התפוררות הצבא הסורי – ההשפעה על איראן

המצב בסוריה מידרדר במהירות עבור משטרו של הנשיא אסד. הצבא עומד על סף קריסה והמורדים "דופקים" בשערי מרכז דמשק. מה מצבו של הצבא הסורי? וכיצד כל זה משפיע על טהרן?

כוח שיריון סורי (צילום:AP)

בשבועות ובימים האחרונים מתרבים הדיווחים מהם עולה כי הצבא הסורי, נמצא, למעשה, בתהליך של התפוררות הדרגתית, אשר יכולה להתפתח תוך מספר חודשים ואולי אף שבועות, לכדי קריסה רבתי.

לאחר לחימה קשה וממושכת של כשנה וחצי, נראה כי הצבא הסורי הולך ומתקרב לנקודת השבירה שלו. צבא זה סובל מאבדות קשות בכוח אדם ובאמצעי לחימה. כ- 70,000-80,000 חיילים כבר ערקו או נפקדו מהצבא (מתוך סד"כ כולל של כ- 400,000 חיילים בסדיר ובמילואים), וכ- 30,000 נוספים נפצעו, נהרגו או נפלו בשבי המורדים. גל העריקות ממשיך לצבור תאוצה היות וכ- 70% מחיילי הצבא אינם עלאווים, וכך גם רוב הקצונה הזוטרה. גם בשורות הקצונה הבכירה – המבוססת בעיקר על המיעוטים העלאווים והדרוזים – נרשמו מספר עריקות.

שחיקה חמורה ישנה גם במצבת השיריון הסורי. מתוך כ- 4,800 הטנקים וכ- 5,000 הנגמ"שים אשר היו לצבא הסורי לפני פרוץ מלחמת האזרחים, נגרעו עד היום לפחות כשליש (חלקם הגדול נפגע בלחימה, השאר ננטש, נתפס שלל בקרבות או בלתי ניתן לתחזוקה בשל קשיים טכניים הנובעים מהלחימה הקשה והממושכת). העובדה שרובם הגדול של הטנקים בצבא סוריה, הינם מיושנים וחסרי מיגון מתאים (כדוגמת מיגון ריאקטיבי או מערכות הגנה פאסיביות/אקטיביות) נגד ירי נ"ט, הובילה לכך שהוא חדל מלנסות ולכבוש מחדש שטחים שנתפסו בידי המורדים, וזאת בשל האבדות הכבדות שספגו כוחות השיריון במתקפות הנגד בעבר.

מיגון מודרני יותר ישנו בעיקר בשתי הדיוויזיות האחראיות ישירות להגנתה של דמשק (דיוויזיית משמר הנשיאות ודיוויזיה נוספת), וגם שם אין המדובר על מערכות מיגון אקטיבי או שבשי נ"ט מתקדמים אלא בעיקר על מיגון בליסטי ותוספת של שכבות מיגון (מספר מסוים של טנקי 55-T מיושנים שודרגו לדגם MV הכולל מיגון ריאקטיבי). כיום מתמקד הצבא בעיקר בשימור שארית מאחזיו בצפון המדינה, ברצועת החוף ובהגנה על דמשק. עד עתה השתלטו המורדים על עשרות בסיסי צבא, ביניהם לפחות שלושה בסיסים של חטיבות לוחמות, יחידות ארטילריה, מפקדות ובסיסי אימונים.

גם חיל האוויר הסורי ספג אבידות כבדות, וחלק משדות התעופה שלו נכבש בידי המורדים. בנוסף לכך, נתפסו גם בסיסי נ"מ, מודיעין-אוויר, ויחידות בקרה. נפילתם של בסיסי הנ"מ בידי המורדים וההברחות המתגברות של טילי כתף (בעיקר דרך הגבולות עם טורקיה ועיראק), הביאו לשדרוג משמעותי ביכולת ההתגוננות של צבא המורדים, ועד היום נרשמו כ- 90-100 הפלות של מטוסים ומסוקים סוריים. חיל אוויר מיושן זה סבל גם לפני המלחמה מאחוזי שמישות נמוכים, ורבים ממטוסי הקרב שלו היו חסרי יכולת פעולה ממשית (עשרות אחוזים ממטוסי המיג 21 והסוחוי 22 אינם שמישים). אין ספק שקשיים אלו הוחמרו מאוד על ידי המלחמה בשל הקושי לרכוש ולנייד חלפים, לבצע תיקונים, ובשל עריקות נרחבות ופגיעה בטייסים וטכנאים וכו'.

שימוש בטילי סקאד

האבידות הכבדות של חיל האוויר הסורי, והחמרת האיום על פעילותו, הן אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמשטר הורה על שימוש בטילי סקאד כנגד המורדים. דיווח חשוב נוסף הוא התחלת השימוש במטוסי סוחוי 24. מטוסי תקיפה איכותיים אלו מצויים בסד"כ מצומצם בצבא הסורי (כ- 20 מטוסים בלבד ע"פ נתוני ה"מכון למחקרי בטחון לאומי"), והינם בעלי יכולת חדירה בגובה נמוך ונשיאת נשק לא קונבנציונלי.

עד כה נשמרו המטוסים כעתודה אסטרטגית, (יתכן שהם גם יועדו לאפשרות של לחימה מול ישראל). אולם, בשבועות האחרונים, החל צבא סוריה לעשות שימוש גם במטוסים אלו, וצעד חריג זה מלמד על מצבו הנואש (וככל הנראה גם על הכרה בכך שמהלך צבאי משמעותי נגד ישראל אינו מעשי בעת הזו, כפי שעולה גם מפינוי רוב הכוחות הסורים מרמת הגולן שנעשה לאחרונה).

את האבידות הקשות לא ניתן להשלים משום שרוסיה – ספקית הנשק המרכזית של סוריה - מקפידה שלא לשלוח אליה מערכות נשק עיקריות (לכן גם הוקפאו עסקאות הרכש של מטוסי האימון החדישים מדגם יאק-130 ומטוסי הקרב מדגם מיג-29). גם ההעברה של תחמושת ואמל"ח מאיראן נפגעה, משום שהיא התבססה בעיקר על טיסות סדירות לשדה התעופה הבינ"ל של דמשק, המכותר מזה מספר שבועות בידי המורדים. בתנאי הלחימה הקשים גם כמעט ולא ניתן לגייס ולאמן חיילים חדשים. דיווחים שהתפרסמו לאחרונה על אספקת טילי קרקע-קרקע מדגם "איסקנדר", וכן סוללות נ"מ מתקדמות 300-S לסוריה נראים לא אמינים.

הקרב על דמשק

במקביל למאמציהם של המורדים להשלים את השתלטותם על צפון המדינה (בעיקר על אזורי הערים אידליב וחמה), נערכים הם בימים אלו לקראת הקרב המכריע על עיר הבירה. המורדים כבר השיגו שליטה על רוב פרברי העיר, אולם בשלב זה מאזן הכוחות נוטה עדיין לרעתם, משום שאסד הזעיק לבירה הן יחידות שאיישו את החזית ברמת הגולן, והן את דיוויזיית העלית של "משמר הנשיאות" (אשר לחמה עד לאחרונה במזרח המדינה), וזאת לצד יחידות קומנדו, חי"ר ושריון נוספות.

יחד עם זאת, המצב הכלכלי החמור, ההתשה הממושכת של הכוחות הלוחמים, קשיי האספקה והתחזוקה, האבדות הכבדות והמורל הירוד, פוגעים קשות ביכולת הכוחות הסורים להגן על השכונות בלב העיר (בו ממוקם גם ארמון הנשיאות). המומנטום נמצא לצד המורדים ללא ספק. מצבת הלוחמים שלהם גדילה מדי יום (על ידי עריקים ומתנדבים נוספים המצטרפים לשורותיהם), ואיכות וכמות האמל"ח שברשותם עולה בהתמדה בשל ההשתלטות על בסיסי צבא רבים ובשל הסיוע ההולך וגדל ממדינות המפרץ והמערב (בנשק ותחמושת, אימונים ובמידע מודיעיני).

כמו כן, נראה כי מידת התיאום שבין ארגוני המורדים הרבים, עלתה אף היא, וכעת הם פועלים במספר מאמצים מרכזיים מתואמים: השלמת ההשתלטות על צפון המדינה ומזרחה. ניתוק דמשק, והכוחות הסורים הרבים שבתוכה, מרצועת החוף במערב המדינה, וכן מדרום סוריה. יצירת רצף טריטוריאלי הנתון לשליטת המורדים בין מרכז לצפון המדינה, וצבירת כוחות באזור דמשק כהכנה לקרב הסופי על העיר. התפתחויות אלו הן שעומדות גם ברקע ההתבטאויות האחרונות של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ושל בכירים נוספים בממשל הרוסי, מהן עולה בבירור כי גם רוסיה הגיעה למסקנה שסופו של משטר אסד קרוב.

ומה לגבי איראן?

להתפתחויות הדרמטיות בסוריה ישנה השפעה גדולה על ההתמודדות עם האיום האיראני. אחד החששות המרכזיים מתקיפה של מתקני הגרעין באיראן, היה מהתערבות צבאית סורית בהיקף נרחב, וזאת בשל הסכמי ההגנה שנחתמו בין שתי המדינות. הסד"כ הגדול של הצבא הסורי, קרבתו למרכזי האוכלוסייה בישראל, והעובדה שהוא החזיק – לפני הקרבות – בסד"כ עצום של כ- 100,000 רקטות, מאות טילי סקאד B/C/D ו- 21 -SS, וכן במאגרי נשק כימי גדולים – הקשתה מאוד על מימושן של אופציות שונות מול איראן (גם מצד ארה"ב – בשל החשש מהתדרדרות אזורית).

העובדה שהצבא הסורי סופג אבידות כבדות ביותר, נמצא בתהליך התפוררות (ולפני קריסה מוחלטת), ואף פינה כמעט את כל כוחותיו מרמת הגולן, ובכך הרחיק כמעט את כל משגרי הרקטות שלו מטווח מאיים (למעט משגרי הרקטות ארוכות הטווח מדגם 600M, וכן משגרי הרקטות בקוטר 302 מ"מ להם טווח של 100 ק"מ), מגדילה את מרחב התמרון של ישראל וארה"ב מול איראן.

קריסתם הסופית של הצבא והמשטר, אשר להערכת המודיעין האמריקני תהיה לכל המאוחר בחודשי האביב-קיץ, תאפשר פעילות ממשית יותר, הן בחזית הלוחמה החשאית, והן באיום (או מימוש) של האופציה הצבאית, אם לא תהיה ברירה אחרת.

***

אבישי אפרגון הוא חוקר ופרשן לעניני צבא ובטחון, המתמחה בצבאות ערב ונשק לא קונבנציונלי 

אולי יעניין אותך גם