הסכם הגרעין עם איראן – טבלית אקמול אינה פתרון

שיחות הגרעין המתישות בווינה הולידו הסכם גרוע. אמנם ההסכם מסיג לאחור את תכנית הגרעין הצבאית של איראן, אך תהליך הנסיגה הינו הפיך. המנצחת הגדולה היא איראן

הסכם הגרעין עם איראן –  טבלית אקמול אינה פתרון
לבסוף נחתם בווינה (14 ביולי) הסכם הגרעין (Joint Comprehensive Plan of Action - JCPOA) בין מדינות ה-P5+1 (החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם: ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין, וגרמניה) לבין איראן. זאת, חרף ההתנגדות בקונגרס האמריקני ואף למרות הסתייגויות בתקשורת האמריקנית והבינלאומית. ההסכם בגרסתו בשפה האנגלית מתפרס על פני 159 עמודים.
 
לסנאט האמריקני הוקצו עתה 60 יום כדי לבחון את ההסכם בהיבט המשפטי ולאשר אותו. זאת, בהתאם לחוק שנחתם (22 במאי) על ידי הנשיא אובמה, למורת רוחו, במסגרת פשרה עם הסנאט. סביר כי הסנאט ייעזר במיטב המשפטנים כדי להתעמק ולבדוק כל תג ותג של ההסכם עם איראן. בניגוד לכך, עתה, עוד בטרם יבש הדיו על דפי ההסכם, מוקדם לקבוע נחרצות את משמעותו העתידית. מכל מקום, בעקבות עלעול מדוקדק בפרטי ההסכם, ניתן להתרשם מרוח הדברים, ואולי אף להרהר על משמעות ההסכמות שהושגו באי אלו מסעיפיו.
 
הבעייתיות בהסכם וינה משתקפת כבר בדרך התלאות ששיחות הגרעין עם איראן עברו עד כה, למרות נחישותו הבלתי נלאית של אובמה להסדיר את יחסי ארה"ב עם איראן. קדמו לכך מגעים בין וושינגטון לטהרן במשך לפחות כשנתיים לבחינת אפשרות התקרבות ביניהן, שהיו תחילה סמויים ובגדר גישושים.
 
הם נחשפו לאור היום בספטמבר 2013, בעקבות הגעת הנשיא רוחאני לניו יורק, כדי להשתתף בדיוני העצרת הכללית ה-68 של האו"ם. כפועל יוצא מהקשרים שנטוו בין ממשל הנשיא אובמה לבין המשטר בטהרן, הושג ב-24 בנובמבר 2013 בג'נבה הסכם מסגרת ביניים (Joint Plan of Action - JPA) לקראת פתרון סוגיית הגרעין האיראני, אשר הוביל לאחרונה להסכם לוזאן (2 באפריל), להגדרת הפרמטרים של "תכנית פעולה משותפת כוללת", שתעניק גושפנקא חוקית לתכנית הגרעינית הבלתי מרוסנת עד כה של איראן.   
 
אשר לאובמה, כבר בתחילת הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ארה"ב הוא זכה בפרס נובל לשלום. כעת, לקראת סיום נשיאותו, הוא מבקש להנציח את השלום העולמי כמרכיב מרכזי במורשתו המדינית. על רקע זה גם ניתן להבין את מהלך ההתקרבות לאיראן, כמו גם את חידוש היחסים עם קובה. התייחסות למורשת שאובמה מבקש להותיר אחריו הייתה, בין היתר, בראיון שהעניק לג'פרי גולדברג, (אטלנטיק, 19 במאי), שבו אמר: "אני מתבונן בתקופה של עשרים שנה מעכשיו, אני עומד להיות עדיין בסביבה, על פי רצון האל,  אם  יהיה לאיראן נשק גרעיני, יהיה הדבר רשום על שמי... אני סבור שזה הוגן לומר, כי בנוסף לאינטרסים העמוקים שיש לנו בתחום הביטחון הלאומי, יש לי גם אינטרס אישי לכלוא אפשרות זו".
 
למרות כל המאמצים שהושקעו בו, הסכם וינה הינו תבשיל גרוע, מכיוון שאינו מטפל בשורש האיום האיראני, אלא לכל היותר מקפיא את המצב הנוכחי. אף כי ההסכם מסיג לאחור במידה לא מועטה את תכנית הגרעין הצבאית של איראן, מכל מקום תהליך הנסיגה הינו הפיך, ובשלב כלשהו, על פי הנסיבות, איראן תוכל לשקם במהרה את התכנית. לכן ניתן להתייחס אל ההסכם רק בתור טבלית אקמול, ולא בתור תרופה. 
ההסכם הינו אפריורי רע, כי יש לחתום על הסכם רק עם מי שיש לו קבלות על קיום הסכמים. לחובתה של איראן עומדת עד כה פעילות רבת שנים של פיתוח תכנית נשק גרעיני, תוך הפרת חתימתה על אמנת ה-NPT (Non Proliferation Treaty) לאי הפצת נשק גרעיני ואי ציות להתחייבותה מול סבא"א לפיתוח גרעיני למטרות שלום.
 
***
המאמר המלא יתפרסם בגיליון מספר 28 של ישראל דיפנס, היוצא לאור בשבועות הקרובים
 

אולי יעניין אותך גם