"יותר כלים הנדסיים מאשר טנקים"

תא"ל משה שלי, קצין הנדסה ראשי בצה"ל, בראיון מיוחד לישראל דיפנס

מטענים: בכל משימה של פתיחת ציר ובכל פינת רחוב בלחימה האורבאנית, בזירת לבנון או בגזרת רצועת עזה, מצפה לכוח צה"ל מטען כלשהו. מוקשים, מטעני צד, שמופעילים על ידי פס דריכה או בהפעלה אלחוטית מרחוק, ו"מטעני קלע", שיכולים לעוף אפילו למרחק של כמה עשרות מטרים, לעבר מטרה כלשהי.

"המטענים עשו מהפיכה בשדה הקרב", אומר תא"ל משה שלי, שסיים את תפקידו כקצין הנדסה ראשי בצה"ל, בראיון מיוחד לישראל דיפנס. "במידה רבה, בגללם הופר איזון שמחייב את ההנדסה הקרבית להימצא כיום לא רק באירועים קלאסיים של התמרון, אלא בכל שלביו.

"המאפיין העיקרי של הזירה שלנו זה העצמה של הכלים ההנדסיים בשדה הקרב. זה נובע מהאופי של האויבים שלנו ומכך שטכנולוגיה פשוטה מסוגלת לגרום נזק מאוד כבד לכלים משמעותיים. ניתן לשבש את התמרון כיום באמצעות טכנולוגיה פשוטה בכמות גדולה.

"במלחמת העולם השנייה, למשל בנחיתה בנורמנדי, הסד"כ ההנדסי היה קטן אבל רלוונטי להתגברות על מכשולים כמו גדר או גשר. אחרי שכוח כלשהו עבר את המכשול הוא היה יכול לרוץ קדימה - עד למכשול הבא. בין המכשולים, אף אחד לא היה יכול להתמודד מול הטנקים. האויב היה גלוי וניתן היה לזהות אותו.

"גם בזירה שלנו, אם נסתכל על מלחמת יום הכיפורים ב-1973, או על מלחמת ששת הימים ב-1967, ניתן לראות כי היחס בין מספר הכלים ההנדסיים למספר הטנקים היה בערך אחד למאה. במבצע 'עופרת יצוקה' (2009), לעומת זאת, היו יותר כלים הנדסיים מאשר טנקים. כוחות ההנדסה היו בכל מקום ובכל שלב של הלחימה.

"החה"נ (חיל הנדסה) הפך לחלק קלאסי מהתמרון, וזאת מהפכה צבאית. אני אגיד יותר מזה, הוא במידה מסוימת הפך להיות מרכיב דומיננטי לצד החי"ר, שגם כן הפך לדומיננטי יותר מבעבר. ההנדסה הפכה להיות הרבה יותר עצמאית והעוצמה הזאת רק הולכת ומתגברת.

"נפגשתי עם קצין הנדסה בכיר מארצות הברית, שהגיע לביקור בישראל לפני כשנתיים וחצי. הוא אומר לי – 'לכם קל. אני רואה נגמ"ש כבד, אני רואה דחפורים ממוגנים אני רואה אמצעי פריצה מגוונים. אצלנו, אנחנו תמיד מיעוט. הגנרלים של החי"ר והשריון לא מבינים את הבעיות ההנדסיות'. אמרתי לו ששדה הקרב שלנו אילץ אותנו להבין את העניין הזה.

"כעבור זמן, באתי לביקור בארצות הברית, ופתאום ראיתי שהם לקחו את ה'אברמס', הטנק הכי טוב שלהם, והפכו אותו לכלי הנדסי. עכשיו, הם במידה מסוימת אפילו לפנינו מבחינת היכולות ההנדסיות בשדה הקרב.

"אם מנתחים את המגמה בניתוח היסטורי, נראה שהסד"כ ההנדסי מתעצם בעקבות הצורך של שדה הקרב. מתרחש עוד משהו מתחת לפני השטח. קשה מאוד לעכל את זה, אבל אנחנו נמצאים בתקופת ביניים שההנדסה אמנם עדיין תחת הכותרת של 'חיל מסייע קרבי', אך היא חלק בלתי נפרד מהתמרון לפעמים הרבה יותר מהטנקים.

"הטנק הפך להיות המסייע שנמצא בחיפוי 3000 מטר מאחור, ומי שצריך להילחם עם החירני'ק מקדימה זה או הדחפור או נגמ"ש ה'פומה' שמביאה את האמצעי שהוא צריך, או מחלקת ההנדסה שצריכה לפתוח לו איזה רחוב או פינה.

"קודם כל צריך להבין שזה קרה, ואז לספק את הסחורה – להיות לוחם מהשורה הראשונה. את כל היכולות הללו אתה צריך לתת בסיוע שהוא קרבי, תחת אש, במובן המלא של המילה".

5 שנים ללבנון השנייה

לדברי תא"ל משה שלי, השינוי כבר בא לידי ביטוי במספרן של יחידות ההנדסה. "בעבר, היה לנו במקרה הטוב גדוד הנדסה בכל אוגדה, ובחטיבות השריון הייתה פלוגה. כיום אנחנו כבר עם גדוד בכל חטיבה, זה גידול דרמטי בשדה הקרב". שלי, מונה לפקד על חיל ההנדסה בתקופה שבה צה"ל היה עדיין שרוי בטראומה עקב יכולות התמרון הירודות שהפגינו כוחות היבשה במלחמת לבנון השנייה.

יכולות ההנדסה, באופן כללי, היו אחד הפערים שזוהו אחרי מלחמת לבנון השנייה כנדרשים כדי לשפר את כושר התמרון שהוזנח קודם לכן. מה נשתנה?
"מאז המלחמה התפתחו עוד כמה סד"כים. עכשיו, כשאתה מסתכל על שדה הקרב ההנדסי הוא בנוי כך שבכל חטיבת חי"ר שיריון יש פלוגת פלסים. "יש גם יחידות ייעודיות כולל יחדת ההנדסה למשימות מיוחדות ('יהל"ם'), שהיא כיום היחידה הכי גדולה בצה"ל. יש בה שבע פלוגות לוחמות, שמחולקות לארבעה מערכים, וזה עוד בלי המילואים. "מעבר לכך, יש לנו מערך גישור ומערך צמ"ה (ציוד מכני הנדסי כבד), שהם ייעודים שבסופו של דבר יש להם גדודים ייעודים שהם עושים רק צמה ורק גישור. ומערך אב"כ שעושה רק אב"כ.

"תוכנית הרכש של חיל הנדסה עשתה בשנים האחרונות גישור דרמטי על פערים שהיו קיימים בתחומים רבים. למשל, בתחום הפריצה עשינו גישור דרמטי גם במספרים וגם ביכולות הפיזיות (חיל ההנדסה רכש של אמצעים לפריצת צירים זרועי מטענים, כך שייצרו נזק סביבתי מוגבל בסביבה אורבאנית, וכן באמצעים לפריצה מהירה של קירות ודלתות כדוגמת ה"מטאדור" - ע.ר).

"בתחום הגישור אנחנו מפתחים גשר חדש לרק"מ, אב הטיפוס שלו יהיה מוכן עד לסוף השנה (הגשר מפותח על ידי התעשייה הצבית, התעש – ע.ר). אין תחום שלא טיפלנו בו או במתן מענה אמלח"י או בפתרון קונספטואלי שמשתמש באמל"ח קיים או שיול של אמל"ח חדש ותפיסה חדשה".

***
בתמונות:
- מימין: מערכת "צפע חי"ר" בפעולה (צילום: מאיר אזולאי)
- משמאל: D9 ממוגן עובר מעל תעלה באמצעות גשר של הנדסה, תרג"ד אוגוסט 2011 (צילום: מאיר אזולאי)

 


הראיון המלא ראה אור במהדורה המודפסת של ישראל דיפנס

אולי יעניין אותך גם

תמונה | חיל האוויר

פרשנות | מבצע ״עלות השחר״: עוד פסע בדרך לקבורת התמרון היבשתי

במבצע ״עלות השחר״ הוכיח חיל האוויר, שוב, כי אפשר לפתור מערכות מסוג זה מהאוויר בלבד, ללא צורך בכוח יבשה. הנרטיב הזה מוביל להעדר השקעה ושימוש בזרוע היבשה במלחמות ולניוון ״שריר״ התמרון. חיל האוויר מבסס עצמו כמונופול הפעלת כוח במב״מ ומלחמה