חיות בשירות צה"ל

מצד אחד, הלאמות ממושמעות ומספקות “הגנה תרמית” ללוחמי צה”ל, האנטילופות עושות עבודה חשובה בגבול ישראל-לבנון, הראמים לא משאירים אחריהם עשב, והכבשים המרוקאיות תוקפות את כל מי שחודר לבסיסי הנשק. מצד שני, בצה”ל בוחנים אפשרות לשלוח את כל את כל בעלי החיים שגוייסו בשנים האחרונות בחזרה לספארי. מדוע?

לוחמי סיירת הצנחנים שעמדו להיכנס לפעולה בלבנון, הסתדרו במעגל והקשיבו לתדרוך המפקדים. הימים היו ימי מלחמת לבנון השנייה, קיץ 2006. בין החיילים ניצבו בדממה מוחלטת לאמות ממושמעות, שעל גב כל אחת מהן היה רתום אפוד. כל לאמה נשאה נשק וציוד לוגיסטי במשקל של כמה עשרות קילוגרמים.

ההשתלבות של הלאמות בפעולות לחימה בצה"ל נחשבה כשנויה במחלוקת ב"לבנון השנייה", ונחשבת כך עד היום, ואולם אין מדובר בפעם ראשונה שבה צה"ל מגייס לשורותיו בעל חיים כלשהו.

בעלי החיים הראשונים ששירתו בצה"ל הין פרדות, גמלים וחמורים - כבר במלחמת השחרור ב-1948. במות המשא האלה היו כוח לוגיסטי משמעותי במבצעים הגדולים ביותר של המלחמה. אחרי המלחמה ,שיחרר צה"ל לאזרחות את מרבית הבהמות, ואולם שמר בסוד "גרעין" של פרדות שהיו אמורות לסייע לכוחות מיוחדים לטפס על החרמון ועל ההרים של רמת הגולן בצפון, איזורים שכלי רכב אינם יכולים לנוע עליהם. ב-1956 שוחרר הפרד האחרון וגם ה"גרעין" הזה חוסל.

בעלי החיים חזרו לכותרות בלילה שבין 8 ל-9 בדצמבר 1988, במהלך מבצע "כחול-חום" כנגד בונקרים של ארגון המחבלים אחמד ג'יבריל, מדרום לעיירה נועיימה בלבנון. באותו מבצע, שבו נהרגו כ-30 מחבלים וגם מפקד גדוד בחטיבת גולני סא"ל אמיר מי-טל ז"ל, ניסה צה"ל לעשות שימוש בכלבי נפץ. הרעיון לא צלח. הכלבים נהרגו תוך כדי קרב מאש צה"ל או מאש המחבלים, מבלי שהתפוצצו בבונקרים של הנשק, כפי שתוכנן.

כיום, הכלבים הם בעל החיים המשמעותי ביותר בשירות צה"ל (על יחידת הכלבנים "עוקץ" ניתן לקרוא כאן).

אחרי הכלבים יש ללאמה את התפקיד המשמעותי ביותר. הלאמה היא בהמה ממשפחת הגמלים, שמקורה בהרי האנדים הגבוהים של דרום אמריקה. גופה מכוסה צמר, והיא נחשבת בעלת אופי נוח ביותר. גובהה של כל לאמה כ-1.2 מטר ויש לה כושר נשיאת מטענים מעולה. הלאמות הן חיות חזקות, שקטות המסוגלות להתנייד בתנאים קשים, הכוללים שטח הררי או מושלג. הלאמות מסתגלות לרעשים חזקים ולא נבהלות מפיצוצים או משימוש בכלי נשק, ולכן מתאימות לליווי לוחמים ביחידות שונות.

"אם מאלפים אותה נכון, הלאמה נקשרת ללוחמים שמטפלים בה באופן שלא ניתן להפריד בינהם", אומר רב סרן עופר כהן, לשעבר לוחם בסיירת "שלדג" של חיל האוויר, שהיה אחראי בשנים האחרונות על חלק גדול מן החיות בשירות צה"ל, כולל הלאמות.

הסיפור של הלאמות בצה"ל התחיל עוד לפני מלחמת לבנון השנייה, כאשר צה"ל "שכר" לשורותיו חלק מן הבהמות הגדלות באופן שגרתי בחוות אלפקות במצפה רמון שבדרום הארץ.

הלאמות השתתפו בהצלחה במספר תרגילים שערכו לוחמי כוחות מיוחדים לקראת משימות באיזורים ההרריים של גבול הצפון ובכמה מבצעים. " פעם אחת, לאחר סיום פעילות מבצעית, כשהחיילים העמיסו ציוד לטיולית, הלאמות כל כך נקשרו אל החיילים, שגם הן ניסו להידחף בין האלונקות והתיקים כדי להצליח לעלות להסעה; וכדי לשכנע את החיות לרדת מהטיולית נדרש מאמצים עצומים", מספר עופר כהן.

"היתרונות של הלאמה עצומים. בזכות העובדה שכל גופה מכוסה צמר היא יכולה להסתיר לוחמים של צה"ל מפני אמצעי תצפית של האויב המבוססים על איתור מקור חום - אמצעים טרמיים. הלאמות נושאות ציוד כבד באיזורים שכמעט בלתי אפשרי לנוע בהם עם רכב ומאפשרות להתגנב אל שטח ממקומות שאף אחד אינו מצפה להם. "במארבים, הלאמות יכולות לשכב עם החיילים אפילו יומיים-שלושה בלי לזוז. הן מספקות לחיילים הגנה 'טרמית', נושאות את הציוד הדרוש לשהייה ממושכת במארב, ואפילו מסייעות לחיילים להתחמם בחורף. מפקדים מצבא ארצות הברית בחנו את שיתוף הפעולה בין הלוחם בצה"ל ובין הלאמה, כדי לבדוק אפשרות לשלב את הבהמה גם בלחימה בהרי אפגניסטאן".

למרות ההכנות הממושכות כבר לפני "לבנון השנייה", הלאמות לא יצאו עטורות תהילה מן המלחמה. בתקשורת פורסם כבר בעיצומה של המלחמה כי הלאמות "פישלו" ברגע האמת, כיוון שלא ידעו לטפס על "טרסות" שציפו לחיילי חי"ר שנעו לעומק לבנון. במקום לסייע לכוחות - הלאמות עיכבו אותם.

לדברי רב-סרן עופר, הבעייה העיקרית הייתה קשורה ל'ברדק" הכללי ששרר בצה"ל במלחמת לבנון השנייה. במקום לצוות את הלאמות לכוחות שהתאמנו עימן מראש וידעו כיצד לנהוג בהן, הן נמסרו לחיילים שלא ראו לאמה מקרוב אפילו פעם אחת קודם לכן. "במקרה כזה הכישלון התבקש. הכשרה להובלת לאמה אורכת כמה שעות. אם היו נותנים את הלאמות לחיילים מאומנים הן היו מטפסות על הטרסות ללא שום קושי. הפרסומים כאילו הלאמות נבהלו מרעשי הירי היו לא נכונים. הלאמות ממשיכות להיות צמודות ללוחמים אפילו אם הכדורים שורקים להן מעל לראש".

על פי הפרסומים בתקשורת בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, צה"ל זנח את הלאמות לקראת המשך הקרבות. פרסומים אלה היו לא מדוייקים, בלשון המעטה, ולא במקרה. מה שלא היה ידוע עד היום זה שתחת מעטה כבד של חשאיות כוחות מיוחדים של צה"ל המשיכו להתאמן עם לאמות לקראת ביצוע משימות מסווגות בגזרת הר דב, משימות שלא נדרשו בסופו של דבר. גם אחרי המלחמה צה"ל המשיך לערוך אימונים משותפים לכוחות מיוחדים ולבהמות הדרום אמריקאיות.

כיום, משרתים בצה"ל גם בעלי חיים "אקזוטיים" נוספים, שרובם נתרמו לשירות מעודפי הספארי ברמת גן או על ידי גני חיות אחרים. במסגרת "פיילוט" שהחל לפני מספר שנים, הוכנסו למספר בסיסים ראמים וכבשי רעמה (כבשים תוקפניים במיוחד שמקורם בהרי האטלס במרוקו). תפקידם של הראמים הוא לאכול את העשב, כתחליף לריסוס, ובכך לצמצם את סכנת השריפות. ואולם, הכבשים התוקפניות משתתפות גם בהגנה על מחסני תחמושת.

"הן רגישות מאוד לשמירה על הטריטוריה שלהן", אומר רס"ן כהן, לגבי הכבשים המרוקאיות. "הכבשים גם ערמומיות מאוד. הן יכולות להסתתר מאחורי שיח ולתקוף את מי שחודר אל תוך הטריטוריה בדיוק ברגע הכי מתאים מבחינה טקטית. היו מקרים שבהן הכבשים האלה הבריחו גורמים לא רצויים שניסו להתקרב למחסני נשק בבסיסים ענקיים, שקשה מאוד לשמור על כל מטר בהם".

בנוסף, גייס צה"ל ראמים הידועים בתאבונם לעשב. הראמים פוזרו במספר בסיסים בצפון ובבסיס שורק ליד גדרה בדרום הארץ. המטרה הייתה שהראמים יאכלו את העשב הרב שגדל בבסיס ואת ענפי העצים הקרובים לקרקע. כך, השטח יהיה פחות דליק במקרה ותפרוץ שרפה או שיעשה שימוש בתחמושת. ובמקרה והאש אכן תתלקח, הסיכויים שתתפשט יהיו נמוכים משמעותית. "המטרה היא לא להכחיד את העשב, אלא למנוע ריבוי שלו. בשדה שהחיות הסתובבו בו אפשר לזרוק גפרור בוער והאש לא תתפשט. אני זוכר שלפני כמה שנים הייתה שרפה גדולה ביער של קק"ל, ושטח רב התכלה, אבל כשהאש הגיעה לבסיס היא נעצרה כמעט מעצמה, בגלל שלא היה לה במה להיאחז", אומר כהן.

חיה נוספת שזכתה לשבחים על תרומתה לצה"ל הייתה האנטילופה. שבע אנטילופות הובאו אחרי מלחמת לבנון השנייה מהספארי היישר אל תוך סבך צמחיה עבותה מעבר לגדר המערכת בלבנון בנחל המכונה "קטמון". האנטילופות אכלו מהצמחיה ויצרו לעצמן שבילים, ובכך סייעו לצה"ל לחשוף מספר בונקרים של חיזבאללה, שהיו ממוקמים ממש צמוד לגדר. האנטילופות משוטטות עד היום בשטח שנמצא מעבר לגדר המערכת אך בתחום הטריטוריה הישראלית. אחת האנטילופות נורתה ונהרגה לפני מספר שנים מאש חיזבאללה, אך כל היתר נהנות מהצמחיה העשירה, ולא צריך לטפל בהן.

שירות החיות בצה"ל מעורר גם לא מעט בעיות: ראמים שמסתובבות ליד מגורי חיילים, מאבקים על טריטוריה בין כבשים תוקפניות ובין כלבים משוטטים, חשש מהפצת מחלות. רס"ן כהן טוען כי חלק מהבעיות התעורררו כיוון שצה"ל הפסיק לדאוג לבעלי החיים שלו למקורות מים עצמאיים.

לישראל דיפנס נודע כי צה"ל בוחן בימים אלה אפשרות לשחרר את כל בעלי החיים שלו (למעט הכלבים) כדי לחסוך עלויות הכרוכות בטיפול בהן על ידי וטרינר, וכדי לשים קץ לבעיות שהתעוררו בחלק מן הבסיסים. צה"ל אף עשוי להפסיק לאמן גם את הלאמות למשימות מבצעיות – כמו בעבר.

דובר צה"ל מסר בתגובה: כי "בנושא הטיפול בבעלי חיים בכלל והטיפול בחיות בר בפרט, מתבצעת עבודת מטה בשיתוף משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת סביבה וצה"ל, כדי לנהל נכון את חיות הבר בצה"ל". בצה"ל אומרים כי בשלב זה לא התקבלה החלטה "לשחרר" את החיות.

אולי יעניין אותך גם

ראש ממשלת איטליה, מריו דראגי. צילום: REUTERS/Remo Casilli/File Photo

איטליה מקימה סוכנות סייבר לאומית

״רמת המעורבות הרוסית ברשת הפכה למדאיגה ביותר״ אמר ראש הממשלה, מריו דראגי. שר החדשנות הזהיר כי 95% משרתי המנהל הציבורי אינם מאובטחים דיים