ישראל ומכרז הלווייניים של קוריאה הדרומית

במדינה האסייתית החליטו לפתח את מערך לווייני הריגול שלהם. האם לישראל, על שלל הטכנולוגיות שמפותחות בה, יש מקום במכרז שייצא בעתיד הקרוב?

קוריאה הדרומית החליטה לבנות חמישה לוויני ריגול ולהכניס אותם למסלול עד 2022. זאת, במטרה לשפר את יכולות המודיעין וההתרעה מול קוריאה הצפונית. כך לפי דיווח באתר yonhapnews.  היקף התכנית מוערך ב928 מליוני דולרים. הלוויינים עתידים להשתלב במערכת ההגנה האווירית שהמדינה מפתחת תחת המותג KAMD. לפי הדיווח מדובר בלווייני מכ"מ SAR או בלוויניים אופטיים EO-IR.

תעשיית החלל של קוריאה הדרומית הפכה למציאות בשנת 1989 בהובלה של משרד המדע והטכנולוגיה במדינה [כמו בישראל, אבל יחי ההבדל הקטן…]. התכנית לשיגור לוויינים החלה בסוף שנות ה-90 עם שיגורו של הלווין KOMPSAT-1. ב-2006 שוגר KOMPSAT-2. שניהם לווינים אופטיים. ב-2012 שוגר KOMPSAT-3, גם הוא אופטי. ואם תהיתם, אין KOMPSAT-4 בסדרה. למה? כי למילה  4 - "sa" בסינית - יש משמעות כפולה, אחת מהן היא 'מוות' או 'חוסר מזל' (דומה למספר 13 בתרבות הנוצרית). הלווין הבא ששוגר לפני שנה באוגוסט הוא לווין מכ"מ SAR בשם KOMPSAT-5.

על פיתוח הלוויניים אחראית סוכנות מחקר-חלל בשם Korean Aerospace and Research Institute. לקוריאה הדרומית הייתה אפילו תכנית חלל שכללה הכשרת אסטרונאוטים. התכנית נסגרה מטעמי מחסור בתקציב.

בבניית הלווינים של קוריאה הדרומית השתתפו גם חברות זרות מארה"ב, גרמניה וצרפת. אחת מהם היא  AIM INFRAROT-MODULE GmbH הגרמנית שפיתחה חיישן אינפרא-אדום מקורר בשם KISS. את מכ"מ ה-SAR של הKOMPSAT-5 פיתחה חברת Alcatel Alenia, עכשיו תחת המעטה של Thales. קוריאה הדרומית גם הייתה המדינה השנייה בעולם שאפשרה כבר ב-1996 שידורים טלוייזיה דיגיטליים באמצעות הלווין Koreasat-2.

קוריאה הדרומית פיתחה גם משגר משלה תחת המותג KSLV או Naro בשיתוף רוסיה. עבור הפרויקט נפתח מרכז חלל במדינה תחת המותג NARO שכולל מספר מתקנים באי Goheung שנמצא במרחק של כ-500 ק"מ מסיאול. בניית המרכז החל ב-2005 בעלות משוערת של 250 מליוני דולרים. ראוי לציין כי כל הלווינים הדרום קוריאנים שוגרו על גבי טילים רוסיים. מי שמעוניין במידע מפורט יותר על תעשיית החלל של קוריאה הדרומית יכול לקרוא את הספר Emerging Space Powers (עמודים 487 - 542).

ניחוש על המתמודדות

לפי פרסומים ברשת, קוריאה הדרומית טרם הוציאה RFP בנושא, וכרגע מדובר בהחלטה ממשלתית להקצות תקציב. על המכרז העתידי צפויות, כנראה, להתמודד תעשיות מישראל, גרמניה, צרפת וקנדה. בהקשר הלווין האופטי, קוריאה הדרומית החלה בפיתוח משותף של טכנולוגיה יחד עם איחוד האמירויות הערביות בשם Satrec Initiative. לפי פרסום באתר janes.com, מדובר בלוויין קטן בשם SpaceEye-X שמציג רזולוציה גבוהה של 0.5 מטרים. קוריאה הדרומית רכשה בעבר גם טכנולוגיה אופטית מחברה גרמנית בשם Astrium GmbH.

לגבי מכ"מ ה-SAR, דיווח באתר spacedaily חושף כי חברת איירבוס זכתה בחוזה לפיתוח האנטנה של המכ"מ החדש של קוריאה הדרומית בשם Kompsat-6 שאמור להיות משוגר ב2019. החברה האירופאית תשמש קבלן משנה של חברת LIG Nex1, קבלן ביטחוני מוביל בקוריאה הדרומית הפועל כחטיבה של חברת LG.  לאיירבוס יש ניסיון בלוויני מכ"מ SAR, בין היתר בזכות פיתוח הלוויינים TerraSAR-X ו-TanDEM-X. מול איירבוס סביר להניח שיהיה אפשר למצוא את Thales Alenia Space, תעשייה אווירית וחברת MDA Corp הקנדית מתמודדות על המכרז.

נקודה נוספת ששווה להזכיר בהקשר לווייני ריגול היא היתרי ייצוא. בעיקר סביב רכיבים אמריקאים בעגה מקצועית, קוראים לזה ITAR. זהו הסכם שאומר שכל מכירת טכונלוגיה אמריקאית רגישה, טעונה אישור של הממשל. כלומר, מספיק שיש בלווין בורג אמריקאי, צריך אישור ממשרד ההגנה של ארה"ב. כאשר צרפת רצתה למכור לא מזמן לוויני ריגול לאיחוד האמירויות הערביות, ארה"ב עשתה לה חיים קשים. תזה אחת טוענת שארה"ב השתמשה ב-ITAR באותו מקרה כדי לנסות להטות את המכרז לטובת לוקהיד מרטין האמריקאית. בסופו של דבר, לאחר שנה של המתנה, האישור ניתן וצרפת נשמה לרווחה.

אבל האירוע הזה השאיר צלקות בקהילה הבינלאומית, ומאז מדינות נזהרות לא לקנות לוויינים שפועלים תחת ITAR. כנראה שכך גם תפעל קוריאה הדרומית. לכן לא סביר שנראה חברות אמריקאיות מתחרות על חמשת הלוויינים העתידיים. ידיעה מעניינת בהקשר זה פורסמה ברויטרס. באותה כתבה פורסם שבמסגרת עסקת מטוסי ה-F35 שדרום קוריאה רוצה לעשות עם לוקהיד מרטין, האחרונה תקנה לראשונה לווין אירופאי מתוצרת Thales. נזכיר שלוקהיד מרטין בעצמה מייצרת לוויניים. אם היא קונה לקוריאה הדרומית לוויין אירופאי, זה אישוש לטענה שהאחרונה רוצה להימנע מפיקוח של ITAR.

הזווית הישראלית

לתעשייה הישראלית יש ניסיון בפיתוח לוויני מכ"מ SAR וגם לוויינים אופטיים. באפריל האחרון שיגרה ישראל את לווין המכ"מ "אופק 10" או בשמו האחר TecSAR-2.  המכ"מ הוא פרי פיתוח של מפעל אלתא של תע"א. פרסמנו בעבר ראיון מורחב עם ד"ר אורי נפתלי, המהנדס הראשי של מערכת.

הדימיון בין ישראל לקוריאה הדרומית מתבטא בצרכים מבצעיים. שתי המדינות רוצות לעקוב אחרי הפעילות הגרעינית של השכנים ושתיהן מוטרדות מטילים, בין שמדובר בטק"ק או טק"א. לווייני ה-SAR הישראלים מצטיינים בעיקר בגודל הקטן שלהם, וביכולת שלהם לנוע יחסית מהר במסלול בחלל. הרעיון בלווין הישראלי הוא לעבור מעל המטרה בתכיפות גדולה ולצלם ברזולוצייה גדולה. ישראל מתמודדת עם מטרות דינמיות שקצב שינוי המיקום שלהן מהיר. לוויני SAR אחרים בעולם מצלמים שטחים גדולים יותר, אבל זזים יותר לאט. גם בקוריאה הדרומית רוצים לדעת מה הצפון עושה עם המשגרים הניידים.

יחד עם זאת, עמדת המיקוח של ישראל מול קוריאה הדרומית 'לא משהו' , וגם זה בלשון המעטה. לפי דיווח באתר "הארץ", נפח הרכישות הביטחוניות מצד קוריאה הדרומית בישראל עמד על ממוצע של 280 מליוני דולרים בשנה עד 2011. אבל ישראל עשתה כמה החלטות שאיימו על הקשרים בין המדינות. נתחיל במטוסי אימון לחיל האוויר הישראלי. קוריאה הדרומית מייצרת מטוס אימון מסוג T-50. היא מאד רצתה שטייסי חיל האוויר ישתמשו בו, אבל ישראל הלכה על ה"לביא" האיטלקי.

ספינות? בבקשה. קוריאה הדרומית טובה גם בייצור ספינות מלחמה באמצעות מספנה של חברת Daewoo.  גם כאן, ישראל התכוונה לרכוש את הספינות שיחליפו את ספינות הסער הקיימות, אבל בסוף החליטה ללכת על מוצר גרמני. אין ספק שבקוריאה הדרומית הדברים נרשמו באותו יומן שבו תרשם גם עסקת הלוויינים.

אבל, ויש אבל, היחסים עם קוריאה הדרומית מגיעים רחוק אל תוך העבר. רחוק מאד. רשמית, הם התחילו ב-1962. אבל לא רשמית, הם התחילו במלחמת קוריאה שהתקיימה בין השנים 1950 - 1953 בין הצפון לדרום. אז, ראש הממשלה היה דויד בן גוריון, והוא תמך בקוריאה הדרומית בהיותה של ישראל מזוהה עם הגוש המערבי תחת ארה"ב (מלחמה קרה, זוכרים?).

לפי מאמר שכתב Young Sam Ma, שגריר קוריאה הדרומית בישראל מאז 2008, בן גוריון אפילו רצה לשלוח חיילים מצה"ל שילחמו לצד החיילים של קוריאה הדרומית. לבסוף החליטה ממשלת ישראל לשלוח עזרה בדמות מוצרים רפואיים ואוכל בשווי, אז, של 100,000 דולרים. גם לאחר המלחמה ההיא, ישראל נתנה לקוריאה הדרומית תמיכה שלא תסולא בפז באו"ם במגוון מאמצים דיפלומטיים לאורך השנים.

איך אירועי העבר מתקזזים עם העסקאות הביטחוניות שלא יצאו לפועל, אפשר רק לנחש. אבל אין ספק שישראל תהיה גורם משמעותי במכרז העתידי על הלוויינים. הן בשל היכולות המבצעיות, והן בשל ההיסטוריה המשותפת ומתאר האיומים הזהה.

אולי יעניין אותך גם