ישראל תחת מתקפה, ומערכת הביטחון משותקת

ראשי מערכת הביטחון והתעשיות התאספו בסלון האווירי בסינגפור, לשם התנקזו הידיעות הרעות והרבה מתח. המתקפה על נציגויות ישראל יכולה להיות הפרומו לקראת מה שיתרחש באביב ובקיץ, אבל מערכת הביטחון משותקת, בגלל הוויכוח על התקציב. עמיר רפפורט, עם טור מדאיג מסינגפור המהממת

שר הביטחון, אהוד ברק, היה בעיצומן של פגישות עם גורמים בכירים בסינגפור, כאשר הגיעו ביום שני הידיעות על הפיגוע בניו דלהי ועל ניסיון הפיגוע באנשי השגרירות בגאורגיה. ברק קיבל עדכונים של כמה דקות, והמשיך בפגישות. בהמשך השבוע נודע גם על תכנית הפיגוע בבנגקוק, שנכשלה, ככל הנראה בשל תאונת עבודה. זה כבר הספיק כדי להגדיש את הסאה: ישיבה מיוחדת של הקבינט המדיני-ביטחוני כונסה.

למרות שבכל הנוגע לחקירת האירועים השונים, עדיין רב הנסתר על הגלוי, השורה התחתונה כבר ברורה: ישראל נמצאת תחת מתקפה. האיראנים והחיזבאללה חדורי רצון לנקום, ובראייתם יש להם סיבות טובות לגבות מחיר כבד (החל מחיסול עימאד מורנייה, שיום מותו צוין השבוע, ועד להתנקשויות ולפיצוצים המסתוריים באתרי הגרעין בטהרן). היה יכול להיות השבוע הרבה יותר גרוע. ויהיה יותר גרוע.

כפי שזה נראה כרגע, העימות הישראלי-איראני רחוק מלמצות את עצמו. בנוסף, יש סיכוי סביר שניסיונות שמתבצעים בימים אלה על ידי ארגונים פלשתיניים לחטוף חייל, שיחליף את מקומו של גלעד שליט בשבי - יישאו בסופו של דבר פרי. ואם זה יקרה, לא מן הנמנע שישראל תפלוש לרצועת עזה מתוך מטרה למוטט את שלטון החמאס, הפעם. כל התפתחות אזורית עלולה להצית את הרוחות המשלוהבות במצרים ממילא, ולסכן את יציבות השלטון שם, וכתוצאה מכך גם את הסכם השלום השברירי איתנו.

ואם כל זה לא מספיק, עוד לא הוזכרו כאן הסיכויים להתלקחות בצפון, כתוצאה מפעולת מנע של ישראל בשל ארועים לאורך הגבול ברמת הגולן, במקביל לקריסת השלטון של בשאר אסד בסוריה.

משבר מנהיגות

עכשיו, אפשר לקחת נשימה עמוקה. אין הכרח שאף אחד מהתרחישים האלה אכן יתרחשו במהלך החודשים הקרובים. גם לא בטוח שישראל תצא לתקוף את מתקני הגרעין של איראן לפני שהאיראנים יעבירו את הצנטריפוגות שלהם למתקנים תת קרקעיים בקיץ. אבל יכל להיות שזירה כלשהי תתפרץ. הסבירות למלחמה בהחלט אינה נמוכה. ומה הייתם מצפים ממערכת הביטחון שתעשה בתקופה כזאת, עם תחזית קודרת וסוערת לא רק באתר של השירות המטארולוגי בסוף השבוע? שתתכונן במלוא המרץ לכל תרחיש של איום. שכל תשומת הלב תופנה לאימונים, להצטיידות בכל הציוד הדרוש.

אז זהו, שלא. אפשר להגיד שהמערכת די משותקת, בגלל הוויכוח על תקציב הביטחון. בצד החיובי אפשר לציין כי בתהליך ארוך, שהחל מיד אחרי מלחמת לבנון השנייה, צה"ל שיפר את רמת הכשירות והמוכנות שלו בצורה דרמטית. הצד הפחות נעים הוא שצה"ל ומשרד הביטחון בלחץ. צריך לבנות כוח מול החזית הדרומית, בפעם הראשונה מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, צריך להיערך למתקפה מסיבית על העורף, שמופיעה בכל תרחיש של מלחמה (כולל ירי על תל אביב רבתי, הפעם), צריך להכין את תכניות התקיפה מול איראן (בהנחה שיש כאלה), ועוד ועוד.

אבל דווקא בשבועות האחרונים הרוח הנושבת היא משתקת. רק חלק מהלחץ מגיע לידיעת הציבור הרחב, כמו ההחלטה להקפיא את את ההזמנות של פרויקט טנק המרכבה ונגמ"ש הנמ"ר (שנחשפה באתר זה) או ההאשמה שנויה במחלוקת של מפקד האוגדה תא"ל אהרון חליווה כלפי המילואמניקים, לפיה "בגלל שהפגנתם בקיץ, אין לנו כסף לטילים" (עוד חשיפה שלנו, אם תורשה טפיחה עצמית נוספת על השכם).

הלחץ הורגש השבוע היטב גם בסלון האווירי של סינגפור.

אחות לישראל 

סינגפור זכתה לחשיפה ציבורית גדולה כאשר אירחה את הגמר של הריאליטי המוצלח "המירוץ למיליון". מבחינת מערכת הביטחון הישראלית, היא מקום מוכר כבר הרבה מאוד שנים. העובדה שגם שר הביטחון, גם מנכ"ל המשרד, גם מפקד חיל האוויר וכל הצמרת של התעשיות הביטחוניות (אפילו הבעלים של אלביט מערכות, מיקי פדרמן, הגיע) התייצבה בהרכב מלא, בלי פתק מהרופא או אישור היעדרות מהבוס, מעידה על החשיבות של המדינה הקטנטנה הזאת.

עם 670 קמ"ר בסך הכל, גורדי שחקים מרהיבים ותוצר לאומי של למעלה מ-50 אלף דולר לנפש ומדינות עולם שלישי מכל עבר, סינגפור היא במידה רבה מדינה אחות לישראל. 4.5 מיליון תושבים. הסדר, הניקיון, המשמעת, מהפנטים. שפה רשמית אנגלית. העיר-מדינה היא דיקטטורה נאורה, קפיטליסטית, שגורמת לציבור לאהוב את השלטון מתוך יראה ולא מתוך פחד. הסלון האווירי התנהל השבוע באולם מתוקתק בפאתי שדה התעופה של סינגפור.

כרגיל, התעשיות הביטחוניות של ישראל עוררו התעניינות רבה בקרב הקונים מארצות אסיה – האזור הכמעט יחיד בעולם שאינו סובל מדעיכה כלכלית (אבל סובל, בעיניים ישראליות, מתחרות גוברת מצד חברות אמריקאות ואירופאיות, שמתסערות עליו, כיוון שאינן מסוגלות למכור בבית). באופן חסר תקדים, תשומת הלב העיקרית של ראשי התעשיות הביטחוניות הייתה מופנית הפעם לבכירי צה"ל ומערכת הביטחון, לא פחות מאשר ללקוחות הזרים.

הסלון היווה מפגש ישיר ראשון מסוגו בתקופה האחרונה בין בכירי משרד הביטחון וצה"ל מצד אחד, ובכירי התעשיות הביטחוניות מצד שני. במפגש הזה, המתח יצא החוצה, על רקע הקפאה של פרויקטים. הרבה פרויקטים, לא רק המרכבה והנמ"ר, גם פרויקטים שהציבור אפילו אינו יודע על עצם קיומם. בכירי התעשיות הביטחוניות ביקשו לשחרר תקציבים לפרויקטים. אנשי משרד הביטחון אמרו: אנחנו לא יכולים.

כאשר מפקד חיל האוויר, אלוף עידו נחושתן, הגיע, למשל, לביתן של רפאל, ניתן היה להרגיש את המתח באוויר. מנכ"ל החברה, אלוף (מיל) דידי יערי, וראשי חטיבת הטילים, הקיפו אותו כטבעת.

כיפה בלי ברזל?

הפרוייקטים העיקריים שרפאל מפתחת עבור חיל האוויר דווקא מוכרים: מערכת כיפת ברזל ליירוט רקטות קצרות טווח ומערכת "שרביט קסמים" ליירוט בטווחים בינוניים (בשיתוף עם רייתיאון האמריקית). כאשר אנשי רפאל דיברו על הקפאות התקציבים עם נחושתן, אפשר לתמצת את תשובתו במשפט אחד (שלא נאמר בדיוק במילים האלה): אין לנו כסף אפילו בשביל לטוס. מה אתם רוצים ממני.

והנה הזדמנות לעשות קצת סדר בפרסומים על סוגיית "כיפת ברזל": בתחילת השבוע פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי שתיים מתוך ארבע הסוללות שאמורות לקום בשנים הקרובות (בנוסף לשלוש שכבר קיימות) יבוטלו עקב קיצוץ תקציב הביטחון. זה פרסום מוזר, בין אם הוא נכון ובין אם לא, שכן את ארבע הסוללות האלה מממנים במלואן האמריקאיים. אם ישראל לא תבנה את כולן, הם ייקחו בחזרה את הכסף.

מה שכן, חשוב לדעת, כי גם אם יהיו בעוד שנתיים 7 סוללות "כיפת ברזל", ספק אם יהיה להן מספיק מיירטים כדי להתמודד עם כמות הטילים העצומה של המדינות והארגונים סביבנו (מיהו אמר רק באחרונה את המספר 200 אלף? כן, ראש אמ"ן בעצמו, האלוף אביב כוכבי).

עוד חשוב לדעת כי לפי התרחישים המבצעיים ישראל זקוקה ל-13-14 סוללות, כדי "לכסות" את הארץ. בתרחיש של מלחמה הסוללות הראשונות יילכו להגנת בסיסי חיל האוויר ולא להגנת העורף. זהו.

מסינגפור אהוד ברק המשיך לפגישות מדיניות וביטחוניות ביפן. בתחילת השבוע הבא כל ראשי מערכת הביטחון והתעשיות כבר יהיו בחזרה בארץ.

הפסד ורווח

ולסיום, ההחלטה על זהותו של מטוס האימון המתקדם הבא של חיל האוויר התקבלה בשעות הצהריים. משרד הביטחון בחר לרכוש כ-30 מטוסים מדגם אמ-346 מתוצרת איטליה. האיטלקים הבטיחו בתמורה לבצע עסקאות של רכש גומלין בשווי של כמיליארד דולרים. מי שתרוויח מהעסקה היא התעשייה האווירית. האיטלקים התחייבו האיטלקים לרכוש מטוסי שניים עד ארבעה התראה מוקדמת מתוצרתה. 

המתחרים, הדרום קוריאנים, ככל הנראה יחליטו להקפיא את הרכש הביטחוני מישראל, לפחות לתקופה הקרובה, כעונש. לאורך התהליך הם טענו כי מדובר ב"משחק מכור" שנסגר מאחורי גבם. מי שתפסיד מההחלטה תהיה חברת רפאל. בסיאול תכננו לרכוש כמה עשרות טילים מדגם "ספייק" מתוצרתה. ייתכן שהדרום קוריאנים שכבר הביעו התעניינות ברכישת מערכת ההגנה האווירית "כיפת ברזל", יחליטו לסגת ויקפיאו את הנושא - לפחות לזמן הקרוב.

לכל הטורים של עמיר רפפורט

***
בתמונות:
שר הביטחון, אהוד ברק, עם מנכל תע"ש, אבי פלדר וסמנכ"ל המחקר דני פרץ, בביתן תעש

מח"א בשיחה צפופה עם צמרת רפאל  
מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל רפאל

צילומים: עמיר רפפורט