המלחמה הבאה תוכרע בתוך שעה?

הרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ העלה לפני מספר שבועות את מפלס החרדה בציבור כאשר תיאר את תרחישי הפתיחה האפשריים של המלחמה הבאה: טיל מדויק על הקריה, מתקפה קיברנטית על שירותים חיוניים ושיבושי תנועה, מנהרת נפץ ואפשרות להשתלטות על ישוב מבודד ועוד.

מבין התרחישים שתוארו התמקדו הכותרות בתרחיש "חטיפת המג"ד", המזכיר במידה רבה את אירועי פתיחת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 - אירוע מתגלגל של חטיפה שמתפתח למלחמה מלאה. המנהרה שנחשפה ימים אחדים לאחר מכן בגבול עזה העניקה משנה תוקף לתרחיש זה. אך האם זהו התרחיש שצריך להדאיג את כולנו? או שמע השינויים של השנים האחרונות בזירה עלולים להביא את המלחמה הבאה לסיום כבר בשעה הראשונה?

הדיון האקדמי והצבאי בענייני מלחמה עוסק בעשרים השנים האחרונות בתופעת "המהפכה בעניינים צבאיים" - (RMA (Revolution in Military Affairs. החדשנות הטכנולוגית של מהפכה זו, מציין דו"ח שהופץ בשנת 2002 על ידי המרכז להערכה אסטרטגית ותקציבית בוושינגטון (CSBA (Center for Strategic and Budgetary Assessment - הינה בשלושה תחומים, הראשון: היכולת לאסוף, לעבד ולהטמיע מידע, בעיקר זה הקשור למטרות, שיאפשר לתקוף את "מרכז הכובד" של האויב - אותו סט מטרות הכולל יעדים אסטרטגיים, מנהיגים, מרכזי שו"ב, תקשורת ונכסים צבאיים - אשר הרס שלהם יביא לפגיעה אנושה ביכולת האויב להשיג את היעדים הפוליטיים שלו. השני: שיפור בטווחי השיגור, הדיוק והקטלניות של מערכות הנשק, שיאפשרו להשמיד בו זמנית, מגוון של מטרות לכל עומק זירת הלחימה. השלישי: יכולת סימולציה של שדה המערכה באמצעות רשת סימולטורים מתקדמים שיאפשרו לבדוק, לתרגל ולהפיק לקחים מתרחישים מבצעיים בתנאי "ראיה".

מבחינה אופרטיבית מציין הדו"ח, יאפשרו מערכות המידע המתקדמות ליצור "פער מידע" (מושג שניתן להמשילו ל"עליונות אווירית"), שיעניק יתרון עצום למחזיק בו בזמן לחימה, ויאפשר לו לנהל קרב דינמי, ולאתר את מטרות האיכות של האויב בתנועה, כדי להשמידן ולמנוע יכולות אלו מן האויב. בממד הזמן מוסיף הדו"ח, יהפוך העימות מאירוע מתגלגל ל"אירוע יחיד", של מאמץ סימולטני לפגיעה בו זמנית במטרות מרכז הכובד של האויב, ללא צורך להשמיד את צבאו לפני כן. עוד מוסיף הדו"ח, עקב השיפור בדיוק ובקטלניות, הצד המגן יאבד את יכולתו לנהל מלחמה אם יאפשר לצד השני לתקוף ראשון.

לכן מערכה הגנתית של מלחמה מודרנית יכולה להתחיל במתקפת מנע, כדרך היחידה לעצירת התוקפנות של הצד השני.

מדינת ישראל הינה מהמובילות בעולם בחדשנות טכנולוגית וחיל האוויר הישראלי היה הראשון שמימש "מהפכה" זו בשדה הקרב, כאשר השמיד את מערך טילי הקרקע-אוויר הסורי בבקעת הלבנון במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. צה"ל היה גם זה שמימש את השלב השני של המהפכה במבצע "עמוד ענן", עם מערכת לחימה מבוססת רשת (Network Centric Warfare) הכוללת יכולות ממגוון רחב של סנסורים, יבשתיים ואוויריים, והעברת נתונים להכוונה אוטומטית של מערכות נשק מדויקות וארוכות טווח, שאפשרו להשיג פגיעות קטלניות ובזמן אמת במטרות. ניתן לומר בוודאות שצה"ל רכש את אותן היכולות המאפשרות לו להשיג את "פער מידע" במלחמה הבאה. אך מה לגבי האויב? האויב רכש יכולות חשובות לא פחות בשנים האחרונות, ואלו מתמקדות באותם עשרות אלפי רקטות וטילים, שחלקן יכולים להגיע ולפגוע בכל מטרה בתוך המדינה. מערכות האויב אינן דינמיות ואין ביכולתן להשיג או למנוע מישראל את "פער המידע", אך יש באפשרותן להנחית את המכה הראשונה ולשגר עשרות טילים לעבר ישראל בהפתעה.

אם מתוך חשש לתקיפה ישראלית באיראן או מתוך עמדה של מצוקה, יכול האויב להחליט להגן על עצמו ולפתוח את המלחמה הבאה ביוזמתו ב"מכה מקדימה". במקרה זה – בדיוק כמו במלחמת יום הכיפורים לפני 40 שנה – תוצאות המלחמה יקבעו בשעה הראשונה.

אולי יעניין אותך גם