הקיץ הלוהט של העולם הערבי

במצרים עוד לא ברור כיצד יתפקד הנשיא המוסלמי לצד המועצה הצבאית, וסוריה כנראה שתעבור תהליך "עירקיזציה". תא"ל (מיל') שמעון חפץ מאמין שבינתיים, על קברניטי ישראל להמשיך לעקוב, להיערך ולשמור על דריכות מבצעיתהקיץ הלוהט של העולם הערבי

המזרח התיכון לוהט וחם לא בשל מזג האוויר ולא בשל עלויות מחירי הנפט והגז. אלה ימים בוערים בעירה פנימית, כל אחד בגובה הלהבה שונה. אחרי כמה שנים של שקט ביטחוני יחסי, במונחים ישראלים, אנו ערים לשינויים המתחוללים לנגד עינינו ובלי רצוננו.

במצרים של היום יש מפלגה מודרנית גדולה (מלאה סתירות) שאיש אינו יודע לאן תוביל. הנשיא המודח והשפוט חוסני מובארק מתבונן מתא כלאו וממיטת חוליו על מי שירש אותו כנשיא – ד"ר מוחמד מורסי, אשר פקד אף הוא את בתי הכלא בשל דעותיו והשתייכותו ל"אחים המוסלמים" במצרים. איזה עולם הוא מלא הפתעות "פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה".

"האביב הערבי" שחלף ונכנס לקיץ השני שלו מביא הפתעות במצרים לבכיריה, אשר לא נצפו על ידי איש מקהיליית המודיעין הישראלי וגלגל לפתחנו מציאות חדשה ובלתי צפויה. מובארק כנשיא ואסד האב הפתיעו ביציאתם, לפני כ-40 שנה במלחמת יום הכיפורים, את קהילת המודיעין הישראלי וככאלה עמדו על טיבם, לאחר המלחמה כמי ששמרו בקנאות על השקט מגבולם המשותף עם ישראל, כל אחד בגזרתו, ובהתאם להסכמי "הפסקת אש" עם סוריה וההסכמים הצבאיים של הסכמי השלום עם מצרים.

מובארק, אותו הכרתי אישית, שמר בדבקות על ההסכם וכך גם אסד האב, ובשאר אסד הבן – כאלה שבאו מהאסכולה האקדמית הרוסית. הנשיא מובארק היה חייל ומפקד, אדם חם ללא גינונים, תכליתי ושותף להשגת המטרה. ראוי להזכיר מפגש עם שר הביטחון רבין בספטמבר 1989 בה דנו השניים כיצד להביא נציג פלשתיני לשיחות קרבה עם ישראל אשר יוכל לתת בידו לשכנע את היו"ר ערפאת בתוניס להוריד את גובה הלהבות בשטחים מחד ולהיכנס למודל של שיחות עם הנהגה נבחרת בשטחים – בראשות פייסל חוסיני מאידך. מובארק, היה שותף ושושבין בחתימת ההסכמים עם הרשות הפלשתינית לאחר "אוסלו" ופינוי עזה ויריחו.

מי שהיה ראש המודיעין, על זרועותיו, במצרים, הגנרל עומר סולימאן, שהיה זרוע הביצוע בשטח מול הממשל הישראלי והפלשתיני, שבדרכו שלו מצא הנתיבים לפתרון בעיות וסוגיות, נפרד מאיתנו ללא עת ובצער רב. יו"ר המועצה הצבאית, הפילדמרשל טנטאווי, היה נאמנו של מובארק לאורך השנים ומצא עצמו כמי שחוייב להעיד כנגד נשיאו במשפטו.

בשונה מהתנהגות הרחוב כלפיו - מטעמיהם – הוא ורק הוא (מובארק) שמר לנו על השלום והביטחון בין המדינות למעלה מ-30 שנה – גם אם הוא "שלום קר", אך במרבית הזמן שמר לנו לאורך זמן – שקט לאורך הגבול המערבי. מובארק, היה נשיא עם נוכחות בעולם המערבי והערבי. הוא אירח את נשיא ארה"ב ברק אובמה – נשיא "מעצמת העל", נתן לו במה מרכזית לעולם האיסלאמי באוניברסיטה בקהיר – נאום לכל העולם הערבי.

לישראל קשה להודות לו, כשם שקשה להודות כי יציבותו של משטר הבעת' בסוריה המתערער ומטלטל לאחרונה, היה אבן יסוד בביטחון ישראל עשרות שנים. מאז מלחמת יום הכיפורים בחזית הסורית (פברואר 1974) ישראל למדה לחיות בשלום עם שכנותיה - אם בהסכם חתום (כמו מצרים) ו"הפסקת אש" עם סוריה והסכם שלום עם ירדן.

ישראל רשאית להביע את הערכתה להליכה לבחירות דמוקרטיות במצרים ובמקביל לכאוב את כאבו של העם הסורי. לא לנו למהר מה אנו חושבים על הנשיאות המצרית הטריה, ומאידך גם לא למהר לגבש או לעודד קואליציה שתעודד את הנשיא הצעיר בשאר אסד, נשיא סוריה. קיימים קווים מקבילים ודומים לגבולות ישראל מצפון רמת הגולן ולבנון לדרום רצועת עזה והקשר האיראני המגשר ביניהם – "האחים המוסלמים" והחמאס וחיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי.

ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, אמר בהופעתו האחרונה בוועדת חוץ וביטחון בכנסת כי ישנם סימנים לתהליך מואץ של "עירקיזציה" בסוריה וכי הג'יהאד העולמי עלול להתבסס גם ברמת הגולן. התחזקות האיסלאם הרדיקלי עלולה להפוך לזירת פעילות נגד ישראל בדומה לנעשה בשנה האחרונה בסיני. וכל זאת להמשך הצטיידות חיזבאללה ברקטות שהגיעו ועוד יגיעו לטווחים ארוכים יותר ממלחמת לבנון השנייה. למעגל האיום המיידי התווסף האמל"ח הבלתי קונבנציונאלי, שמא ייפול ארסנל זה לידי המורדים הבלתי נשלטים, או לחילופין לידי חיזבאללה. מדובר באיום אסטרטגי המעמיד אותנו בנקודת מבחן והחלטה בטווח הזמן המיידי – כדברי ראש הממשלה ושר הביטחון בימים האחרונים כי "לא שוללים פעולה בסוריה. מדינת ישראל אינה יכולה לקבל העברת מערכות נשק מתקדמות מסוריה".

נורה אדומה זו אף היא משנה את הכאוס המתפתח בסוריה ובאיזור לצד טילי הקרקע-קרקע המסוגלים לשאת אותם לטווחים רחוקים. מדינה מרוסקת זו מחייבת את קברניטי המדינה לעקוב מקרוב הן מצפון כי תגיע הרעה והן מדרום מרצועת עזה ולאורך הגבול המערבי – מרחבי סיני ומצרים. ישראל אינה צריכה לעמוד בשורה אחת עם טורקיה, קטאר וסעודיה התומכים במורדים ובהם הג'יהאד האיסלאמי שהעתיק את מפקדתו לאיראן, מחיר הדמים של המשטר הסורי, כאשר ראשי בכירי מנגנוני הביטחון חוסלו בשבוע החולף. מיפוי מפת הדרכים להצלחה ולהצלה של משטרים אלה יוכל להסיר מעל ישראל את אשר התרחש בעיראק וטוב שייעשה מוקדם ככל שניתן.

שאיפתם הבלתי מסודרת של המורדים בסוריה גוררת את ארה"ב, רוסיה וסין והאיחוד האירופי לקבלת החלטות שאינן ישימות בשטח. הדמוקרטיה, לה חלקם שואפים להגיע, עד כה נוסתה ללא הצלחה יתירה. גם ניצחון "האחים המוסלמים" במצרים אינו דומה לזה של תוניסיה. במצרים חולקים את השלטון עם הצבא (המועצה הצבאית העליונה) ואירועים של אי הסכמה בין הרשויות כבר צפים על פני השטח, לדוגמא כשהנשיא הנבחר הורה על כינוס הפרלמנט המצרי, בשעה שזה פוזר על ידי המועצה הצבאית.

שנים השתמשו האיסלאמיסטים בטיעון מלחמת התרבויות שלפיו המערב, הוא אויב העולם האיסלאמי, הוא ממלא בשיטתיות את תפקיד המדכא. אבל הטיעון הזה מתפוגג כאשר מטוסים וטנקים של הצבא הסורי צוללים וצולפים ללא כל הגבלה באזרחים הסורים. כל התובנות של שכבת האוכלוסייה שנהג לקבל בהתלהבות וצימאון את התנועה האיסלאמית פשוט התעוותו להם בפנים לנוכח המראות המרות.

זוהי השעה כי אותה יישות בינלאומית תבין ותבחון בין זכות העם לשלוט בעצמו לזכות הרודנים לשלוט בעם. נכון לפעול ולמנוע טבח מראש, נכון להביא להפלת רודנות באשר היא עוברת את "הקו האדום". על הציבור הערבי להתפכח לריאל-פוליטיקאים שעוד לא הבינו כנראה שהאיסלאם כאן ומאיים. מפחיד. האופק מצוי תמיד בקצה.

בכל מהפכה והתנגדות כלפי עריצים ערבים יש בדיקת תוצאה. בזמן עזרה של המערב אנו מחלישים אותה במניעתה. אנו שוללים את הדבר. מהפיכת "האביב הערבי" התגלגלה לכדי הבנה: הכלים הקיימים בידי האיסלאמיסטים הם אלה שדווקא הביאו לקריעה ולגזירה של מיטב הטיעונים. ייתכן שבעתיד, כאשר כוחות המהפכה יירגעו, נגלה מצרים וסוריה שלא הכרנו קודם. אבל עד אז ייתכן ונתגעגע לימי חוסני מובארק, חאפז אסד ובשאר אסד.

מהפיכות אינם אירועים – אלה תהליכים מורכבים עם עליות וירידות פתאומיות ומייאשות, אין זה אומר שתהליכים אלה, בעת הזאת של המאה ה-21, לא ילכו בדומה לדרכן של מדינות גדולות ומוכרות בהיסטוריה ושל מהפיכות אירופה. בימים אלה של צום הרמדאן – על ישראל להמשיך לעקוב, להיערך ולשמור על דריכות מבצעית לאורך כל גבולותיה לנוכח הקיץ הלוהט – המזרח תיכוני.

אולי יעניין אותך גם

הטיל גביאל-5. צילום: ממשרד הביטחון הפיני

פרשנות | טיל הגבריאל החדש מכין את בריטניה, ישראל וסינגפור לעימותים סימטריים

הטיל לטווח 200 ק"מ מיועד לפגיעה במטרות ימיות ובמטרות יבשתיות, מצוייד במערכת ניווט חדשנית ובראש ביות מכ"מי מתקדם ואפקטיבי מול ציים של מדינות. בשביל סיכול טרור ימי, נדרשים פתרונות אחרים