חיזבאללה וחמאס לא לבד

נפילת המשטרים הישנים במזרח התיכון מאפשרת הקמת מובלעות טרור בתוך גבולות מדינתיים סמוך לישראל, לא רק בלבנון ובעזה. עתי שלח מסביר בסקירה מיוחדת עד כמה המצב החדש מסוכן

(צילום: AP)

בעת האחרונה אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של אזורים בריבונות מדינתית, ללא שליטה. באזורים אלה מתפתח טרור, המנצל את הימצאותו בתוך גבולות טריטוריאליים בינלאומיים של מדינה זו או אחרת, וחשוב מכך, נהנה מאמצעי לחימה מתקדמים המצויים בהישג יד, מהמדינה בתוכה הוא “מקנן” ומתפתח.

חיזבאללה הוא דוגמא מובהקת לארגון טרור שהוקם על ברכי אידיאולוגיה דתית קיצונית מסוימת, “איתר” לעצמו מדינה חלשה יחסית, קינן ו”דגר” בתוכה כמעט ללא הפרעה, עד אשר צמח ובגר והפך לארגון טרור סדור ומיומן. מבלי להיכנס פה למשמעות זו או אחרת, הרי שהחיזבאללה אגר כוח בגבולות “מדינת הפונדק”, ניצל את חולשת המדינה הלבנונית, והקים מוסדות ופועל כארגון “ממוסד” בתוככי ישויות הממשל, אך גם בצירים הצבאיים ולאו דווקא באזורים שאינם מפוקחים.

החמאס בעזה ובגדה המערבית הוא דוגמא נוספת לארגון שקם והתעצם לאורך השנים בתוך גבולותיה של היישות הפלשתינית. בתחילה, כארגון טרור לכל דבר ועניין, ולאחר מכן כסוג של ארגון טרור בחסות פוליטית מדינית. גם פה אנו למדים על דפוס די דומה לחיזבאללה - אידיאולוגיה, מרחב טריטוריאלי מפוקח באופן רופף, אויב ציוני מולו ניתן להפעיל טרור ולזכות בלגיטימציה של הציבור הפלשתיני, ומאפיינים דומים נוספים. אבל חיזבאללה וחמאס לא לבד: במסגרת המהפיכות במזרח התיכון ובסביבותינו היותר מרוחקות, (עיראק ולוב, למשל) התפתחו ישויות טרור בשטחים הטריטוריאליים של מדינות נוספות.

תופעה זו מתרחשת בשל היחלשותם (הזמנית?) של המשטרים. סדרי השלטון מתערערים, והארגונים השונים מנצלים את יכולתם המבצעית ואת הפופולריות שלהם בחלקים מן האוכלוסייה על מנת לבנות לעצמם “כיסי” שליטה בתוך המדינה. במה שונה סגנון זה מהקמתם של גופי טרור בעבר? השוני מהותי, מאחר ובסיטואציה זו לא קמים ארגוני טרור - הם כבר קיימים, ורק מנצלים את האנדרלמוסיה הקיימת במדינות ומבססים לעצמם לאט לאט, “נכסי שטח מדינתיים” המשמשים אותם כבסיסים, בהם הם מתאמנים, מרכזים אמל”ח, מתעצמים, מתכננים ויוצאים לפיגועים.

נושא מהותי הוא אמל”ח מתקדם. אחד היעדים המרכזיים של כל ארגון טרור הוא להתחזק ולהתעצם באמל”ח, שישרת אותו בהשגת מטרותיו. כל ארגוני הטרור שוקדים ימים ולילות בשמירה על ערוצי אספקת האמל”ח שלהם, בין אם בהברחות, רכש, גניבה, ואפילו הקמה של בתי מלאכה מאולתרים ליצור אמל”ח. במרבית המקרים, ארגוני הטרור משקיעים אנרגיה רבה על מנת להשיג לעצמם אמל”ח מתקדם “ברמת מדינה”, וכדי לשדרג יכולתם המבצעית ולהתקדם מבחינת מיצוב ומעמד בתוך עולם ארגוני הטרור. במציאות החדשה, כאשר מדובר בטרור המתבסס על שטח בשליטתו בתוך גבולות טריטוריאליים ללא ריבונות, פרק הזמן הדרוש על מנת להשיג כשירות מבצעית ואמצעי לחימה הוא קצר ביותר.

בדרך כלל, ארגוני טרור - חדשים ואף וותיקים - זקוקים לזמן רב על מנת להשיג כשירות בשל אילוצים גיאוגרפיים, פיקוח הדוק, היעדר מתקני אימון ואמל”ח זמין וסיבות נוספות. במצב החדש, הארגונים כבר קיימים, מתקני אימון ו”שטחי אש” נמצאים בשפע, הפיקוח מאוד רופף והאמל”ח (לרבות אמל”ח מתקדם מאוד) זמין יחסית. מצב זה מאפשר לארגונים השונים להגיע לאפקטיביות מבצעית מהר מאוד.

“מגרשי המשחקים”

בסמיכות רבה ומדאיגה נפרצו להם שני “מגרשי משחקים” מרכזיים סמוך לגבולותינו - האחד ב”גזרה המערבית”, כפי שמכונה בשפה המקצועית גבולנו עם מצרים, והשני בגבול עם סוריה. מרחבי סיני כבר נפרצו לחלוטין, ואילו הגבול עם סוריה ברמת הגולן עדיין אינו פרוץ לחלוטין בקיץ 2012, אך אין להתייחס אליו כאל מקום “מסודר”. זו תהיה שגיאה, שמחיר טעות חמור נקוב בצידה.

בסיני, קיני הטרור התפתחו במשך זמן רב, עוד לפני שקרס שלטונו של חוסני מובארק בקהיר בינואר 2011. נכון הדבר, ששלטונו של מובארק לא עשה כל אשר היה יכול על מנת למגר את הטרור בתוך סיני בסמיכות לגבולנו המערבי, אבל בתקופתו היה מאמץ סביר, לרבות מנגנון תיאום עם ישראל, שאיפשר לשלוט בגובה “להבות הטרור”. עם קריסתו של המשטר, קרסו גם ההבנות, ותשומת הלב הופנתה באופן טבעי לעבר בעיות הליבה באיזור קהיר, על חשבון הקשב למרחבי סיני האינסופיים. עד לקיץ 2012 (עלייתו של איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, לשלטון) יכולנו להבחין בהסלמה החדה שחלה ביכולת הארגונים לבצע פיגועים בחסות שיטחה הטריטוריאלי של מצריים, אלא שזאת הייתה רק “טעימה” ודוגמא כואבת לפוטנציאל הקטלני שקיים במצרף של ארגון טרור וגבולות מדינתיים ללא ממשל.

מה שקורה במצרים, ממחיש כיצד אירגוני טרור קיימים, “מתלבשים” על תשתיות מדינה קיימים, ומנצלים אותם לטובתם, ובתוך פרק זמן לא ארוך “קופצים” במנהרת הזמן המבצעית בקצבים מהירים ביותר שבעבר היו אורכים לעיתים שנים רבות. כך, זליגת אמל”ח מתקדם מגבולה הרופף של מצרים לשטחי עזה הפכה לזרם בלתי פוסק של הברחות.

“שכונות” על הגבול

המצב בגבולנו עם סוריה שונה, אבל גם דומה. סוריה היא מדינה שביססה במשך ארבעת העשורים האחרונים תשתיות ביטחוניות רבות ברמה הלאומית ובדרגים המערכתיים והטקטיים. כבר כיום, על פי מקורות זרים, מתבססים בתוך סוריה אירגוני טרור דוגמת אל קעידה, חיזבאללה ואחרים. אזורי החיץ המפורזים, המבוססים על הסכמים שנחתמו ב-1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים, כבר הפכו מזמן ל”שכונות מגורי קצינים” (מתקנים צבאיים) ולא ירחק הזמן, ואולי זה אף קרה כבר, שארגונים שונים יבססו קיני טרור הסמוכים מאוד לגבולנו “בשכונות” אלו.

כמו בסיני, כך גם בסוריה, ביתר שאת, קיים חשש שמא אמל”ח מתקדם ביותר “יזלוג” לידי הארגונים השונים. סוריה היא מדינה משופעת באמל”ח מתקדם, בדגש רב על המערך הרקטי ארטילרי לכל הטווחים. לא צריך להפעיל דמיון רב כדי לצייר תמונה מה יקרה עם יהיו בידיהם ולו מעט מהאמצעים הקיימים. חלק ממאגר הנשק הסורי המתקדם העצום, כבר מצוי כיום בידי המורדים במשטרו של בשאר אסד, ולא מן הנמנע כי נשק זה יגיע, או שכבר הגיע, לארגון טרור כזה או אחר.

יתר על כן, במצב נפיץ זה, לא צריך לקרות הרבה על מנת שהאש תופנה גם לעבר ישראל. המוטיבציה תמיד קיימת, האמל”ח מצוי, הסמיכות הטריטוריאלית קיימת. הגורמים המרסנים שהיו קיימים בעבר, בדמות שלטון וממשל מרכזי, כמעט ואינם קיימים יותר, שכן מרבית האנרגיה השלטונית שעוד נשארה מופנית למאבק במורדים. רבות דובר בעבר, על הברחות הנשק בין סוריה לחיזבאללה. אחת התופעות המדאיגות ביותר שעלולות לצבור תעופה בהיעדר משילות אפקטיבית בסוריה, היא האצת ההברחות והזרמות הנשק לחיזבאללה.

בתוך הברחות אלו יש חשש רב עוד יותר הקשור להברחות של נשק ואמצעים מתקדמים. במצב הקיים בשטחים רבים בסוריה, ניתן בקלות רבה מן העבר, להשיג נשק מתקדם בכמויות גדולות ולהעבירו לחיזבאללה או לחילופין לארגוני טרור השוהים בתוך סוריה שעניינם ביצוע פיגועי טרור לעבר ישראל. ברור כי מעבר לאמל”ח, שטחה של סוריה והתשתיות הביטחוניות הקיימות לרבות שטחי ומתקני אימון מתקדמים יאפשרו לארגונים להתאמן להתחזק ולבסס יכולות וכשירויות מבצעיות רבות.

בחצר האחורית

השילוב של ארגוני טרור יחד עם תשתיות ביטחוניות, לרבות אמל”ח רב ומתקדם, סמיכות לשטחה של ישראל והעדר ריבונות ומשילות מדינתית, יוצר פוטנציאל גדול ביותר לפגיעה משמעותית בשטח ישראל, בין אם על ידי פיגועים משטחה ה”ריבוני” של סוריה או מצרים כמו שכבר קורה מתוך סיני, או באמצעות אמל”ח, לעיתים מתקדם ביותר, המוברח משטחן של המדינות לידי ארגוני טרור המצויים בשטח לבנון או עזה.

לנוכח האיומים הקיימים כבר עתה, ואלו שעוד עתידים להתרחש ולהתממש, יש לשקול קשת נרחבת של פעולות, החל מהמודיעין ועל להיבטים המבצעיים. החשוב הוא להבין ולהפנים האיומים ואת המשמעויות הטכנו-מבצעיות שלהם: משמעויות מרחיקות לכת ומדאיגות של פיגועי איכות, המתבססים על יכולות מדינתיות.

***

אל״מ (מיל׳) עתי שלח שימש כמפקד יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (“יהל״ם״) בצה״ל וכראש תורת חיל ההנדסה. כיום, הוא מנהל תחום מערכות קרקעיות ו-HLS בחברת דיפנסיב שילד

אולי יעניין אותך גם

דעה | ישראל הרסה את השם של מערכות ההגנ״א הרוסיות - וזה פוגע במכירות 

הצבא הרוסי התחיל להלל את מערכות ההגנ״א שלו בסוריה ללא הוכחות להצלחות. למה עכשיו? פשוט. המערכות הרוסיות לא עוצרות את הישראליות והאמריקאיות ולקוחות התעשייה הרוסית מתחילים לשאול שאלות