המשתחררים המתונים

מחקר - כיצד משפיע שירות החובה בצה"ל על העמדות החברתיות של הפרט. רוב הנוער בישראל מתגייס לשירות חובה בצה"ל, ומעטים, אם בכלל, שואלים כיצד משפיע שירות זה על העמדות החברתיות של הפרט: האם הוא הופך לקיצוני, סובל משיכרון כוח ולאומני, או להיפך? 

המשתחררים המתונים

צילום: דו"צ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רוב הנוער בישראל מתגייס לשירות חובה בצה"ל, ומעטים, אם בכלל, שואלים כיצד משפיע שירות זה על העמדות החברתיות של הפרט: האם הוא הופך לקיצוני, סובל משיכרון כוח ולאומני, והאם יש השפעה דתית בשירות, או שמא המשתחררים חווים שינוי עמדות ביחס לתיכוניסטים לפני שירות?

שאלות אלו ראויות להישאל נוכח התהליכים להם אנו עדים בחברה הישראלית של היום, ההקצנה, השיח הרדוד והשטחי, הפוליטיזציה של כל נושא, והבלטת השונה על-פני המשותף. יתרה מכך, חשוב לבחון האם השירות מחזק את האינדיבידואליזם, המאפיין את העולם המערבי כיום, או שמא תורם לקולקטיביזם וסולידריות, אליהם כיוון ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, עם החלטתו להקים את צה"ל במודל "צבא העם".

במסגרת המחקר שערכתי, הבוחן את השאלות דלעיל נדגמו מאות בני נוער ומשוחררי שירות חובה (אלו שהשתחררו ב-5 השנים האחרונות), ובאמצעות השוואת עמדותיהם נבחנים השינויים החלים בעקבות שירות החובה בצה"ל או במשמר הגבול.

פלטפורמת הבחינה מתבססת על רשתות חברתיות, באמצעותן מועבר שאלון שבודק עמדות סביב פלורליזם (סובלנות לגבי השונה בחברה, והסכמיות על כללי המשחק הדמוקרטיים), פטריוטיזם, שילוב בני המיעוטים, מעמד האישה, ועוד.

איסוף הנתונים נערך בתקופה שבין אוגוסט 2014 ועד מאי 2016 וזכה להיענות ברמה גבוהה. יש לציין כי הנתונים היו עקביים בין התקופות, זאת למרות מבצע "צוק איתן" שנערך ביולי 2014 וגל הטרור שהתחולל לאחרונה. משתתפי המחקר מהווים מדגם מייצג בקירוב לאוכלוסייה המשרתת בצה"ל (חובה), הן בהקשרי דת, לאום, מגדר ומאפייני השירות (קרבי, תומך לחימה או עורפי). מבחינה גיאוגרפית, הנשאלים השיבו מכל רחבי הארץ, לרבות יהודה ושומרון, אך בפרופורציות המתאימות, כך שאין במדגם קבוצה גדולה מעוצמתה באוכלוסייה, שעשויה להטות את הממצאים.

ממצאי המחקר עד כה מצביעים על התמתנות מסיימי השירות בהשוואה לתיכוניסטים בדרך בה הם מאפיינים את זהותם. מסיימי השירות מציגים זהות לאומית-ליברלית: מחד, הם מזדהים עם הדגל, ההמנון, הצבא והחברה הישראלית כקולקטיב, ומנגד הם מציגים יכולת הכלה ברמה גבוהה יותר לשונה בחברה. מכאן שערך הפלורליזם, שהוא משמעותי בחברה דמוקרטית, מתחזק במסגרת שירות החובה.

מסיימי השירות הצבאי מציגים זהות פחות דתית מאשר תיכוניסטים, הם סובלניים כלפי הדתיים והדת, אך מזהים את עצמם יותר עם המדינה וסמליה, כאמור. נתון מעניין עולה לגבי שאלת העיר ירושלים, אותה רוב העונים לשאלון רואה כמאוחדת גם בעתיד. רוב הנשאלים לא מסכימים עם החשיבה על שינוי ההמנון בכדי שיאפשר הזדהות של בני-מיעוטים. 6% בלבד מבין העונים לא רואים ביהודי רפורמי כיהודי, ואחוז דומה רואה בפסיקת ההלכה סמכות מעל החלטות הממשלה.

בהמשך לכך, רוב מוחלט מקרב מסיימי השירות מעידים על כך שהוא מסייע באופן משמעותי לשילוב בני מיעוטים בחברה הישראלית, זאת ביחס לתיכוניסטים שרואים ערך זה ברמה פחותה מכך. בהקשר זה חשוב לציין כי התיכוניסטים רואים בשירות הצבאי "תרומה לחברה", זאת לעומת משרתים מדורות קודמים שראו בשירות "תרומה לביטחון המדינה".

רוב בעד נשים בקרבי

עוד עולה מן המחקר כי רוב מוחלט מקרב משוחררי השירות (מעל 80%) אינם רואים בעיה עם כך שנשים ישרתו ביחידות קרביות, כך סוברים 84% מהגברים ו-91% מהנשים. בקרב התיכוניסטים סוגיה זו זכתה לתמיכה של כ-70%.    

רוב מוחלט (מעל 95%) מהנשאלים מציינים כי לו נדרשו להתגייס לצה"ל שוב, היו פועלים באותה דרך, בדגש על קרביים. נתון זה מתחבר לממצא נוסף לפיו 80% מהנשאלים אינם חושבים שיש לשנות את מודל השירות לצבא מקצועי, נתון זהה בין מסיימי שירות ובין תיכוניסטים. עוד עולה מן הממצאים כי מסיימי השירות רואים איום ביטחוני מופחת בהשוואה לתיכוניסטים, ממצא זה בולט בעיקר בקרב משוחררי השירות הקרבי.  

ממצאי המחקר מצביעים על כך שרמת הפטריוטיזם דומה בהשוואת שתי האוכלוסיות, זאת כאשר מעל 80% מהנשאלים מיקמו את עצמם בקטגוריה גבוהה בהקשר זה (5 או 6 בסולם 1-6). עוד עולה כי המסע לפולין בכיתה יא, אותו ערכו 60% מבין הנשאלים השפיע באופן חיובי על רמת הפטריוטיזם, אולם לא השפיע כלל על רמת המוטיבציה לשרת בצה"ל.

ממצאי המחקר, אם-כן, מצביעים על עלייה ברמת הפלורליזם בעקבות שירות החובה, עליה ברמת הפטריוטיזם, זהות פחות דתית ויותר לאומית, אך לא לאומנית אלא כזו שמקבלת את האחר, ותומכת בשילוב בני-מיעוטים. האמון בשירות נשים ביחידות קרביות הוא מעניין בפני עצמו והוא מעיד על פתיחות רבה בקרב משוחררי השירות.

ממצאים אלו עשויים לשים בספק את טענת ה-"הדתה" הנשמעת בשנים האחרונות, על רקע מתחים בין הרבנות הצבאית וחיל החינוך. הממצאים לא מצביעים על תופעה מסוג זה. בהקשר הזה ראוי לציין שהמתח הדתי-חילוני נתפס בעייני כלל המשיבים כלא משמעותי וכלא מסכן את סולידריות החברה הישראלית, זאת בהשוואה למתח עם ערביי-ישראל שנתפס כמסוכן למדינה. ראוי לציין ש-58% מהנשאלים אינם תומכים בהרחקת חברי כנסת ערביים על-ידי חברי כנסת אחרים, ו-17% בלבד לא היו רוצים שיהיה להם שכן ערבי.

הממצא המעניין הוא המניע לגיוס לצה"ל, שכאמור נתפס בעת הזו יותר כ-"חברתי" ופחות כ-"ביטחוני". הדבר עשוי להעיד על כך שצה"ל נתפס בעייני הנוער כמפעל חברתי מעל הכל. אין זה אומר שהמניע הביטחוני נעלם- הוא קיים והוא משפיע מאוד, אולם המניע החברתי, כאמור, בולט מאוד.

לאור תהליכי ההקצנה בחברה המשוקפים דרך התקשורת עשויים ממצאים אלו לעודד, כיוון שהם מצביעים על הדור היצרני הבא (גילאי ה-30) כדור יותר סובלני ויותר מאפשר ופתוח. בהקשר הזה מדובר בתרומה משמעותית של שירות החובה בצה"ל לסולידריות החברתית ולערכים. אין ספר שבן-גוריון היה גאה במפעל אותו הקים עם הנחות היסוד החברתיות שעמדו בפניו ב-1948.

ממצאים אלו עשויים לסייע למדינות במערב לבחון מחדש את מודל השירות, שכן כולן עברו לצבאות מקצועיים ואחוזים בודדים מקרב האוכלוסייה שותפים לעשייה הביטחונית. מדינות אלו העוסקות היום בשאלות הגירה, ואף מתעצם בהן המתח הפנימי על רקע איום הטרור, נדרשות לשקול מחדש את מתכונת השירות שלהן ולחשוב על חזרה ל"צבא העם", שכן השפעתו על הסולידריות, כאמור, ניכרת.

 

הכותב הינו אלוף-משנה (במיל), דוקטורנט ומרצה בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה

 

אולי יעניין אותך גם