חוסר היציבות האיזורי יימשך עשור

עמיר רפפורט על גנרל סיסי והשלכות המהפיכה בטור שבועי בסיומו של עוד שבוע דרמאטי. האם בינתיים המלחמה ממשמשת ובאה בצפון?

(צילום: Muhammad Ghafari)

במודיעין הישראלי ציירו כבר לפני מספר חודשים פרופיל לגנרל עבד אל פתח א-סיסי: קר רוח, פטריוט מצרי, יודע לקבל החלטות – היו התכונות העיקריות שנאמרו עליו. מנהיג.

העבודה על הפרופיל לא התחילה מאפס: כאשר עבד אל פתח א-סיסי מונה לפני כשנה למפקד הצבא ולשר הגנה הוא היה שם חדש לציבור הרחב בישראל, אבל לחלק מאנשי מערכת הביטחון הישראלית הוא היה מוכר ממגעים שנערכו עימו כאשר פיקד על המודיעין הצבאי.

א-סיסי לא עשה קריירה מזהירה, אלא צמח מלמטה, מכוחות החי"ר, עד שהגיע לקצה הפירמידה רק בגיל 58. המינוי שלו על ידי הנשיא מטעם האחים המוסלמים, במקום גיבור מלחמת יום הכיפורים הגנרל טנטאווי, תייג אותו כ"משת"פ" של האיסלאמיסטים, אבל זה לא מה שהתגלה בפועל.

בצה"ל ובמשרד הביטחון התרשמו לכל אורך החודשים האחרונים כי מפקד הכוחות המצריים הוא קצין בעל עמוד שדרה יציב, שלא מהסס להתעמת עם מורסי. תחת פיקודו של א-סיסי (ובהסכמה של מורסי) ניהל הצבא המצרי מערכת תיאום הדוקה עם ישראל לכל אורך השנה האחרונה, תיאום שנחשב טוב אפילו יותר מאשר בתקופת הנשיא חוסני מובראק.

העובדות מדברות בעד עצמן: בשבעת החודשים שחלפו מאז מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה, נושאים פרי המאמצים של הצבא המצרי לעצור את הברחת הטילים ארוכי הטווח לרצועת עזה. בכל התקופה לא נכנסו טילים משמעותיים לרצועה, במקום הטילים שהושמדו על ידי חיל האוויר במהלך המבצע. כלל, בסיני עדיין שוררת אנרכיה, אבל התיאום ההדוק התבטא גם בכך שישראל אישרה לצבא מצרים להכניס בחודש מאי 30 טנקים לפעילות בחצי האי, לראשונה מאז הסכם השלום עם מצרים (פעם ראשונה בתיאום, שכן מיד לאחר עליית מורסי, הוכנסו לסיני טנקים ללא אישור ישראל, והמצרים נאלצו להשיג אותם אל מעבר לתעלת סואץ, בלחץ ארצות הברית שאיימה להפסיק להם את הסיוע).

מכה לחמאס

ככלל, המהפיכה המצרית הראשונה, שבה נפל שלטונו של חוסני מובראק, נחתה על המודיעין הישראלי ועל כלל שירותי הביון במערב, בהפתעה עצומה. המהפיכה השנייה כבר הייתה פחות מפתיעה. גם בימים שבהם הראיס מורסי דיבר בשיא הביטחון בכיכרות ובטלביזיה, העריכו בישראל כי השלטון שלו בנוי על כרעי תרנגולת. בעיות היסוד של הכלכלה המצרית לא נפתרו בתקופתו אלא רק החמירו, והיה צפוי כי העם ישוב ויתקומם. ובכל זאת, אף אחד לא העריך כי השלטון ייפול כה מהר ובצורה כל כך דרמטית.

מבחינות מסוימות מורסי באמת היה נכס לישראל: הוא כפה על החמאס ועל שאר הארגונים ברצועת עזה הפסקת אש כמעט מוחלטת, בכפוף לאינטרסים המצריים. אבל, אף אחד בישראל לא התבלבל אפילו לרגע – מורסי לא הכיר בישראל ולא נשא את שמה לשווא. האדיאולוגיה של האחים המוסלמים (שתנועת החמאס ברצועת עזה נמנית עליה) היא ברורה - כינון חליפות איסלאמית על כל שטחי מדינות ערב, כתחליף למדינות הלאום שאינן חשובות בעיניהם.

היחסים העקיפים עם ישראל והישירים עם ארה"ב היו רק בגדר טקטיקה. אם מורסי היה נשאר מספיק זמן בשלטון, הוא היה נפטר מכל הגנרלים בצמרת הצבא, מנסח חוקה כלשונו, ומכונן דיקטטורה כמו זו של החמאס ברצועת עזה. במוקדם או במאוחר, הוא היה מאתגר גם את הסכם השלום עם ישראל, ומבקש לשנות אותו, אם לא לבטלו.

מה עכשיו

לאור כל זאת, אין לישראל סיבה אמיתית להצטער על הסתלקות שלטון האחים המוסלמים בטרם עת.  השאלה העיקרית שנשאלה לקראת סוף השבוע בקריה בתל אביב הייתה מי יחליף את האחים המוסלמים בבחירות שכנראה יערכו בתוך כמה חודשים. ואולם, לא נמצא איש הערכה אמיץ מספיק שייתן תשובה - המצב במצרים כל כך מורכב, עד שבעיניים ביטחוניות ישראליות שיווי המשקל הבא עדיין לא ברור.

מה שכמעט בטוח זה שהאחים המוסלמים יחטפו מכה אם ייגשו לקלפיות בקרוב. אבל האם הם ייותרו על השלטון ללא מאבק וללא שפיכות דמים שתתחדש בקרוב ברחובות? לא בהכרח.

עד שתתבהר התמונה, גנרל א-סיסי הוא גיבור וגם גאון בעיניים ישראליות. הוא הצליח להביא להדחת הנשיא מבלי שהצבא יבצע את ההפיכה בפועל וללא שימוש באש. הוא גיבש אחריו חזית מצרית רחבה, למעט האחים המוסלמים.

בטווח הקצר, לארועים במצרים עלולה להיות השפעה על המצב בגבולות הדרומיים - חוליות טרור מסיני או ארגוני החמאס והג'יהאד האסילאמי בעזה עלולים לנצל את הסיטואציה כדי לפתוח באש או לבצע חדירות לשטח ישראל. צה"ל נמצא בעירנות מוגברת, אבל לא הזרים כוחות מתוגברים לדרום. מחכים.

לכל אורך השבוע האחרון נשמרו קשרי העבודה התקינים בין מערכת הביטחון הישראלית ובין הצבא המצרי (בפועל, אחראי על הקשר מטעם מצרים המודיעין הצבאי). על פי השואו שנתן א-סיסי השבוע, לא צופים בישראל בעיות מיוחדות בהמשך קיומו של הקשר הקריטי הזה. שימורו של הסכם השלום עם מצרים נמצא באסטרטגיה הישראלית במקום עליון בסדר העדיפויות (החשש מקריסה של ההסכם בעקבות צעד חד צדדי של האחים המוסלמים, הייתה סיבה עיקרית לכך שצה"ל נמנע מפעולה קרקעית ברצועת עזה במהלך "עמוד ענן", לשם הדוגמא).

עוד 10 שנים

הימים והשבועות הקרובים יהיו קריטיים לגבי עתידה של מצרים. אבל בישראל רואים גם את כל התמונה: ההפיכות החוזרות במצרים, הארועים בסוריה ובלוב ובטוניס ובתימן, ואפילו ההפגנות בטורקיה והסכנה המוחשית לשלטון המלך עבדאללה בירדן – הם חלק מתמונה כוללת של המזרח התיכון שהמאפיין העיקרי שלו בשנת 2013 הוא חוסר יציבות.

עד מתי? עוד הרבה זמן. לפי כל הניתוחים שנעשו בישראל בשנה האחרונה, חוסר היציבות עלול להימשך אפילו עשור. לפעמים הוא מביא להתפתחות חיובית בעיניים ישראליות (כמו היחלשותו של נשיא סוריה בשאר אסד, או נפילת האחים המוסלמים במצרים), לפעמים הוא טומן בחובו סכנה גדולה (ניצחון רוחאני שנחשב "מתון" בבחירות על הנשיאות באיראן דווקא הוא במפתיע סכנה שכזו, שכן הוא כבר הוריד את הלחץ הבינלאומי מעל איראן, מבלי שהאיראנים מתכוונים לבטל את פרויקט הגרעין שלהם).

בתוך הכאוס האזורי, ישראל יכולה להיחשב אי של יציבות, אבל כמו שאמר מפקד חיל האוויר האלוף אמיר אשל באחרונה "מלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע". סכנה גדולה במיוחד טומנים הארועים בצפון. סוריה איימה לתקוף את ישראל, בפעם האחרונה שבה צה"ל ייצא (לפי טענה סורית) להפציץ משלוח נשק המיועד לחיזבאללה. ישראל, מצד שני, הודיעה כי היא נחושה למנוע הגעת נשק בעל משמעות אסטרטגית לידי חיזבאללה. בשלב זה, חיזבאללה ממשיך במאמציו להצטייד בנשק כזה. אז האם הקיץ הקרוב יחלוף ללא עימות גדול בצפון כאשר העילה למלחמה הבאה כבר מוכרזת? לא בטוח.

אולי יעניין אותך גם

IRNA - New details have been revealed about the recent attack on the Iranian ship "Saviz" in the Red Sea

דעה | ״העקיצות בים״ בין ישראל לאיראן לא מובילות לשום מקום - נטרול הגרעין הוא העיקר

המפרץ הפרסי, או "הערבי", נהפך לזירת לחימה בין ישראל לאיראן. העקיצות ההדדיות לא מובילות לשום מקום ובספק אם תומכות בנטרול הגרעין האיראני. מאמר דעה של דן ארקין