הסונים נגד השיעים

מדי יום אנו עדים לאירועים דרמטיים חדשים במזה"ת, כשהמצב כיום מתאפיין במאבק בין ציר שיעי בתמיכת רוסיה ובין הציר הסוני שמאחוריו אמורה לעמוד ארצות הברית. המומנטום נמצא בצד השיעי אך נראה כי ארה"ב מתחילה להגביר את הקצב

ההתפתחויות במזרח התיכון תופסות את ראשי מערכת הביטחון הישראלית בפריז, לרגל הסלון האווירי שנפתח היום. אלה ימים דרמטיים מבחינת מקבלי ההחלטות וקשים במיוחד עבור גופי הערכה מקצועיים: לדוגמא, שום גוף מודיעיני במערב, גם לא אמ״ן שלנו, לא חזה את ניצחונו הסוחף של הנשיא האיראני הבא, חסן רוחאני שנחשב ״מתון״, כבר בסיבוב הראשון בבחירות.

ואם לא די בכך, ספק אם היה איזה גאון מחקר שהיה יכול לצפות את הפצצה שהטיל הנשיא המצרי דווקא אתמול. כל יום והחדשות שהוא מביא עימו, לא כולן רעות מבחינת ישראל.


ככל שמתפזר העשן מתברר כי דברים מסתדרים פחות או יותר על פי התבנית הבאה: המלחמה הגדולה היא בין ציר שיעי בתמיכת רוסיה ובין הציר הסוני שמאחוריו אמורה לעמוד ארצות הברית.

אמריקה הגדולה שקועה בלא מעט צרות מבית אבל גם נמצאת בעיצומה של הערכת מצב עמוקה באשר למתרחש במזרח התיכון, ובעיקר בסוריה. שר הביטחון משה יעלון הגיע לפריז היישר מוושינגטון, שם מסר לשר ההגנה האמריקאי את התפיסה הישראלית באשר למתרחש באיזור, לטובת הערכת המצב המיוחדת. עוד לפני הביקור של יעלון, שחררו האמריקאיים הצהרה לפיה בשאר אסד השתמש בנשק כימי כנגד המורדים נגדו (כמעט חודשיים אחרי שראש חטיבת המחקר באמ״ן, תא״ל איתי ברון, הפתיע כאשר אמר בדיוק את הדברים האלה).

כפי שהדברים נראים עכשיו, האמריקאים עומדים לשנות את מדניותם ולהתייצב בצורה נחרצת יותר מאשר עד כה, מאחורי הציר הסוני, שכולל את המורדים בסוריה, את טורקיה ומצרים, את ערב הסעודית
ומדינות המפרץ האחרות, וגם את החמאס ברצועת עזה (כשאין ירי מהרצועה, החמאס נשכח, אבל רק בינתיים).

אבל, התמיכה הזאת היא בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי. הצרה הגדולה היא שמבחינת מרבית הגורמים במזרח התיכון ארצות הברית נתפסת כיום כ״נבעך״ שגורר רגליים ועושה הכל כדי לא להיכנס מחדש לביצה המזרח תיכונית, גם אם בתקופה הקרובה, בעקבות הערכת המצב שלהם, האמריקאים יגבירו במעט את קצב העברת הנשק למורדים בסוריה. בשורה התחתונה, ההמומנטום כיום נמצא בצד השיעי, שבמרכזו איראן, בשאר אסד וחיזבאללה - בתמיכה חזקה מאוד של רוסיה.

הנשיא המצרי, מוחמד מורסי, תפס אתמול צד בצורה מובהקת, עם המחנה הסוני. המלחמה השיעית - סונית לא הגיעה למצרים אבל היא מתחוללת גם על אדמת לבנון ובאיזורים נוספים במזרח התיכון.
לא רק בסוריה.

בעיה נוספת של ארה״ב היא שהצד הסוני אינו מקשה אחת. אפשר לראות את מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה כמיקרו קוסמוס למה שמתחולל באיזור כולו: מצד אחד המאבק הבין גושי בין ארה״ב ומערב אירופה ובין רוסיה, ומנגד מלחמת הדת. לעומת השיעים המאוחדים למדי - 70 אחוז מהמורדים הסונים בסוריה נחשבים חילוניים או ״סלפים״, 20 אחוז נמנים על האחים המוסלמים ועשרה אחוז נאמנים לאידיאולוגיה של אל קאעידה.


המלחמה הגדולה בעולם המוסלמי מסיטה את תשומת הלב העולמית מהבעיה הישראלית-פלשתינית שנדחפת לשוליים. ליוזמת קרי לפתרון הסכסוך אין שום סיכוי להצליח במציאות כזאת. האם זה טןב או רע לישראל? תלוי בעיני המתבונן.