יום זיכרון ראשון ללא עמרי

סרן עמרי שחר וסגן רפאל בובליל ז"ל נהרגו בתאונת דרכים צבאית ביוני האחרון, כשהיו בדרכם חזרה לבסיס חיל הים באשדוד. ערב יום הזיכרון הראשון בלעדיו, כותבת אימו של עמרי : "אין יום שחולף שבו אני לא אחכה ואאמין שלפתע הדלת תפתח ואתה תעמוד שם"

ב-27 ביוני 2012 לפנות בוקר נהרגו שני קציני חיל הים סרן עמרי שחר מכפר סבא וסגן רפאל בובליל מרמת גן, זכרונם לברכה. השניים היו בדרכם חזרה לבסיס חיל הים באשדוד לאחר שבילו בתל אביב בערב יחידה.

עמרי שהיה בן ה- 25 במותו שימש כמפקד סיירת דבורות והיה מצטיין רמטכ"ל ורפאל בן 22 במותונהרגו בתאונת דרכים צבאית שהתרחשה באזור מחלף חולות הסמוך לראשון-לציון.

יום הזיכרון הראשון בלעדיהם כותבות אימו ואחותו של עמרי שחר מכתב לעמרי בפייסבוק:

"עמרי חיי ונשמתי! יום הזכרון הראשון שלי בתור אם שכולה, הראש והלב ממאנים לקבל את העובדה הנוראה! אין יום שחולף שבו אני לא אחכה ואאמין שלפתע הדלת תפתח ואתה תעמוד שם במלוא יופייך ותפארתך, עם המדים הלבנים של חיל הים, מרחיב את ליבי המשוחד ממילא, באהבה אין קץ, גאווה והתרגשות. אין יום שבו אני לא מדמיינת איך אני רצה אל בין זרועותייך החסונות והמחבקות והמגוננות והאוהבות כל כך ומתרפקת עליך ותוהה מתי התחלפו היוצרות? איך פעם אתה היית זה שמתרפק בזרועותיי, ילדי הבכור, הנסיך המושלם, עם החיוך שלא יורד מהפנים, גומות החן והאישיות המדהימה!! ביום ה-27 ביוני 2012 בשעה 7 בבוקר המודיעים עמדו בשער ועולמי חרב עלי באחת! אין מילים שיוכלו לתאר את גודל הזוועה, האימה והכאב הלא אנושי שמכה בך! כולם מנסים לעזור, אך אין מושיע! התכנית נקראת "דברים שרציתי לאמר", את מה שאני רוצה לאמר אני אומרת לך מידי יום כשאני מבקרת אותך, בוקר וערב בקומי ובלכתי לישון ובכל שעה בינהם: כמה אני אוהבת אותך, גאה בך, מודה לך על כל מה שאתה בשבילי, כן גם היום למרות שאתה לא נוכח פה פיזית, אתה בנפשי ונשמתי תמיד תמיד!!!!!!! מיום לידתך הקפדתי תמיד להגיד ולהראות לך את אהבתי, התמסרתי בכל מאודי לתפקיד האם ועל כך אני מודה לאלוהים, שתמיד תמיד ידעת מה אני מרגישה כלפיך, שאין בי תחושת חרטה, שלא מספיק נתתי או לא מספיק אמרתי, הרי את הירח הייתי קוטפת למענך אילו יכולתי! הייתי רוצה להיות מסוגלת להגיד לך דברים אחרים ולהתכוון אליהם, דברים כמו: יהיה בסדר, אני אהיה חזקה בשביל אלו שנשארו, נחזיק מעמד ונשמור על הבית שכל כך היה חשוב לך וכל כך אהבת, אבל לצערי, אינני יכולה כשהכאב מכה בי עד שלפעמים אני מרגישה שברצוני לקלף את עורי מעליי, כשכל מה שאני רוצה זה להשתטח על הרצפה ולצרוח ולזעוק עד לב השמיים שיחזירו אותך אליי!!! אין ביכולתי לשנות דבר, אני חסרת אונים!!! לכן, אוסיף ואבטיח רק זאת: גם עכשיו אני עדיין אימא שלך, כל הזמן, בכל הווייתי ועד נשמתי האחרונה אזכור ואזכיר ואחווה אותך!!! אימא!!"

לדף הפייסבוק ולמכתבה של האחות לוטם:

https://www.facebook.com/omri.shahar.733