חלם זה כאן : הכישלון של מכרז משהב"ט

בשנת 2009 ערך משרד הביטחון מכרז בנושא חלוקת ערכות המגן, השתתפנו במכרז.  הזוכה בו הייתה רשות דואר. ביקשתי לעיין בהצעה הזוכה. ההצעה הייתה במחירי הפסד. כתבתי מכתבים, בהם התרעתי כי ההצעה היא במחירי הפסד וביקשתי לפסול אותה. התשובה הרשמית שקיבלתי ממשהב"ט, הייתה  "זה לא ענייננו, אנחנו קיבלנו את המחיר הטוב ביותר וזה מה שחשוב". תשובה החוזרת על עצמה מאז צבר חשב המשרד, איש האוצר, כוח רב מדי.

מה שטוב בכסף, זה שהוא מספר את האמת, תמיד, (אם לא בטווח הקצר, בטווח הארוך). והנה מה שהכסף מספר: רשות הדואר הפסידה כסף בפרויקט זה ובדומים לו. כדי לממן את הפעילות היא לקחה הלוואות. היום, הם צועקים "גוועלד, תצילו אותנו", ומאיימים לעשות לנו תספורת. בדיוק כמו הטייקונים, או כמו אגרקסקו. אלא שכאן בדיוק טועים פקידי האוצר, הם לא הטייקונים. אנחנו בעלי המניות בדואר והם לא רשאים לעשות לנו תספורת.

הנה לכם כל הסיפור של ישראל שנת 2012: אנחנו עובדים ומפרישים חלק מכספנו לעת זקנה (אל תשליכנו לעת זקנה...). הממשלה החליטה (מעניין מי היה שר האוצר) לתת את הכסף למשמורת בידיהם של המוסדיים ולאפשר להם חופש פעולה יחסי בהשקעתם, הם לקחו את הכסף ונתנו הלוואה לרשות דואר (הממשלה), רשות הדואר מנצחת מכרזים במחירי הפסד, כשלא נשאר כסף בקופה וצריך להחזיר לנו את ההלוואה הם פונים לממשלה (ולמשרד האוצר), אלה מגלגלים עיניים לשמים (ראה מקרה אגרסקו), ואנחנו נשארים בלי הכסף ובלי העבודה. גם אכלנו את הדגים המסריחים (הפסדנו במכרז) וגם זרקו אותנו מהעיירה (אנחנו מממנים את מי שניצח).