זעירא שיקר לצמרת הממשלה

ביום עיון שנערך היום טוען החוקר אורי בר יוסף כי ראש אמ"ן במלחמת יוה"כ, אלוף (מיל') אלי זעירא, שיקר לשר הביטחון ולצמרת הממשלה וסיפר להם כי הפעיל טרום המלחמה את אמצעי האזנה שנועדו לגלות מה קורה במצרים. פרשנות של עמיר רפפורט על המשמעויות של קביעה זו וההדים שהיא מעוררת

ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא (צילום: פלאש 90)

ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, אלוף (מיל') אלי זעירא, שיקר לשר הביטחון ולצמרת הממשלה כאשר טען כי ה"אמצעים המיוחדים" שנועדו לגלות באמצעות האזנה מה קורה במצרים, הופעלו, בעוד שבפועל הוא העדיף לא להפעיל אותם ערב המלחמה, בשל הקונספציה שלא תהיה מלחמה ומתוך רצון להפחית את הסיכון שהאמצעים יתגלו. בהאשמה חמורה זו יצא ההיסטוריון וחוקר המודיעין אורי בר יוסף במהלך יום עיון סוער שנערך ביום חמישי ברמת אפעל.

בר יוסף טען מופרשות כי "זעירא הונה את מקבלי ההחלטות להאמין שהאמצעים פועלים למרות שנתן הוראה לא להפעילם". לדבריו, שרים בכירים בממשלה נדהמו בדיעבד כשגילו כי האמצעים לא הופעלו. רבים מהם היו בטוחים כי האמצעים פועלים ולכן ציפו שתהיה התראה במקרה והמצרים אכן ייערכן לפתיחתה של מלחמה.

פרשנות: יום העיון הזה פוגע בעוד עצב חשוף של טראומת מלחמת יום הכיפורים, ולכן עורר תסיסה רבה עוד לפני שנאמרה בו המילה הראשונה.

לכאורה, הסיבה העיקרית להתנגדות שעורר יום העיון זו העובדה שנושא ה"אמצעים המיוחדים" הוא רגיש ומסווג, ועדיף לא לדבר עליו. בנוסף, הקהיליה המודיעינית רוגשת שכן בכנס דיבר באופן נדיר גם קצין בינה רשתית (קב"ר), אחד התפקידים הרגישים ביחידת האיסוף המרכזית 8200, שנעשה תמיד מאחורי הקלעים (הקב"רים חשופים לחומרי ההאזנה הסודיים ביותר ומנתחים אותם).

אלא שכל זה לא באמת מהווה עילה מוצדקת להעלות את יום העיון השולי לכאורה לכותרות: נושא "האמצעים המיוחדים" כבר סופר בהרחבה רבה בספרו המצוין של אורי בר יוסף על כשל המודיעין במלחמת יום הכיפורים ("הצופה שנרדם") ואפילו במאמר שפורסם על ידו רק באחרונה בכתב העת הצבאי "מערכות". הקב"ר שדיבר בכנס גם כן לא חשף סודות לא ידועים - מדובר בקצין ששירת במלחמת יום הכיפורים בתפקיד זוטר יחסית, ואת עיקר פרסומו עשה דווקא כמדריך טיולים (ספי בן יוסף).

אז מה כן? יום העיון נוגע בויכוח עמוק של קהיליית המודיעין לגבי האחריות לכשל המודיעיני. הויכוח כבר בא לידי ביטוח במאבק העז עד כדי בוררות משפטית בין ראש המוסד בזמנו, צבי זמיר, ובין ראש אמ"ן במלחמה, אלי זעירא. זאת, סביב השאלה האם הבכיר המצרי אשרף מרוואן היה סוכן כפול שהונה את ישראל (כפי שטוען זעירא) או גדול הסוכנים שזהותו נחשפה כעבור שנים רבות בגלל רשלנותו של זעירא (כפי שטוען זמיר).

אלא שסוגיית ה"אמצעים המיוחדים" מרתקת אפילו יותר, משום שהויכוח ההיסטורי לגביה הוא  "דינמי". אפילו העובדות לגבי השימוש באותם אמצעים אינן מוסכמות.

ומהם אותם אמצעים? לא הכל ניתן לספר גם היום, אבל ניתן להניח כי מדובר באמצעי האזנה מתקדמים ביותר שפותחו על ידי היחידה הטכנולוגית של אמ"ן בראשות אל"מ יוסי לנגוצקי (שהתפרסם לימים כגיאולוג שהביא לגילוי שדות הגז בלב ים). האמצעים הונחו על ידי סיירת מטכ"ל במצרים, ונועדו לאפשר מידע ממקור ראשון על הנעשה במצרים. בשל החשש כי שימוש באמצעים יביא לחשיפתם, הכוונה הייתה להפעילם רק במקרה של סכנה ממשית למלחמה ממשמשת ובאה.

אך האם לפני מלחמת יום הכיפורים לא היו מספיק סימנים על "מלחמה ממשמשת ובאה", שהצדיקו את הפעלת האמצעים המיוחדים אפילו כמה שבועות לפני פרוץ המלחמה? זו מהות הויכוח שלא נפתר עד היום.

מתנגדי זעירא הרבים טוענים כי הוא לא הפעיל את האמצעים עד ליומיים האחרונים ממש, כדי שהמציאות לא תקלקל את הקונספציה שלו - שלא עומדת לפרוץ מלחמה. כמו רבים מהנושאים הקשורים למלחמת יום הכיפורים, כנראה שגם בנושא לא תהיה תשובה ברורה, אפילו אחרי יום העיון היום.