הפערים בסוגיית איראן עדיין מהותיים

לאחר נאומיהם של ראש הממשלה ונשיא ארה"ב בפורום סבן, נראה כי עמדות ישראל וארה"ב, בנוגע לאיראן, עדיין רחוקות זו מזו. פרשנות של פרופ' זכי שלום

את דבריו בפורום סבן ב-7 בדצמבר 2013, פתח הנשיא אובמה בקביעה כי משטר הסנקציות שהוא יזם פגע קשות בכלכלה האיראנית, והוא זה שהביא, בסופו של דבר, את העם האיראני לתבוע שינוי כיוון. התוצאה היתה בחירתו של רוחאני כמנהיג איראן, הגם שמשטר האייתולות לא רצה לראות בו מנהיג המדינה. במהלך נאומו חזר אובמה והדגיש את עמדתו כי בחירת רוחאני מסמלת שינוי מהותי במדיניותה של איראן. בכך מציב הנשיא אובמה עמדה מנוגדת לחלוטין לזו של נתניהו החוזר וטוען כי רוחאני מוביל קו זהה לזה של קודמיו בסוגיית פעילותה הגרעינית של איראן וכי השינוי עליו מתרפקים במערב הוא בעל אופי חיצוני בלבד. בלשונו של נתניהו: רוחאני הינו זאב בעור של כבש.

בהמשך, הנשיא חוזר ומבהיר כי התנהלותו מול איראן ורצונו בדו שיח עמה אינם מייצגים גישה נאיבית, כפי שעשוי להשתמע מהתבטאויותיו של נתניהו בהקשר זה. הממשל מודע לכך שהממשל האיראני מייצג עוינות אידיאולוגית לארצות הברית, לישראל ולערכים שמדינות אלה מבקשות לקדם. דווקא משום כך הוא פועל בדרך המדינית להשגת יעדיו. בניגוד לביקורת המשתמעת מדברי נתניהו מדגיש הנשיא כי הסכם ז'נווה מהווה הישג חסר תקדים מול איראן. זו הפעם הראשונה שהמעצמות הצליחו לעצור את התקדמותה הגרעינית של איראן.

בתקופה הזו של ששת החודשים איראן לא תוכל ולא תרצה לקדם את פרויקט הגרעין שלה. כמו כן יוחמר הפיקוח על מתקני הגרעין שלה. כל זאת, כאשר הגרעין הקשה של הסנקציות מול איראן יישאר על כנו. מציאות זו תעניק לממשל זמן כדי לבחון את כנות כוונותיה של איראן ואפשרות לקבלת בטחונות כי איראן לא תפעל להשגת נשק גרעיני. אגב כך, מציג הנשיא נתון חדש ומעניין. לדבריו, אם הממשל לא היה מתנהל מול איראן בתום לב ומתוך רצון כן להגיע להסדר משטר הסנקציות היה מתחיל להתפורר. בכך רומז הנשיא, ככל הנראה, לכך שסין ורוסיה, ואולי גם מדינה אחרת, החברות במדינות ה –P5+1 איימו כי יסוגו מן הסנקציות אם לא יינתן ביטוי לעמדות גמישות יותר כלפי איראן ופעילותה הגרעינית.

בסופו של דבר, מבהיר הנשיא, אם יתברר שאיראן אינה ממלאת אחר תנאי ההסכם ואינה פועלת בתום לב, ניתן יהיה להחזיר את משטר הסנקציות, ואף להחריף אותו. גם בנקודה זו מציג הנשיא דעה שונה מזו של נתניהו המבטא סקפטיות רבה באשר ליכולת של המעצמות להחזיר את משטר הסנקציות לאחר שכבר נבעו בו סדקים. היעד שלנו, אומר הנשיא, הוא למנוע מאיראן השגת יכולת גרעינית. אבל, אומר הנשיא, הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא להביא להסדר דיפלומטי כולל הנתון לפיקוח. כל זאת, כאשר כל האופציות, כולל האופציה הצבאית, מונחות על השולחן אם ניכשל בהשגת יעד זה.

כאשר הנשיא אומר זאת, יש לקחת זאת ברצינות. הנשיא מאזכר את העובדה שבמהלך כהונתו הורה לא פעם על שימוש בכוח צבאי כאשר הדבר נדרש. בכל מקרה, מדגיש הנשיא, מצבנו מול איראן לא יהיה גרוע יותר לאחר ששת החודשים עליהם הוסכם, כפי שמשתמע מהתבטאויותיו של נתניהו. להיפך, יהיו לנו אפילו מנופי לחץ חזקים יותר להמשיך את הסנקציות ואף להחריפן. למעשה, מבהיר הנשיא הידע להשגת יכולת גרעינית מצוי בידי איראן, ואיננו יכולים לבטל ידע זה. איראן היא מדינה רחבת ידיים ועשירה יחסית. לפיכך, עלינו לקחת ברצינות את האפשרות שהיא תנסה להגיע ליכולת גרעינית. עלינו, אומר הנשיא, לקבל החלטות על בסיס האופציות הריאליות העומדות לרשותנו ולא על בסיס מאווי ליבנו.

אין ספק שבדברים אלה מקופלת ביקורת נוקבת נגד ראש הממשלה נתניהו. אליבא דאובמה, דרך החשיבה שלו מתבססת על משאלות לב ולא על ראיה מציאותית. בנסיבות הקיימות, כאשר הידע להשגת יכולת גרעינית מצוי כבר בידי איראן, מדגיש הנשיא, המטרה צריכה להביא לכך שהמוטיווציה של איראן להשגת יכולת גרעינית תשתנה. דהיינו, שרצונה של איראן להשתלב ב"משפחת העמים" תוביל אותה לוותר מרצונה על האופציה הגרעינית. הדרך הטובה ביותר עבורנו, אומר הנשיא, היא לבחון את הדרך המדינית, מתוך הכרה ברורה שאין היא מתבססת על אמון כלפי הצד השני אלא על פיקוח הדוק ואימות הדיווחים. הגם שדברי הנשיא מצביעים על מחלוקת קשה בינו לבין נתניהו, בוחר הנשיא לאפיין את המחלוקת כבעלת אופי טקטי. לישראל ולארצות הברית, אומר הנשיא, יש יעד משותף – למנוע מאיראן להיות מדינה בעלת יכולת גרעינית. אך טבעי שיהיו בינינו חילוקי דעות באשר לדרך להשגת יעד זה.

מעבר לכך, מדגיש הנשיא, שוב את הקביעה שלו כי מדינת ישראל היא מדינה ריבונית וזכותה היא לקבוע כיצד להגן על עצמה בדרך הטובה ביותר. ישראל, אומר הנשיא, אינה יכולה לבסס את בטחונה על גורם חיצוני. לאור הניסיון ההיסטורי של העם בישראל הם חייבים להיות אלה שקובעים מה עליהם לעשות כדי להגן על עצמם, ואנחנו מכבדים זאת. אמרתי זאת שוב ושוב לראש הממשלה נתניהו. בהמשך דחה אובמה את טענתו של נתניהו כי העדר הסכם, במצב הנוכחי, עדיף על ההסכם שהושג. אם לא נשיג את היעדים שלנו, אומר הנשיא, אזי ניתן לטעון באמת שהעדר הסכם עדיף על הסכם. אבל להניח מראש שההסכם הסופי יהיה רע, וכתוצאה מכך להימנע אפילו מלנסות להגיע להסכם זו טעות חמורה. אילו לא היינו חותמים על הסכם עם איראן, אומר אובמה, איראן היתה מתקדמת עוד יותר בפרויקט הגרעיני שלה.

משמעות הדבר היא שהנשיא רואה לעצמו שתי חלופות – הסכם שבו איראן תקבל על עצמה ריסון בפעילותה הגרעינית מרצונה הטוב, או האצת הפעילות הגרעינית בהעדר הסכם. המסר המשתמע מדברים אלה הוא שאין לארצות הברית, ובוודאי לישראל, אופציה של ממש לעצור את הפרויקט הגרעיני של איראן, וכי עצירת הפרויקט מותנית בסופו של דבר ברצונה הטוב של איראן. בסופו של דבר משרטט הנשיא בקווים כלליים את הסדר הקבע שארצות הברית מבקשת לכונן עם איראן. ההסדר יהיה הסדר מלא, שיטיל הגבלות קשות על איראן ויכלול מנגנון קשוח של פיקוח ואימות נתונים.

עם זאת ההסכם יאפשר לאיראן לפתח יכולת גרעינית לצרכי שלום. ראש הממשלה נתניהו תובע, כך מציג זאת הנשיא, שלא תהיה שום פעולת העשרה על אדמת איראן. עמדה קשוחה זו, כך משתמע מדברי הנשיא, לא מאפשרת דיון רציני בסוגיה. עמדה זו של נתניהו, מבהיר הנשיא, מתבססת על משאלות לב לא מציאותיות. כולנו היינו רוצים שאיראן תכריז על הפסקת פעילותה הגרעינית, אבל המציאות שונה. דווקא משום שאיננו סומכים על כוונות המשטר האיראני עלינו להיות יותר מציאותיים. הטענה המשתמעת מדברי נתניהו, כאילו עוד לחץ על איראן, עוד סנקציות עוד איומים צבאיים הם אלה שיביאו את איראן "על הברכיים", מדגיש הנשיא, אינה מקובלת על ארצות הברית. היא אינה מצביעה על הכרה אמיתית של העם האיראני והממשל האיראני. כדי שנוכל להשיג את יעדינו אנחנו חייבים לאפשר להציע איראן הסכם מכובד שיאפשר לה להשתלב במשפחת העמים ולא לדחוק אותה לפינה.

נתניהו בפורום סבן

נתניהו לא התעלם מקיומן של מחלוקות בין שתי המדינות. עם זאת הוא הדגיש כי מחלוקות אלה אינן מהוות גורם מרכזי ביחסי שתי המדינות וכי במרבית הנושאים שתי המדינות רואות עין בעין. מחלוקות אלה, הבהיר נתניהו הן טבעיות על רקע המעמד והסטטוס השונה של שתי המדינות: ארה"ב הינה מעצמה עולמית בעלת שיקולים גלובאליים, בעוד מדינת ישראל היא מדינה החיה באיזור רווי עוינות מלחמות ועימותים. אך טבעי הוא שלשתי המדינות תהיינה עמדות שונות בנושאים שונים.

בכל מקרה שתי המדינות מלבנות את המחלוקות ביניהן בדרך כנה ובכבוד הדדי. נתניהו אינו מביע התנגדות למיתווה שהציע הנשיא אובמה ולפיו יותר לאיראן לפעול להשגת יכולת גרעינית אזרחית. עם זאת הוא חוזר על טענתו כי השגת היעד המשותף לישראל ולארצות הברית – מניעת התגרענותה של איראן, תושג רק אם תימשכנה הסנקציות נגד איראן ויוצג בפניה איום אמין של פעולה צבאית אם לא תיענה לדרישות המעצמות. נתניהו הביע התנגדות למיתווה הסדר הקבע עם איראן העשוי להשתמע מדברי הנשיא שיאפשר לאיראן להיות מדינת סף גרעינית, כך שתוכל לפרוץ להשגת נשק גרעיני בזמן קצר ביותר.

באופן מפתיע, וככל הידוע חסר תקדים, יצר נתניהו לינקאג' בין הסוגיה האיראנית והסוגיה הפלסטינית. לאחר שנים בהן מתח ביקורת קשה על המגמה שרווחה בממשל אובמה ליצור לינקאג בין שתי הסוגיות, אמר הפעם נתניהו: מאמצינו הגדולים ביותר להגיע לשלום פלסטיני-ישראלי לא יישאו פרי אם אירן תצליח לבנות פצצות גרעיניות. כמו כן תבע נתניהו, ככל הידוע לנו לראשונה, שבמסגרת הסדר הקבע תשנה איראן את מדיניותה בסוגיית השמדת עם. נתניהו לא הבהיר את כוונותיו במפורש בהקשר זה.

הגם שהנשיא אובמה וגם ראש הממשלה נתניהו בחרו להצניע את חילוקי הדעות בין שתי המדינות בסוגיה האיראנית, תמונת המצב העולה מנאומיהם של שני האישים היא כי קיימת בין המדינות מחלוקת עמוקה ובעלת אופי אסטרטגי בסוגיה האיראנית והדרך להתמודד עמה. חשוב להדגיש כי מעבר להדגשת פערי העמדות טרח הנשיא לשלב בדבריו, לעתים ישירות, לעתים במרומז, ביקורת נוקבת על ראש הממשלה נתניהו. כמו כן שירטט הנשיא בקווים כלליים את מאפייני הסדר הקבע שהוא עומד להתוות במגעיו עם איראן.

למותר לציין שמתווה זה לא יסב נחת רוח לנתניהו. דבריו של הנשיא אובמה מציבים אותו בחזית תומכי הסכם ז'נבה, כאשר ברור לו היטב שראש הממשלה אינו יכול להרשות לעצמו להתעמת ישירות עם הנשיא. כיממה לאחר נאום הנשיא אובמה ניתנה הזדמנות לראש הממשלה נתניהו להגיב על הדברים. על רקע העובדה שהסכם ז'נבה הפך לעובדה קיימת, ועל רקע הנחישות שמפגין הנשיא בעמדותיו, היה ברור לנתניהו כי שום תועלת לא תצמח למדינת ישראל מהמשך העימות הפומבי בסוגיה האיראנית.

עתה על ישראל לפעול למזער נזקים ככל שניתן בהקשר למתווה הסדר הקבע העומד להתגבש בין מדינות ה – P5+1 ואיראן. על רקע זה ניתן להבין את הטון המפויס והמרוכך שבו בחר נתניהו לשאת דבריו. הוא הקדיש את החלק הראשון בדבריו לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני ולא לנושא האיראני, בוודאי לא במקרה. הוא העלה על נס את מערכת הקשרים ההדוקה בין ישראל וארצות הברית במישורים רחבים. הוא שיבח את הנשיא ומזכיר המדינה על תרומתם הרבה לקידום היחסים בין שתי המדינות.

**
פרופ' זכי שלום הינו חוקר בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב

אולי יעניין אותך גם