאפשר פגיעה קשה במטרות תשתית לבנוניות.

***

את המלצתו לצאת למבצע אווירי שיהמם את לבנון הציג חלוץ בדיון המכריע בראשות פרץ, שבו גובשה המלצת מערכת הביטחון כיצד על ישראל להגיב לחטיפת שני החיילים. "אני מציע שלבנון תספוג בבטן הרכה, בכלכלה", אמר חלוץ למשתתפי הפורום שהתכנס בשעה שתיים וחצי בצהריים. "אם זה יפתח את הרקטות אני מציע להקפיץ את הלבנונים, שממשלת לבנון תיקח אחריות בסוף", הוסיף בלשון תקיפה. התוכנית המפורטת שלו דיברה על פגיעה בעשרים עד חמישים אחוז מתשתיות החשמל של לבנון. כמו כן המליץ לתקוף יעד אחד בדאחיה, השכונה השיעית של ביירות שבה נמצא "המטה הכללי" של חיזבאללה, את נמל התעופה של ביירות ותשתיות דלק ותחבורה. היתה לרמטכ"ל עוד בקשה: "אנחנו רוצים זמן." הוא היה מעוניין שצה"ל יפעל ללא מגבלה של לוח זמנים שנקבע מראש.

נוסף על חלוץ השתתפו בדיון סגנו קפלינסקי, ראש אגף המודיעין אלוף עמוס ידלין, מפקד חיל הים אלוף דודו בן-בעש"ט, ראש אגף המבצעים אייזנקוט, אלוף פיקוד העורף גרשון (ג'רי) יצחק, ראש השב"כ יובל דיסקין, ראש המוסד אלוף במילואים מאיר דגן ובכירים במשרד הביטחון. המפגש נערך בחדר דיונים רחב ידיים ליד לשכת שר הביטחון. רמקולים דקיקים דמויי חוטים השתלשלו מהתקרה והקליטו כל מילה. עובדות לשכת השר העמיסו על השולחן מגשים עמוסים בשתייה קרה, קפה ובורקסים.

"אנחנו נמצאים באירוע אזורי", אמר ראש אמ"ן ידלין בפתח הדיון. "אף צד עדיין לא שלף את הקלפים. הקלף החזק שלהם הוא טילי פאג'ר 3 ופאג'ר 5, שנמצאים בכוננות. יש להם גם טילים בעלי טווח ארוך יותר." אייזנקוט הציג את התכלית האסטרטגית של הפעולה. "אנחנו רוצים לעצב כללים חדשים בנושא חטיפות תוך תביעת אחריות מדינתית מלבנון ופגיעה בארגון הטרור חיזבאללה", הסביר. "הרעיון הוא לתקוף במשולב גם את חיזבאללה וגם את התשתיות הלבנוניות, על מנת להרתיע את חיזבאללה ולהניע את השלטון הלבנוני לקחת אחריות. ההבנה היא שאם נתעמת מול ארגון חיזבאללה, הוא יגיב. אם נתקוף תשתיות, זה יוצר דילמה."

"כבר נתנו הנחיה לתקוף הלילה את תשתית החשמל של לבנון", המשיך ראש אגף המבצעים, אבל הרמטכ"ל תיקן את דבריו: "זו לא הנחיה אלא רק המלצה שלנו (לדרג המדיני)." חלוץ הוסיף: "ההיגיון שלנו כפול, גם מול חיזבאללה וגם מול ממשלת לבנון. האמירה שלנו היא 'ממשלת לבנון', אבל הפעולה - גם וגם. למה גם וגם? כי לא יעלה על הדעת שלא נתקוף מטרות חיזבאללה."

אייזנקוט חזר בדיון על כך שצה"ל אינו ממליץ לתקוף את מערך רקטות הפאג'ר לפי תוכנית "משקל סגולי", כפי שהבהיר חלוץ בהתייעצות המצומצמת עם פרץ שנערכה קודם לכן. ראש אגף המבצעים נימק זאת בכך שהיכולת להשמדת הפאג'רים היא מוגבלת. "לכן, אם תהיה תקיפה בכפרים, הדבר יביא לפגיעה בעומק מדינת ישראל", אמר.

פרץ התפלא. "ואם נתקוף את שדה התעופה לא יהיה עלינו ירי?", תהה.

ראש אגף המבצעים השיב: "אני חושב שפחות."

פרץ התעקש. "למה חיזבאללה, שרוצה להצטייר כמגן לבנון, לא יגיב בכל הכלים שברשותו כשתוקפים את שדה התעופה?", אמר.

"השאלה במקום", שיבח חלוץ את שר הביטחון.

"מבחינתי", הוסיף פרץ, "הכי חשוב אם נצליח למנוע ירי לעבר ישראל או לפחות למנוע חלקית, כי אם נתקוף בשדה התעופה ונחטוף חזק בעורף אז נהיה בנחיתות." שוב זכה למחמאות מהרמטכ"ל. "מאה אחוז, זו תשובה נכונה", אמר חלוץ, אבל מיד הוסיף: "אני מניח שאם נתקוף את מערך החשמל הם ישגרו טילים, ואז יהיה נכון לתקוף (את הפאג'רים)", תקיפת רקטות הפאג'ר, הסביר הרמטכ"ל, כרוכה בפגיעה באזרחים בלתי מעורבים, כהגדרתו. "לנו יש לגיטימציה לעשות זאת רק אם יירו עלינו קודם. הלגיטימציה היא כלי חשוב, כי טעות כמו כפר-קנא תעצור את ההתגלגלות."

חלוץ דיווח כי על פי הערכות חיל האוויר, מספר האזרחים הלבנונים שייהרגו בתקיפת הפאג'רים יכול להגיע לחמש מאות. לאמיתו של דבר, ההערכות הריאליות דיברו על מאתיים עד שלוש מאות הרוגים, ואילו המספר חמש מאות צויין כהערכה בעלת בסבירות נמוכה. ייתכן כי השימוש בהערכה המופרזת נועד לשכנע את פרץ לאמץ את עמדת הצבא. "יש גישה שאומרת לעשות תקיפה מקדימה כנגד הפאג'רים, ויש גישה שאומרת שנפעל נגד מטרות תשתית, ורק אם הם יירו לעומק ישראל אז נתקוף את הטילים", המשיך הרמטכ"ל. לעומתו, ראש המוסד סבר שאם מחליטים לפעול, יש לתקוף את הרקטות מיד. "אנחנו צריכים בהזדמנות הזאת לעשות משהו אחר" אמר דגן, ובכך סימן את עצמו כבעל עמדה שונה מזו של בכירי צה"ל שדיברו כמעט באותו קול. תמציתי מכולם היה סגן הרמטכ"ל קפלינסקי, שסיכם את עמדתו בארבע מילים בלבד: "אני מסכים עם הרמטכ"ל".

ראש המוסד המשיך: "צריך לצאת ממסגרת התגובות הרגילות. אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לשובר שיוויון. התחושה שלי היא שאת מה שמוצע כבר עשינו בלבנון יותר מפעם אחת. אנחנו יודעים איך הוא מתגלגל ולאיפה הוא מגיע. אם נלך כך אני מצפה שנתדרדר לעימות ארוך, והפוטנציאל לפגיעה בעורף רב. במצב כזה נגיע לאותה נקודה בעוד שבוע עד עשרה ימים. זה כמעט ודאי יקרה. אם ככה, בואו נפתח כל מה שיש לנו מול חיזבאללה, כולל מטרות טק"ק (טילי קרקע-קרקע)."

דגן התייחס גם לתוכניות של צה"ל לפגוע במטרות תשתית בלבנון. "העולם לא יאפשר לנו לפגוע בממשלתו של פואד סניורה", העריך. "מדינות המערב לא יישבו בשקט וייתנו לנו לפעול נגד תשתיות, שהן שילמו עליהם במסגרת שיקום לבנון." ראש המוסד היה למעשה הראשון שהציג גם את הפן המדיני. הוא גם היה היחיד שהעלה את האפשרות של דחיית התגובה הישראלית ביום-יומיים כדי להכין את העורף. כמו כן המליץ ראש המוסד לנצל את ההזדמנות כדי לתקוף מטרות בסוריה (הצעה שלה התנגדו בתוקף כל בכירי צה"ל שהשתתפו בדיון).

גם ראש השב"כ דיסקין תמך בביצוע תוכנית "משקל סגולי" לתקיפת רקטות הפאג'ר. הוא תהה מדוע מגדיר חלוץ את האזרחים שעלולים להיהרג בתקיפה כ"בלתי מעורבים". "אם מדובר באנשים שייפגעו בגלל שהם מאכסנים בבתיהם טילים אז הם מעורבים, ועוד איך", אמר. "אני גם הולך עם השר על יתרון ההפתעה. אנחנו הולכים לספוג, אבל צריך לתקוע אותם."

בעיית הקטיושות עלתה בדיון, אך לא זכתה לתשומת לב ראוייה. מי שהציב את תמרור האזהרה הזה היה חלוץ עצמו, שהבהיר בצורה ברורה אך תמציתית כי צה"ל אינו יכול להשמיד מהאוויר את הרקטות קצרות הטווח. הן נמצאות באזורים הקרובים לגבול, וכיוון שמדובר בסך הכל בצינורות שיגור לא בולטים, אין אפשרות לתקוף אותן באמצעות כלי טיס כמו את משגרי הפאג'ר הגדולים. איש לא שאל את השאלה המתבקשת: מה עושים בכל זאת נגד מערך הקטיושות האדיר?

היחיד שהזכיר בדיון את האפשרות של מהלך קרקעי בדרום לבנון, בהתאם לתוכנית המבצעית של צה"ל, היה ראש המטה המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון אלוף במילואים עמוס גלעד. בפתח דבריו אמר גלעד כי גם הוא מתנגד לתקיפת תשתיות בלבנון. פרץ קטע אותו באי-נחת, עדות למתיחות ביניהם שהחלה עוד לפני המלחמה. "מה לא לעשות כולם יודעים. השאלה היא מה כן", אמר שר הביטחון בקוצר רוח. גלעד השיב: "צריך להתכונן למלחמה ארוכה. אנשים יעזבו את הבתים שלהם בצפון. אני מציע שנבחן את הכל שוב. צריכים להיות ערוכים למבצע קרקעי, למרות שזה לא פופולרי." דבריו אפילו לא זכו להתייחסות.

פרץ שמע את העמדות השונות, וסיכם כי המלצת מערכת הביטחון תהיה לתקוף את הפאג'רים כבר בלילה הקרוב. ראשי הצבא, שעמדתם לא התקבלה, לא נעמדו על רגליהם האחוריות. בשלב זה הם השתכנעו בעצמם כי צריך לבצע את תוכנית "משקל סגולי".

"הרקטות ארוכות הטווח הן עניין אסטרטגי", אמר שר הביטחון. "אם יירו עלינו ורק אז נגיב, שוב נצטייר כמי שמגיבים. בסדר עדיפויות בין פגיעה בתשתיות ופגיעה ברקטות, הפגיעה ברקטות היא המהותית. ועם כל הקושי של פגיעה בבלתי מעורבים, צריך לעבור את השלב הזה." פרץ קבע כי מערכת הביטחון לא תאמץ את המלצת הרמטכ"ל לתקוף תחנות כוח ולפגוע קשות בכלכלה הלבנונית, אלא תמליץ לממשלה להסתפק בפגיעה מינורית בתשתיות. "את תחנות הכוח בואו נשאיר למחר", אמר פרץ.

נוכח מתקפת הטילים הצפויה שאל פרץ את אלוף פיקוד העורף האם כשר ביטחון הוא מוסמך להכריז על מצב חירום בעורף. ג'רי השיב כי הכרזה כזו היא בסמכות הקבינט המדיני-ביטחוני. הוא טעה. מאוחר יותר התברר כי לפרץ היתה סמכות להכריז מייד ועל דעת עצמו על מצב חירום למשך עשרים וארבע שעות, ורק אחר כך נדרש אישור של הממשלה. הכרזה על מצב חירום מעניקה למערכת הביטחון שורה של סמכויות כלפי העורף האזרחי, כמו להורות על סגירת מפעלים ומקומות הומים אדם.

גם בדיון הזה הפגין פרץ אינטואיציה בריאה. למשל, כאשר הזהיר כי פעולה מהאוויר בלבד לא תרתיע את חיזבאללה. "בעזה ראינו שגם כאשר הפגיעות בחמאס היו קשות, הן יצרו תחושה שהישראלים לא באים, שהם לא מסתכלים לאויב בעיניים אלא מפחדים", אמר. "רק שילוב של מגע עם המתרחש בשטח ותקיפות מהאוויר יכול ליצור הרתעה." הוא צדק. אבל לשר הביטחון חסר הניסיון לא היתה סמכות טבעית להוביל קו שונה לחלוטין מזה של הצבא, גם אילו רצה לעשות זאת. הוא דחף אמנם לתקיפת הפאג'רים ולא המליץ על פגיעה במטרות תשתית כפי שביקש צה"ל, אבל את הקונספציה של מהלומה אווירית לא היה יכול לשנות מן הבסיס. שר הביטחון נגרר במקום להוביל. וכך, בניגוד לדברים שאמר, החליט להמליץ לממשלה על פעולה מהאוויר בלבד.

גם בנוגע ליעדים של צה"ל בלבנון צדק פרץ, אבל לעמדתו לא היתה השפעה של ממש. "ברור לכולם שלא ננהל מלחמה מול חיזבאללה כדי להחזיר חטופים", אמר. "אני רוצה לסיים את האירוע כך שחיזבאללה יצטער על מה שעשה ולא יחזור על מעשיו. המטרה היא שחיזבאללה יהיה מוכה ונרדף, אבל אין מטרה לחנך את לבנון או את סוריה."

לקראת סוף הדיון ציין פרץ כי פיצוץ הטנק במהלך ביצוע נוהל "חניבעל" הוא בלתי נסבל בעיניו לא פחות מאשר פיגוע החטיפה עצמו. "מה שקרה שם זה תסריט ידוע מראש שכל הזמן צופים אותו", אמר. "כשמתחיל מרדף צריך ללכת בצירים צדדים. אם נשאל עכשיו איך זה קרה שהטנק עלה על מטען, נפגע בגיבוי למפקדים. לכן, נשמור את כל השאלות לשלב מאוחר יותר." בחושיו החדים הוסיף: "אני לא מצליח להבין איך לא הצליחו להגיע לטנק הפגוע עד עכשיו. אם אנחנו חושבים על פעולות מרחיקות לכת בהמשך, ובינתיים טנק עומד במרחק חמש מאות מטרים מהגבול במשך שש שעות ולא מגיעים אליו, אז לא ברור איך נעשה את כל מה שאנחנו מתכננים." השאלה נותרה תלויה בחלל האוויר.

זמן קצר אחרי הדברים האלה של פרץ, הביא מזכירו הצבאי בשורה קשה נוספת: חייל נוסף, השמיני מאז הבוקר, נהרג בגבול לבנון, הפעם במהלך הניסיונות להתקרב לטנק הפגוע תחת מטר של פצצות מרגמה ואש מקלעים. ההרוג נמרוד כהן מהנח"ל, היה בכוח הרגלי שצעד אחרי הטנק ושהה בתוך מוצב חיזבאללה נטוש בעת שספג פגיעה קטלנית.

בשעה ארבע אחר הצהריים ערך הרמטכ"ל חלוץ דיון נוסף שהוגדר כ"חיתוך מצב". ההצעה לגייס מילואים עלתה שוב, הפעם על ידי מפקד זרוע היבשה אלוף בני גנץ. "גיוס מילואים יכול לשרת גם את המוכנות וגם את ההיערכות לשלבים יותר משמעותיים מבחינת אש או אולי אפילו מבחינה קרקעית", אמר גנץ. הגיוס, נאמר בדיון, הוא כמו "נבוט מאחורי הגב" שיאיים על חיזבאללה כבר בשלב התקיפות האוויריות. אבל הרמטכ"ל לא התרשם. הוא דיבר על הגברת הכוננות כדי למנוע חטיפה נוספת והוסיף: "צריך לשנות את מוד הפעולה. אנחנו לא בבט"ש (ביטחון שוטף)." באותה נשימה חזר על ההנחיה ששידרה את ההיפך הגמור: "בעת הזו אנחנו לא עושים מהלכים קרקעיים, לא נקודתיים ולא מקומיים - עד שזה לא עובר דיון ואישור מסודר."

בנוגע לגיוס המילואים אמר חלוץ: "הרעיון המרכזי הוא לא לגייס אוגדה, אלא לעשות את כל ההכנות. לאף אחד אין את הסמכות לגיוס מלבד חטיבת המבצעים." בדבריו התייחס הרמטכ"ל להיתר עקרוני שצה"ל כבר הספיק לקבל משר הביטחון לגייס "עד אוגדה". בעקבות ההוראה של חלוץ אפילו אוגדה 91 האחראית ללחימה בגבול הצפון, אשר שיוועה יותר מכל יחידה אחרת לגיוס אנשי המילואים שלה, לא קיבלה אישור לגייס לא יותר משלושים מילואימניקים מתוך אלף שמשרתים במיפקדת האוגדה. טיפה בים.

כשאירעה החטיפה, היתה עדיין שעת לילה מאוחרת בארצות-הברית. בבוקר התעוררו האמריקנים לחדשות המפתיעות מהמזרח-התיכון. במהדורות החדשות צוטט אולמרט כמי שהפנה אצבע מאשימה לממשלת לבנון ואף שיגר איום כלפי לסוריה. נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש ומזכירת המדינה (שרת החוץ) קונדוליזה רייס מיהרו להתייצב בפומבי לצד ישראל, אבל רייס הבהירה לאולמרט בדיסקרטיות כי פגיעה במשטרו של ראש ממשלת לבנון פואד סניורה אינה באה בחשבון. האזהרה שהפריח ראש המוסד דגן החלה להתברר כמדויקת. סניורה נחשב ליקיר המערב, למרות חולשתו הפוליטית מבית. בתקופת כהונתו נהנתה לבנון מהשקעות מערביות גדולות, שנועדו בין השאר לתמוך בו אל מול הציר האחר בלבנון, זה שמקורב לסוריה ולאיראן.

אולמרט זכר היטב את תוצאות החלטתו לתקוף תחנת כוח בצפון רצועת עזה, בעקבות חטיפת גלעד שליט ב- 25 ביוני. באותו יום אמר לו הרמטכ"ל חלוץ כי חייבים ללמד את העזתים לקח ולהוריד להם את השאלטר. שר הביטחון פרץ הסכים לתקיפה מוגבלת, לכל היותר של שנאי אחד. אולמרט קיבל את המלצתו של חלוץ. שבעה שנאים הושמדו על ידי חיל האוויר, אך ברגע שנפסק החשמל בבתי החולים בעזה החלו להגיע טלפונים נזעמים מוושינגטון ומבירות אירופה. חברת החשמל הישראלית קיבלה משימת חירום: לסייע בשיקום רשת החשמל בעזה באמצעות שנאים חדשים שהועברו לרצועה בבהילות דרך מצרים. הפעם מיהר אולמרט להבטיח מראש כי ישראל לא תפגע בתשתיות של מדינת לבנון.

בלי מחשבה יתרה, ואולי בלי מחשבה בכלל, נוצר מתכון בטוח לכישלון ישראלי. מערכת הביטחון דבקה משעות הבוקר בתפיסה לפיה אפשר להגיע להישגים מרחיקי רק באמצעות חיל האוויר, תוך פגיעה קשה בתשתיות שתחייב את ממשלת סניורה לפעול נגד חיזבאללה. אבל גם לאחר שהתברר כי בגלל שיקולים מדיניים אין אפשרות להפעיל לחץ ישיר על ממשלת לבנון, נותר בעינו רעיון המהלומה האווירית. לעומת זאת נדחה על הסף המהלך המתבקש של גיוס מילואים כהכנה לפעילות קרקעית אפשרית וכאמצעי להפעלת לחץ על חיזבאללה.

אילו היה לראש הממשלה או לשר הביטחון ניסיון ביטחוני משמעותי, כמו בתקופת כהונתם של אריאל שרון ושאול מופז, הם היו מכירים את תוכנית "זמן יקר" של צה"ל לאימון בסיסי מזורז של חיילי המילואים ולהשלמת הציוד החסר במחסני החירום במקרה של התרעה על מלחמה. את התוכנית אפשר להשלים בתוך ימים ספורים, וזה היה בדיוק הזמן להוציא אותה אל הפועל כפי שהציע אייזנקוט בדיון הראשון שנערך במטה הכללי לאחר החטיפה. אבל אולמרט ופרץ לא התעניינו במצבו של מערך המילואים האדיר והמוזנח. השילוב של רמטכ"ל בעל ביטחון עצמי בשמיים ואמונה יתרה בכוח האווירי, שאינו מכיר מספיק את צבא היבשה ושל דרג מדיני חלש ובלתי מנוסה, ניבא רעות.

 

לפרק הראשון "חייבים לעצור הכול"

 

 

 

 

 

 

"אש על כוחותינו, כך הכשלנו את עצמנו במלחמת לבנון השנייה" מאת עמיר רפפורט בהוצאת ספרית מעריב, עורך יואב קרן, עיצוב עטיפה: יורם נאמן/יעל רשף (על פי צילום של חיים אזולאי), 382 עמודים.

 

***

תמונות:
הרמטכ"ל חלוץ עם אלוף פיקוד הצפון אודי אדם (צילום: ראובן קסטרו)
ראש אגף המודיעין אלוף עמוס ידלין (צילום: דובר צה"ל)
ביקור ראש הממשלה ושר הביטחון במטה מטכ"ל (צילום: דובר צה"ל)
טנקים בגבול לבנון (צילום: AP)

אולי יעניין אותך גם

דניס הופמן, Dell Technologies. צילום: באדיבות החברה

חברת Dell טכנולוגיות חודרת לתחום הטלקום

תבנה רשתות תקשורת 5G למפעילים. פתרונות התשתית והשירותים החדשים יאפשרו לספקי התקשורת לפרוס ולנהל באופן אוטומטי אלפי מכשירי קצה, רשת ואחסון על פני מספר מיקומים