השבוע בהיסטוריה

קיסר חוצה את הרוביקון; אורי אילן יוצר מיתוס ישראלי וצה"ל מאבד אלוף. כל האירועים שעשו את השבוע בהיסטוריה

"לחצות את הרוביקון" - כולם מכירים את הביטוי, משתמשים בו, אך לא בטוח שכולם מודעים למקורות הביטוי. כמו בהרבה דברים גם במקרה זה את המקורות ניתן למצוא ברומא העתיקה. יוליוס קיסר, מהמנהיגים הרומיים הידועים בהיסטוריה עזה את רומא בשנת 58 לפני הספירה ויצא למסע כיבושים בשוויץ וגרמניה.

בהיעדרו של קיסר חלו תמורות משמעותיות ברומא. פומפיוס, לשעבר בן בריתו של קיסר, הפך לאיש אמונם של הסנטורים השמרנים ועשה עתה ככל יכולתו כדי להקטין את השפעתו של קיסר. פומפיוס, שהביא לכך שעושה דברו, מרקוס קלאודיוס מרקלוס ימונה כקונסול רומא, דרש למנות ממלא מקום לקיסר כפרוקונסול גאליה (וזאת בטרם תמה תקופת כהונתו של קיסר). כמו כן פומפיוס דרש את פיזורו של צבא קיסר. יש לציין כי היחסים בין פומפיוס וקיסר (בעבר ידידי נפש) התדרדרו קשות לאחר מותה של בתו של קיסר, אשתו של פומפיוס.

לקיסר לא הייתה שום כוונה להיכנע לדרישות אלו, שיסיימו את הקריירה הפוליטית שלו. הוא גם הבין כי מולו עומד סנאט שמרני שלא יקבל את מנהיגותו. לאחר שמועמדותו לתפקיד קונסול נדחתה, כיוון ששהה מחוץ לרומא. כעת מצא עצמו קיסר עומד בפני הכרעה היסטורית. הוא החליט לחצות את נהר הרוביקון יחד עם מספר לגיונות הנאמנים לו.

הרוביקון שימש כגבולה הקדוש של רומא, ונאסר להכניס צבא לאזור שמצידו השני. קיסר הכריז "נפל הפור!" וחצה את הנהר, תוך ידיעה כי הוא שובר כל טאבו שהונהג עד אז. בעקבות מהלך זה, מתנגדיו של קיסר נמלטו מהעיר. לאחר סדרה של קרבות, בהן ניצח, מונה קיסר לקונסול רומא.

"לא בגדתי"

אין כמעט ישראלי שלא מכיר את האמרה של החייל אורי אילן שהעדיף להתאבד בשבי הסורי ולא לגלות מידע על פריסת כוחות צה"ל. אילן התגייס לצה"ל בשנת 1953. הוא צורף לחטיבת גולני והגיע לדרגת רב-טוראי. בדצמבר 1954 אילן לקח חלק בפעולה שמטרתה הייתה תיקון מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, באזור תל פאחר. יחד עימו יצאו לדרך ארבעה צנחנים - סגן מאיר מוזס, סמל מאיר יעקבי, טוראי יעקב (ג'קי) לינד וטוראי גד קסטלנץ. מסיבה כלשהיא הפעולה הסתבכה והחמישה נפלו בשבי הסורים.

השבויים הובלו למעצר בקונייטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מזאה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד. אילן, שחשש כי יישבר תחת לחץ חקירות הסורים והעינויים שעברו השבויים בבית הוסהר, החליט ב-13 בינואר 1955 להתאבד בתאו. גופתו הוחזרה לישראל.

כאשר בדקו אותה נציגי צה"ל הם מצאו פתק קשור לרגליו בו נכתב "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותו ליד גבי, הולכים להרגני, נקם". בבגדיו נמצאו פתקים נוספים כאשר במפורסם מכולם נכתב "לא בגדתי, התאבדתי". פעולתו של אילן, שהעדיף את המוות על גילוי הסודות הצבאיים, יצרה מיתוס צה"לי, והועלתה על נס על ידי רבים. שאר חברי החולייה שנשבו הוחזרו לישראל לאחר 15 חודשים בשבי הסורים, במרס 1956. שניים מהשבויים הועמדו לדין על כך שלאחר שלושה שבועות בשבי נכנעו ומסרו את מיקום מתקן הציתות לחוקרים הסורים.

מותו של אלוף

האלוף נחמיה תמרי התגייס לצה"ל בשנת 1965 והתנדב לצנחנים. לאחר מכן יצא לקורס קצינים ונפצע במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה שירת כקצין בחטיבת הצנחנים ולקח חלק במספר פעולות מפורסמות כגון "תרנגול 53".

ב-1970 מונה למפקד סיירת צנחנים. ב-1974 עבר לסיירת מטכ"ל ושנתיים מאוחר יותר פיקד על גדוד 890 של הצנחנים במהלך מבצע "אנטבה". ב-1978 מונה למפקד סיירת מטכ"ל. בשנת 1984 הוא מונה למפקד חטיבת הנח"ל משם עבר לפקד על חטיבת הצנחנים. תמרי קודם לדרגת אלוף בשנת 1992 ומונה לעזור ראש אג"ם. שנה לאחר מכן נכנס לתפקידו האחרון כאלוף פיקוד מרכז.

ב-12 בינואר 1994 התרסק מסוק הסייפן של חיל האוויר, בו טס תמרי, סמוך למפקדת הפיקוד. תמרי ושלושה קצינים נוספים נהרגו בהתרסקות. בעקבות האסון הוסב שמו של בסיס המפקדה ל"מצודת נחמיה" לזכרו. לתמרי שני אחים נוספים ששרתו בתפקידים בכירים בצה"ל: תא"ל שי תמרי ותא"ל דב תמרי.

אולי יעניין אותך גם