"התמרון היבשתי הוא כלי מרכזי"

זרוע היבשה תצטייד עד לסוף השנה ברקטה מדויקת לטווחים של 40 ק”מ, והחלה לבחון תפיסה של “מערכת יירוט קדמית” כנגד נשק תלול מסלול, חשף מפקד זרוע היבשה אלוף סמי תורג’מן, כאשר הציג את תפיסת היבשה הכוללת

"אי אפשר לדבר על האש בצה"ל מבלי להבין מה קורה סביבנו", אמר מפקד זרוע היבשה, אלוף שלמה (סמי) תורג'מן, בהרצאה בכנס האש הבינלאומי השני. "אנחנו מבינים היום טוב יותר מבעבר את מתאר הלחימה הצפוי לנו, מבינים שההתמודדות היא של מדינת ישראל מול ציר שלם שהקודקוד שלו הוא באיראן, והשלוחות שלו נמצאות בסוריה, בלבנון על ידי חיזבאללה וברצועת עזה על ידי חמאס ובאזורים מסוימים שהולכים ומתפתחים מבחינת איומים כמו רמת הגולן וסיני.

"ההבנה שמדובר כאן בציר, היא משמעותית ומעשית לצה"ל. לשותפות הזאת יש השלכות יומיומיות: השלוחות שנמצאות סביבנו רוכשות ידע אחת מהשנייה, ויכולות לשתף פעולה ביום פקודה. לכן, אנחנו נצטרך לדעת להתמודד ביותר מזירה אחת. זה אתגר לכל הכוח הצבאי, כולל הכוח היבשתי והאש היבשתית, שבהם אני אתמקד".

אתגרים ליבשה

"לכוחות היבשתיים שלושה אתגרים מאוד רלוונטיים: האיום המיידי והסביר ביותר הוא מצד ארגוני הטרור שנמצאים סביבנו, והולכים ומתעצמים. הם נשענים על יכולת ועל תמיכה מאוד משמעותית של מדינות כמו סוריה ואיראן. הארגונים האלה ערוכים סביב גבולותינו יום-יום ברמת מוכנות יחסית גבוהה, מכוונים עשרות רקטות לאתרים אסטרטגיים במדינת ישראל. זאת, בתוספת למרחבי הגנה שהם בונים ומבצרים. אני חושב שכל בר דעת מבין שההתמודדות בשנת 2006 (מלחמת לבנון השנייה) ובשנת 2008 (מבצע "עופרת יצוקה") הן לא האחרונות מול חיזבאללה וחמאס, וככל הנראה צפויות לנו התמודדויות נוספות איתם, ביחד או בנפרד.

"האיום השני קשור לצבאות הסדירים. הוא עדיין אינו מוגדר כמיידי, אך אין ספק שהוא אפשרי והוא הלך והתפתח כתוצאה מהשינויים שקרו באחרונה במזרח התיכון. האיום הסורי היה קיים בעבר, והוא רלוונטי גם היום. הצבא הסורי מתעצם כבר עשרות שנים ביכולות אסטרטגיות שמשפיעות על יכולות האש והתמרון שלו, וכמובן, אי אפשר להתעלם ממה שקורה כיום במצרים. הצבא המצרי שמתעצם כבר ארבעה עשורים לפחות – הוא צבא מתקדם וגדול, שבעתיד יכול להוות אתגר גם לכוחות שלנו.

"האיום השלישי קשור לאיומי הגבול והטרור – ראינו בתקופה האחרונה אירועים מתפרצים כאלה ואחרים. ככל שהמשילות במדינות סביבנו הולכת ונחלשת, כך האתגר והפוטנציאל שקיים במקומות האלה גדל. זה משפיע על בניין הכוח ועל הפעלת כוח, וגוזל, בצדק, גם קשב וגם משאבים.

תמרון

"כשאני מסתכל על שלוש משפחות האתגרים הללו, אני מנסה לאפיין היכן היבשה משתלבת בכל אחת מהן. מול ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס, לי באופן אישי ברור שכל מה שקשור במלחמות של אש - לא תביא את התוצאה. האש אינה מכריעה, לא דוחה את המלחמה הבאה ובסך הכול מייצרת מציאות לא טובה לעורף. אנחנו כצבא לא יכולים לבנות את המענה המבצעי שלנו רק על אש אל מול אש, גם לא על יכולת הגנה אקטיבית, למרות שאני לא מזלזל בה ולא ממעיט בערכה – היא חשובה אך היא רק חלק מהמענה המבצעי, ולא כולו. המענה חייב להיות שילוב, שיכלול את יכולת המודיעין והאש, כוחות יבשתיים שנכנסים פנימה ומתמרנים לתוך השטח של האויב – תוקפים אותו ופוגעים ביכולת הצבאית שלו ובלוחמים שלו. והמענה המשלים צריך להיות המענה של הגנה אקטיבית.

"המענה של תמרון יבשתי הוא כלי מרכזי שאנחנו צריכים לבנות אותו, לחזק אותו ולדעת להשתמש בו על פי צורך. השורה התחתונה היא לכבוש את השטח, לפגוע ביחידות ובתשתיות המבצעיות שלהן, ודרך זה גם להביא תוצאה של ניצחון וגם לדחות את המלחמה ככל שניתן.

"אל מול האתגר של צבאות ערביים סדירים, בסך הכול יש לנו מענה. חשוב לזכור שאחד מהכיוונים שהסורים הובילו זה בניית מערך שפוגע בעליונות האווירית שלנו, ולכן השילוב של תמרון יבשתי הוא חשוב גם בתרחישים כאלה. בעיני, הוא לא רק משלים, אלא מרכיב משמעותי שצריך להשתלב בסך הכלים שאנחנו מפעילים במצב של מלחמה.

"גם בתחום של הגנת הגבולות, אני חושב שבניין הכוח בהחלט רלוונטי לכוחות המתמרנים. הכוח שלנו צריך לדעת להתמודד גם אל מול מבצעים מתפרצים שיכללו גם כיבוש של שטח וכניסה לתוך השטח על מנת לפגוע בביטחון שלהם וביכולת שלהם להתארגן.

אש, אש, אש

"בתחום תפקידי ותפקודי האש, בשנים האחרונות התחלנו ממרגמות ותותחים, לאחר מכן שילבנו יכולות אוויריות והתפתחנו למערכים נוספים גם של רקטות וגם של טילים מדויקים. אנחנו רואים היטב שהיום אנחנו ממצים ומפעילים את יכולת האש בצורה הרבה יותר טובה: היא מאפשרת לנו לעבוד רחוק יותר, מדויק יותר, וקטלני יותר. אנחנו יודעים לעשות את זה בספיקה גבוהה מאוד.

"אנחנו יודעים לקחת את היכולות הללו ולחבר אותן לאיסוף. חילקנו את היכולות הללו למרחבים – לחטיבה, לאוגדה ולפיקוד – כל אחד עובד במרחבי האחריות וההתעניינות שלו. "איך אנחנו רוצים להתאים את האש לסביבה?"

"שני היעדים המשמעותיים קשורים לטקטיקה של המלחמה. בעבר, לאויב היו מרכזי כובד שניתן היה לפגוע בהם ולזעזע את המערכת. כאשר מדובר בארגוני טרור, מרכזי הכובד פחות בולטים וקיימים. המלחמה הפכה להיות מאוד טקטית. בתוך הטקטיקה של המלחמה, המרכיב שמשפיע הכי הרבה על יכולת התמרון זה איום הנ"ט.

"הדבר השני זה כל מה שקשור במרחב הבנוי. במרחב הזה, להפעיל את מערכת האש הרבה יותר קשה. קשה לחלק את השטח לתחומי אחריות, לזהות את האויבים, לתמוך את הכוח הקדמי ואנחנו מבינים שמי שצריך להפעיל את זה הוא זה שנמצא קדימה, ואליו צריך להזרים את כל היכולת בוודאי את היכולת של סיוע באש כדי שהוא יהיה קטלני יותר.

"הכיוון העיקרי שלנו זה למתוח את האש המערכתית למרחב הטקטי. האתגר שמונח לפנינו זה להעתיק את היכולת של – תקיפה אווירית, איסוף עילי, מסק"רים, תותחים, חימוש מדויק יבשתי - כך שיחוברו למהלכים הטקטיים ולאותו מפקד שיצטרך להפעיל אותם בהחלטה שלו ובזמינות גבוהה.

"אנחנו שינינו קצת את מבנה הכוח שלנו. בכל מה שקשור בכוחות הלוחמים, אין יותר מדי שינויים, אבל הגוף שאמור להפעיל את האש בתוך מפקדת החטיבה - שבעבר היה מפקדת סיוע חטיבתית – אנחנו בונים מכלול אש שהוא מעין 'מרכז אש' קטן. המכלול הזה ידע להפעיל את כל יכולות האש הקיימות בצבא. כשמח"ט מסתכל על יעד, בין אם הוא בסוריה, בעזה או בלבנון, הוא יידע לקחת את היכולות שהתפתחו לאורך שנים ולרתום אותן פנימה. ובתוך זה גם היכולות המודיעיניות – למצות את כל יכולות המודיעין שיש בצבא, כדי שהגוף הזה יהיה יעיל למרות שהוא קטן מאוד.

"המפקדה המוקטנת הזאת מקושרת במערכת שו"ב, שכבר קיימת ביבשה במרבית היחידות, אליה מחברים גם את המודיעין, גם את המבצעים וגם את יכולות חיל האוויר, והיא אמורה לעבוד בסינרגיה גבוהה יותר ובקטלניות גבוהה יותר. אנחנו חייבים גם לפתח יכולות אש טקטיות, אורגניות של הכוח. אנחנו לא רוצים לבטל את הצורך בחיל האוויר, אך לצמצם את התלות. אנחנו מחפשים חימוש קטן שמאפשר השמדה של מטרות במינימום נזק. צריך לפתח חימוש שמאפשר חדירה תת קרקעית למוצבים מבוצרים.

"הכיוונים הם: חימוש מגוון, זמניות טקטית גבוהה יותר, יכולות הכוונה גם בדיוק וגם בזמינות – חלק מזה יעשה דרך מערכת השו"ב וחלק בהוצאת נ.צ מדויק בתוך השטח הבנוי עם דיוק שיותאם למרחב הזה. "בתוך המגמות של בניין הכוח היבשתי – התחום (החדש) שאנחנו נכנס אליו כבר בסוף השנה הזאת הוא רקטה יבשתית מדויקת, שהיא רלוונטית מבחינת האפקט שלה לשטח הבנוי (הכוונה לרקטה accular "כידון קסום" לטווח של 40 ק"מ מתוצרת תעש – מערכת ישראל דיפנס). היא יודעת לזעזע בית ואת האויב שנמצא בתוכו וזה יהיה בגמישות של מפקד הכוח – המפעיל ללא תלות במזג האוויר וללא תלות בגורמי סיוע חיצוניים. אפשר לראות רמת דיוק שפוגעת בנ.צ של פחות מחמישה מטרים.

"בתחום אתגר התמ"ס (ירי תלול מסלול), אנחנו מבינים שכדי להתמודד עם הכוחות הללו צריך להיכנס לתוך השטח ולתקוף שם את האויב. אנחנו יודעים לעשות זאת, אך אנחנו רוצים להיות יותר אפקטיביים אל מול יכולות האש. הכיוון שאנחנו רוצים לבחון, שהוא בבחינת בדיקת היתכנות ועדיין לא ברמה של פרויקט, הוא שהכוחות הקדמיים שמתמרנים ידעו לקחת איתם מערכת יירוט קדמית – מעין סוללה שבגדול היא דומה ל'כיפת ברזל' מינוס מינוס מינוס, והיא תדע לאכן את השיגורים המשמעותיים והמאיימים בטווח הבינוני והארוך, ותדע גם ליירט מעל שטח האויב. על ידי הנתונים שהיא תוציא אנחנו נדע לסגור מעגל גם של תקיפה באש שהוא מיידי.

"את הרקטה המדויקת נדע לחבר לתוך מערכת. מצד אחד, נדע לאכן את השיגור ומצד שני, כמעט באותה מערכת - נדע לסגור על מעגל ולשפר את הפגיעה ביחידות שמשגרות ולצמצם את הפגיעה בעורף. "בשורה התחתונה, אנחנו מבינים כבר כמה זמן שהאתגר שלנו הוא להביא את היכולות שלנו לידי ביטוי מול ארגונים עם מאפיינים שונים. חלק מהדברים כבר התחלנו, ולגבי השאר - עבודה רבה עוד לפנינו".

אולי יעניין אותך גם

הורוביץ בטקס חילופי קתמ״רים. צילום: דו״צ

"אנחנו רוצים שגם התותח החדש יישאר נשק סטטיסטי"

 הקתמ"ר לשעבר, תא"ל (מיל') אלון קלוס (כיום יזם ומנהל בתעשייה הביטחונית), ועמיר רפפורט (פעם תותחן – תמיד תותחן, וכיום גם אבא של תותחן), בריאיון ראשון ומרתק עם קצין התותחנים הראשי, תא"ל נרי הורוביץ. הכתבה התפרסמה לראשונה בגיליון החדש של ביטאון ״תמיד תותחן״