התקיפה בסוריה ומערך הנ"מ הסורי

משטרו של בשאר אסד בילה את השנים האחרונות בהצטיידות של כלי נ"מ מתקדמים, כדי להתגונן מפני חיל האוויר הישראלי. אבישי אפרגון בסקירה מיוחדת של מערך הנ"מ הסורי, על רקע הדיווחים המייחסים לישראל תקיפה של טילי SA-17

מאז אתמול מתרבים הדיווחים בכלי התקשורת הזרים על תקיפה ישראלית בשטח סוריה. על פי ההודעה הרשמית של הצבא הסורי הופצץ מתקן באיזור ג'מראיה – צפונית מערבית לדמשק, שעסק, לדברי הסורים, במחקר ופיתוח שנועדו 'להעלאת הרמה של "ההתנגדות"'. עוד נמסר בהודעה כי כוחות המורדים ניסו להשתלט על המתקן מספר פעמים. על פי חלק מהדיווחים נראה כי מתקן זה שימש גם עבור פיתוח וייצור נשק כימי, והערכה זו עולה בקנה אחד עם הצהרותיה של ישראל לאחרונה, שהיא לא תניח לנשק הכימי ליפול לידיהם של ארגוני טרור (שמהווים חלק מכוחות המורדים המנסים להשתלט על המתקן).

הסורים הכחישו את הדיווחים הרבים שהתפרסמו על תקיפת שיירה שהובילה מערכות נשק מתקדמות עבור ארגון החיזבאללה, סמוך לגבול סוריה-לבנון. אולם, יתכן בהחלט שאכן הייתה תקיפה נוספת וסוריה נמנעת מלהזכיר אותה על מנת שלא להודות בפעילותה להעברת נשק מתקדם ו/או נשק כימי לידי ארגון החיזבאללה. גורמים רשמיים בישראל נמנעו מלהגיב לדיווחים על התקיפה, וזאת בדומה לתקיפות קודמות (בהן נטלה ישראל חלק על פי פרסומים זרים), ומתוך כוונה להקטין את ה"חתימה" ולאפשר לסורים לעבור על התקיפה לסדר היום.

אולם, בניגוד לתקיפות קודמות, בהן נמנעה אכן סוריה מלהאשים באופן ישיר את ישראל, ולא הגיבה כלל על ההפצצה, הרי שההכרזה הרשמית הסורית על התקיפה מהווה שינוי משמעותי, ויתכן שהיא מלמדת על הכשרת קרקע אפשרית לקראת תגובה צבאית.

יחד עם זאת, יש לזכור כי סוריה האשימה את ישראל בתקיפת מטרות בתחומה גם לאחר תקיפת הכור ב- 2007 (אף שסוריה לא הודתה בכך שהמטרה שהופצצה הייתה אכן כור גרעיני), ולמרות זאת, סוריה לא הגיבה על אותה תקיפה אסטרטגית. מצבה הקשה של סוריה כיום מגביל מאוד את אפשרויותיה הצבאיות, והצבא והמשטר הסורי עסוקים היום בשימור שרידותם, ולא נראה כי ינקטו בתגובה רחבת היקף.

מערך הנ"מ הסורי – התפתחות, יכולות ורכש 

ההודעה הסורית על כך שהתקיפה האווירית נעשתה על המתקן הצבאי באיזור דמשק, שנחשבת לאחד מהאמ"טים (אזור מוגן טילים) הצפופים ביותר בעולם, והדיווחים על כך שהמטרה שהותקפה הייתה למעשה שיירה שהובילה טילי נ"מ חדישים מדגם 17–SA לחיזבאללה, מפנים את הזרקורים לעבר מערך ההגנה האווירית הסורי.

ממלחמת יום הכיפורים, למלחמת לבנון 

במלחמת יום הכיפורים גבה מערך הנ"מ הסורי (ביחד עם המערך המצרי) מחיר כבד מחיל האוויר הישראלי. כ- 95 מטוסים הופלו מאש הנ"מ המסיבית שפגעה ביכולתו של החיל לממש את יכולותיו הגבוהות בסיוע לכוחות הקרקע (מטוסים בודדים נוספים הופלו בקרבות אוויר). אחת ההפתעות של המלחמה הייתה מערכת ה- 6- SA אשר הסבה אבדות רבות, גם בשל ניידותה הגבוהה ויכולתה לשנות את מיקומה תוך זמן קצר, ולהפתיע את המטוסים. עזר וויצמן ז"ל, מפקד חיל האוויר לשעבר, התבטא אז כי "הטיל כופף את כנף המטוס".

לאחר המלחמה התעצם מערך הנ"מ הסורי וקלט מערכות רבות נוספות. אולם, בחיל האוויר הישראלי החל תהליך כביר ועתיר משאבים שנועד לנטרל את האיום הכבד שנשקף מטילי הקרקע אוויר. התהליך כלל לימוד והפקת לקחים, פיתוח אמצעי לוחמה אלקטרונית ומערכות מודיעין אלקטרוני וחזותי, הקמת מערך פיקוד ושליטה ממוחשב, בניית תורת לחימה מתאימה וקיום אימונים בהיקף נרחב, וכן פיתוח ורכש של אמצעי הטעיה ("תלם" ו"שדמית") ואמצעי לחימה רבים (ביניהם טילים המתבייתים על קרינת המכ"ם – משוגרים מהקרקע (מערכות ה"כחלילית" וה"קרס") או מהאוויר (טילי "אגרוף סגול").

התהליך העמוק והממושך נתן את פרי ההילולים שלו במלחמת לבנון הראשונה, כאשר מערך הנ"מ הסורי הצפוף בבקעת הלבנון, שכלל 19 סוללות טילים בתא שטח מצומצם למדי, הושמד ב"במבצע ערצב" - ללא אבידה ישראלית אחת. סוללות טק"א רבות נוספות הושמדו בהמשך המלחמה.

ממלחמת לבנון עד למלחמת המפרץ 

לאחר המלחמה שמה סוריה דגש מיוחד על שיקום ושדרוג מערך ההגנ"א אשר נתפס בעיניה כתשובה המרכזית לעליונותו של חיה"א הישראלי. סוללות רבות נוספות מדגמי 2/3/6/8- SA נרכשו, ולראשונה הוכנסה לשירות מערכת ה - 5-SA. בסיוע מסיבי של רוסיה הוקם מערך בקרה ויירוט אווירי מקיף, ממוחשב ומתקדם, אשר קישר בין עשרות אתרי מכ"ם, סוללות הטילים, מוצבי הפיקוד האזוריים ומוצב השליטה הראשי. כמו כן נרכשו מערכות לוחמה אלקטרונית, ושודרג מערך הגילוי והבקרה. המערך אורגן במסגרתן של שתי דיוויזיות הגנה אווירית, אשר תחת פיקודן עשרות חטיבות טק"א (חטק"א). כל חטק"א כוללת בתוכה מספר סוללות טילים.

מערך הטק"א הכבד כולל כ- 80 סוללות 2/3-SA נייחות, ובנוסף 8 סוללות 5- SA (200-S) בעלות טווח אפקטיבי ארוך במיוחד של כ- 250 ק"מ. מערך זה מהווה את עיקר ההגנ"א הסורי ופרוס בעיקר באזור החוף, לאורך גבולות סוריה עם לבנון וישראל, וכן באזורי דמשק, חומס וחלב ("בירתה הכלכלית" של סוריה), ובסביבות מתקנים אסטרטגיים ושדות תעופה חיוניים. מערכות ה- 5-SA הוצבו באופן שמהווה איום על טיסה במרכז ישראל, והן מכסות גם את איזור צפון ירדן (ככל הנראה על מנת להקשות על ישראל לבצע "איגוף אווירי" דרך ירדן ולעקוף את מערך הנ"מ הצפוף ברמה"ג).

כ- 65 סוללות הטילים הניידות מדגמי 6/8-SA הוקצו בעיקר להגנה צמודה על 12 הדיוויזיות הלוחמות של הצבא הסורי, ואפשרו להן לנוע בחסותן גם בתנאים של נחיתות אווירית. כמו כן נפרסו חלק מהסוללות הנ"ל בקרבת אתרים אסטרטגיים. בנוסף, קיים מערך נרחב של נ"מ טקטי הכולל כ- 1100 תותחי נ"מ (כ- 400 מתוכם 4*23 Z.S.U) ומאות רבות של משגרי טילי כתף מדגמי 7/14/16/18-SA.

רובו של מערך הנ"מ הטקטי הינו נייד ומספק הגנה אווירית לכוחות הלוחמים, חלקו מספק הגנה נוספת – בעיקר כנגד חדירה בגובה נמוך ("מתחת למכ"ם")– למתקנים אסטרטגיים. במלחמת המפרץ לחמו כוחות סוריים במסגרת הקואליציה הבינ"ל נגד עיראק ונוכחו מקרוב בעליונות הטכנולוגית המערבית מול זו המזרחית. כוחות הקואליציה הצליחו לנטרל את מערך ההגנ"א העיראקי הענק שכלל כ- 200 סוללות טק"א וכ- 7500 תותחי נ"מ - באמצעות לוחמה אלקטרונית מסיבית (בעיקר ממטוסי G4-F ו- B6-EA), טילי HARM מתבייתי מכ"ם, אמצעי הטעיה ומודיעין. התובנות שהפיקו הסורים מהמלחמה הביאו להשקעות ניכרות בזרוע האוויר לאחר המלחמה (בעיקר באמצעות כספי הסיוע שקיבלה סוריה ממדינות המפרץ), אולם בשל קשיים כלכליים, קריסת ברה"מ והפסקת הסיוע המסיבי שהעניקה, נקלעה סוריה לשנים רבות של קיפאון בתחום ההתעצמות הצבאית.

משנת 2005 - התעצמות מערך הנ"מ

בשנת 2005 הגיעו סוריה ורוסיה לסיכום עקרוני על מחיקת 73% מהחוב הסורי הענקי (11 מיליארד דולר) שמנע את המשך רכישות הנשק לסוריה. איראן ערבה לשארית החוב, ורוסיה קיבלה בתמורה גם את זכות השימוש בנמל טרטוס. כתוצאה מכך נחתמו עסקות נשק גדולות, במיוחד בתחומי הנ"מ והנ"ט. בשלב ראשון נקלטו בסוריה כ- 32 מערכות טילי נ"מ 24-SA – שהינן למעשה דגם רכוב של טיל הכתף 18-SA, ובהמשך הוחל בהליך קליטתן של כ- 9 סוללות (36 רכבי שיגור) של מערכת ה 22 –SA – S1-PANTSIR, ו- 6 רכבי שיגור של מערכת ה"טונגוסקה" 19-SA – שתיהן מערכות חדישות המשלבות תותחי נ"מ וטילים מתקדמים (מערכת הפנציר הינה, למעשה, מחליפתה של מערכת הטונגוסקה).

אחד הגורמים לכך שתהליך ההתעצמות של מערך הנ"מ הסורי נמשך ואף התעצם בשלוש השנים האחרונות היה תקיפתו של הכור הגרעיני הסורי, שנעשתה בידי ישראל על פי פרסומים זרים. במהלך תקיפה זו שובשו מערכות המכ"ם והבקרה הסוריות, והן לא הצליחו לאתר כלל את המטוסים התוקפים. זוהי אחת הסיבות לכך שבשנים שלאחר התקיפה השקיעו סורים סכום עתק של כ- 3 מיליארדי דולרים ברכש מערכות נ"מ חדישות. המערכות החדישות כללו בעיקר 8 סוללות 17- SA – 2M-BUK חדישות (הכוללות 18 רכבי שיגור), וכן את תהליך שדרוגן המקיף של הסוללות הנייחות מדגמי 2/3-SA, לדגם ה- M2PECHORA אשר הקנה לעשרות הסוללות המיושנות יכולות משופרות בתחום ההתמודדות עם ל"א ועם טילים מתבייתי מכ"ם, הגדלת טווחי הגילוי ויכולות העקיבה, שיפורים בטילי היירוט עצמם, במערכות ההנחיה שלהם, ביכולת הניידות של הסוללה ואפילו הקניית יכולת ירוט מסוימת כנגד טילי שיוט.

בנוסף לכך קיבלו הסורים מאיראן כ- 8-12 רכבי שיגור של מערכת M1-TOR) SA-15 – המחליפה של מערכת ה- 8- SA). מבין כל המערכות, המערכת שמייצגת ללא ספק את קפיצת הדרך הטכנולוגית הגדולה ביותר הינה מערכת ה- 2M-BUK. מערכת זו מחליפה למעשה את מערכת ה – 11-SA (שהחליפה בצבא הרוסי את מערכת ה- 6-SA), והיא בעלת טווח ארוך במיוחד של כ- 50 ק"מ, העולה אפילו על הטווח של מערכות הנ"מ ה"כבד" – 2/3-SA.

מערכת השיגור הניידת החדישה והמתוחכמת נושאת על גבי כל רכב שיגור מכ"ם בקרת אש (במקום מכ"ם בקרת האש הסוללתי המקובל). כמו כן היא מסוגלת להבחין בין מטוסים עוינים לידידותיים גם בלא מערכת זע"ט (זיהוי עמית טורף – IFF) באמצעות מערכת מיוחדת המנתחת את החזרי המכ"ם. מערכת ה- 17-SA עברה למעשה מספר "דורות" של השבחות משמעותיות ותהליכי פיתוח ממושכים (על בסיס ה- 11-SA), והיא נכנסה לשירות בשנת 1998. למערכת גם יכולת התגוננות משופרת מאוד מול לוחמה אלקטרונית (גם בשל העובדה שהיא כוללת שימוש במערכת עקיבה אופטית ומד טווח לייזר). ל - 17-SA יכולת יירוט של טילים בליסטיים, טילי שיוט ופצצות מונחות. זמן הפריסה שלה הוא קצר ביותר (5 דקות), והיא בעלת יכולת הגנת אב"כ. על פי הדיווחים השונים נראה כי זו המערכת אותה ניסו הסורים להעביר לחיזבאללה בשיירת הנשק שהותקפה (על פי אותם הדיווחים).

יש לציין כי סוריה ניהלה מו"מ ממושך עם רוסיה על רכש של טילי S300, בעלי טווח של מאות ק"מ ויכולות מצוינות, אולם עסקה זו לא יצאה אל הפועל.

הערכת יכולתו של מערך הנ"מ הסורי

סגן הרמטכ"ל היוצא, האלוף יאיר נוה, אמר בכנס האש הבינ"ל השני שאורגן על ידי "ישראל דיפנס" בשנת 2012, שמערך ההגנ"א הסורי, הכולל גם מערכות חדישות מדגמי 15/17/22- SA, הינו נייד ומכסה שטח נרחב, והוא יוצר מציאות שבה יזדקק חיל האוויר למספר שעות בהן יטפל באופן ממוקד בהגנה האווירית לפני שיתפנה למשימות אחרות. יחד עם זאת, נראה כי דבריו של נוה נובעים בעיקר משילובן של המערכות החדישות יותר בסד"כ הסדיר, וזאת משום שמול המערכות הישנות הוכיח חיל האוויר פעמים רבות בעבר כי יכולותיו בתחום הלוחמה האלקטרונית מאפשרות לו לפעול ביעילות מרובה.

ישנם גם דיווחים רבים על כך שמערך השליטה והבקרה הממוחשב שהוקם ע"י הרוסים, סובל מבעיות אמינות ויעילות, ויכולת העמידה שלו מול לוחמה אלקטרונית ולוחמת סייבר הינה נמוכה (ולכן בתקיפת הכור הסורי ב- 2007 לא מילא המערך שום תפקיד פעיל בזיהוי המטוסים הישראלים). על פי ההערכות המקובלות, טילי ה- 5- SA – על אף הטווח הארוך שלהם, מוגבלים מאוד ביכולת התמרון, ולמעשה הם אינם מיועדים לשימוש כנגד מטוסי קרב אלא כנגד מטוסי תובלה, ביון ותדלוק, הנעים באיטיות ובגובה רב יחסית, ופועלים מעל שטח ישראל.

אולם, סביר להניח שבמקרה של לחימה ינוטרלו מערכות ה 5-SA המיושנות (שנרכשו לפני כ- 30 שנה, וכמעט שלא שודרגו מאז) באמצעות לוחמה אלקטרונית ולוחמת סייבר. על אף השיפורים במערך הטק"א הכבד 2/3-SA, נראה כי שינויים אלו רחוקים מלהוות מהפיכה של ממש, וזאת בשל העובדה שהמערכות הנ"ל הינן מיושנות מאוד, קשה לתחזק ולהפעיל אותן, והן פגיעות מאוד ללוחמה אלקטרונית ולוחמת סייבר. אמצעי נגד רבים ויעילים ביותר הוכנסו לשימוש במשך השנים גם נגד מערכות ה- 6/8- SA, טילי כתף וכן לשיבוש תותחי הנ"מ מונחי המכ"ם.

המערכות החדשות

בחינה של מאפייני רוב המערכות החדשות – טונגוסקה, פנציר, בוק-2M , תור-1M - תעלה כי מידת עמידותן מול מערכות נגד ושיבוש הינה גבוהה באופן משמעותי ביחס למערכות הקודמות אותן הן מחליפות, טווחי הגילוי והיירוט שלהן גדולים יותר, והן מסוגלות להתמודד בהצלחה עם מגוון גדול של מערכות נשק – מטוסים, מסוקים (גם בגובה נמוך), כטב"מים וטילי שיוט.

לטענת הרוסים מסוגלות רוב המערכות הנ"ל ליירט גם פצצות וטילים מונחים, ובכך מוקנית להן למעשה יכולת גבוהה להגן על עצמן ועל סביבתן מול איומים שונים. בנוסף לכך, ובניגוד בולט למערכות הישנות, מסוגלות המערכות החדשות להתמודד בו זמנית עם עשרות מטרות, לעקוב אחרי חלק נכבד מתוכן, ולשגר חימוש על כמה מביניהן בו זמנית, תוך כדי הנחיית מכ"ם רציפה. חלק מהמערכות משלבות גם מצלמות עקיבה תרמיות וחיישנים נוספים המאפשרים להן לא להסתמך לגמרי על המכ"ם, ובכך להקטין את האפשרות של נטרול מוחלט של המערכת ע"י לוחמה אלקטרונית.

יחד עם זאת, חשוב להעיר כי רוב המערכות החדשות נמצאות בשירות צבא סוריה הזה כחמש שנים וזהו פרק זמן ארוך דיו על מנת לנתח את אופי פעילותן של המערכות הנ"ל ולגבש לו מענה מתאים בתחומי הלוחמה האלקטרונית ותורת הלחימה. בנוסף לכך, ניתן להרוות את המערכות הנ"ל ע"י שימוש בו זמני באמצעי תקיפה רבים, אמצעי הטעיה מגוונים, וכן שילוב של תקיפות מהאוויר ומהיבשה. על אף ניידותן הגבוהה של המערכות החדשות, הרי שמיקומן המדויק יכול להימצא באמצעות מערכות הל"א אשר בפודים היעודיים של מטוסי הקרב, וכן באמצעות מידע חזותי מלוויינים ומל"טי צילום, וממערכות המודיעין האלקטרוני המותקנות במטוסים שונים (ביניהם מטוס ה"שביט" הישראלי). סביר להניח כי רוב המערכות החדישות רוכזו באתרים החשובים יותר למשטר – ביניהם אזור דמשק ואזורי החוף (באזורים אלו מרוכזים גם רוב יחידות הצבא – אליהן מצורפות מערכות הנ"מ הניידות).

לאחר איתור מיקומן המדויק ניתן יהיה לנטרל את מערכות הנ"מ הללו באמצעות מערכי השיבוש או לתקוף אותן באמצעות "נשק מנגד" – ארוך טווח, כדוגמת טיל הדלילה (מתוצרת התע"ש) אשר הינו בעל טווח של כ- 300 ק"מ, טיל הפופאי ארוך הטווח, טיל ה - HARM לטווח של 100 ק"מ, ומזל"טי התקיפה (הארפי והארופ – מתוצרת התע"א) ומגוון פצצות וטילים חכמים נוספים בעלי טווח ארוך. הטווחים הארוכים של מערכות הנשק הישראליות יאפשרו לטייסי הקרב לפעול תוך שהם אינם נכנסים כלל לתוך מעטפת היירוט של טילי הנ"מ. יחד עם זאת, נראה כי רוב מערכות התקיפה הנ"ל אינן מסוגלות לחדור בונקרים עמוקים ומבוצרים (כמו בונקרים לנשק כימי) ולשם כך יש להשתמש בפצצות כבדות יותר, שמוטלות לרוב גם מטווחים קצרים יותר ותוך סיכון גדול.  

על אף הרכש הנרחב נראה כי עדיין לא הצטברה מסה קריטית של מערכות חדישות על מנת ליצור שינוי מהפכני באופיו וביכולותיו של מערך ההגנ"א הסורי, והוא עדיין חשוף מאוד כלפי לוחמה אלקטרונית ושיבוש, עובדה זו מאפשרת לחיל האוויר הישראלי גמישות רבה בתפעול כוחו, וזאת במיוחד על רקע התפוררותו הנמשכת של הצבא הסורי, והישגיהם של כוחות המורדים.

**

אבישי אפרגון - חוקר ופרשן לעניני צבא ובטחון- מתמחה בצבאות ערב ובנשק לא קונבנציונלי